נמצא האשם בכל: פרץ

ביום רביעי השבוע ישבו במזנון הכנסת שני יועצי תקשורת ותיקים, מעגל של כתבים סביבם. השניים נחשבו, ועדיין נחשבים, לתותחים כבדים, ליועצי תקשורת מן השורה הראשונה. בחייהם ראו וליוו השניים כמה מן המשברים הפוליטיים החריפים בישראל. ושניהם יחד וכל אחד לחוד גיחכו לנוכח המשבר-גנון שמתנהל בין אהוד אולמרט ועמיר פרץ.

"זאת מריבה?", תהה אחד מהם. "לזה קוראים מריבה? זה לא ליגה, רבותיי. זה בכלל לא מתקרב למשברים שהיו בין איציק מרדכי לביבי נתניהו סביב מנהרת הכותל וניסיון החיסול של משעל, או למשברים שהיו בין פרס לרבין. אלה היו מריבות אמיתיות בין שר ביטחון לראש ממשלה. מה שקורה פה זה מגוחך. פעם שרי ביטחון ידעו למרר את החיים לראשי ממשלה".

ליגה או לא, מגוחך או לא - משבר האמון הקשה שבין אולמרט לפרץ הפך השבוע את יו"ר העבודה לשק החבטות הלאומי הרשמי. שרים, ח"כים, עיתונאים

- כולם הוציאו את זעמם על פרץ, חיפשו סיבה לתקוע בו סכינים. בן ליל, הפך שר הביטחון לאב כל החטאים, למקור כל הצרות שפוקדות את ישראל, לאשם העיקרי בכל תחלואי מערכת הביטחון מזה שנים, ולצרה העיקרית שגורמת לקיפאון המדיני.

הבון-טון הוא לתקוע את פרץ, אז כולם דורשים את הדחתו, מחפשים את יורשו, מאשימים אותו במחדלים. אף אחד לא שואל האם עמיר פרץ מקבל את ההחלטות הנכונות, או שואל את השאלות הנכונות, או מאשר את התוכניות הנחוצות, או יוזם את היוזמות הנכונות. לאף אחד לא איכפת שפרץ לא באמת אשם במחדלי שש השנים האחרונות שלפני המלחמה בלבנון, ושאין פתרונות קסם למצב המורכב שנוצר. כולם שכחו שלפני שמונה חודשים, הכיוון היה אחר לגמרי. אף אחד לא חשב שתהיה מלחמה.

איתן כבל תוקע סכין, ברק ממתין

השאלה סביב הדחתו והחלפתו של עמיר פרץ במשרד הביטחון הייתה ועודנה שאלה תדמיתית ופוליטית בעיקרה. הכדור בעניין זה החל להתגלגל בשבוע שעבר בטור זה ב-ynet, ותפס תאוצה בתחילת השבוע בכלי תקשורת נוספים, עד שהתפוצצה פרשת הטלפון עם אבו מאזן. לראשונה מאז הבחירות, הודו מקורביו של אהוד אולמרט כי מינויו של פרץ היה טעות, והמליצו לראש הממשלה לפטר את שר הביטחון. אלא שמאז אף אחד לא ממש הצליח להסביר מדוע צריך לפטר את שר הביטחון, והסיבות הסתכמו בצרות של תדמית, פוליטיקה ותוצאות של סקרים. "פרץ גורר את אולמרט למטה", אמרו אנשיו של ראש הממשלה, ואחריהם הדהדו אנשי מפלגת העבודה. "פרץ לא מתאים לתפקיד. הוא חייב ללכת. הסקרים מדברים. הוא פוגע במפלגה".

אך ספק אם אלו טענות שבגינן ניתן או צריך להדיח שר ביטחון. גם אם שיחות הטלפון שהוא מקיים חושפות את חולשתו המנהיגותית של ראש הממשלה ואת אוזלת ידו בתחום המדיני והביטחוני. אם יש למי מן הדורשים לפטר את פרץ סיבות ממשיות, יתכבד ויציג אותן לאלתר. לאמור: אם שר הביטחון מזיק לביטחון המדינה, המחזיק בהוכחות לכך נדרש להציג אותן, עכשיו, מיד, בפני הציבור, או לפחות בפני הגורמים הרלבנטיים: ועדת חוץ וביטחון, הקבינט, הממשלה. מישהו.

בינתיים, ההוכחות לא סופקו, ואף אחד לא מעיז לצאת ולהאשים את פרץ בפומבי בסיכון ביטחון המדינה. אפילו לא איתן כבל, תוקע הסכינים מספר 1 של השבוע, האיש שבמהלך מוזר ומעט תמוה, החליט להמליץ לפטרונו לשעבר לפרוש ממשרד הביטחון. באמצעות עיתון. כבל, שהיה בין האנשים הקרובים ביותר לפרץ עד המלחמה בלבנון, השלים את ההתרחקות שלו מן היושב ראש, קרא להחלפתו ברגע האומלל ביותר, והפך, אפילו בעיני חבריו, לכפוי טובה. מותר לנתק מגע עם שותף פוליטי, אבל צריך גם לדעת לעשות את זה בצורה מכובדת. "מה שכבל עושה נשמע כמו 'קח אותי ברק'", היו שגיחכו השבוע במפלגת העבודה. "כבל נשמע כאילו שהוא בלחץ, כאילו שהוא עושה הכל כדי שברק, שהפך לשם החם במפלגת העבודה, יחבק אותו אל זרועותיו. הוא מריח דם, אז הוא תוקע לעמיר סכינים".

נתניהו בלוע הארי

הסקרים ממשיכים לחייך לבנימין נתניהו, ויו"ר הליכוד לא מבזבז זמן. על אף תחושת הרוגע שליוותה את המערכת הפוליטית עם כניסתה של ישראל ביתנו לממשלה, נתניהו החליט להגביר קצב. דווקא עכשיו. לכן, הוא שלח את אנשיו להכין לו תוכנית סיורים ברחבי הארץ.

כדאי לשים לב...

...למתיחות בקדימה סביב מינויו של ח"כ אלי אפללו לראש חטיבת ההתיישבות בסוכנות. אנשי ההתיישבות העובדת, ובראשם ח"כ שי חרמש, רותחים. את התפקיד הזה מילאו במשך שנים ארוכות אנשי ההתיישבות, ופתאום זה נעלם. ח"כ חרמש, שעזב את מפלגת העבודה לבקשתו של אריאל שרון, אמר ל-ynet כי הוא מאוכזב מן ההחלטה של ראש הממשלה למנות את אפללו. לדבריו, "המגזר ההתיישבותי נע לקדימה כי הוא חיפש בית. לצערי, המחנה הזה ימשיך לחפש בית. אני לא איבדתי עדיין את התקווה שהבית הזה יהיה קדימה, אך עם זאת, אין ספק שהפרת ההבטחה שאיש ההתיישבות יקבל את התיק הזה לא מחזקת את תחושת הבית בקדימה. אני מצפה מראש הממשלה שיבין לאיזו מצוקה נקלענו במציאות שההתיישבות נתנה המון, ולא מקבלת כלום".