טוב או רע ליהודים? שר ההגנה האמריקני החדש
בשבוע הבא יעמוד רוברט גייטס בפני הסנאט האמריקני ויבקש אור ירוק למנותו לשר ההגנה של ארצות הברית. בישראל כבר היו מי שחרצו את גורלו וסימנו אותו כאיש שיעשה לנו צרות בשנתיים הקרובות. שיחות שקיים ynet עם שורה ארוכה של ישראלים ואמריקנים שעבדו עימו מגלים תמונה שונה לגמרי. כולם תמימי דעים: בעדנו או נגדנו – בוב גייטס יעשה תמיד רק מה שטוב לאמריקה
כתבו עליו שהוא נגדנו. שהנה מגיע לפנטגון שר הגנה שהוא לא ידיד שלנו. רוברט גייטס, האיש שנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בחר בו להחליף את שר ההגנה דונלד רמספלד, מתחיל בשבוע הבא את הליך האישור של מינויו בסנאט וכבר נתפס בתודעה הקולקטיבית שלנו כאיש שיעשה צרות לישראל בשנתיים הבאות, כמו שג'יימס בייקר לפניו כבר צרוב בתודעה שלנו כעוכר ישראל - ולך תוכיח שהוא בכלל לא היה כזה.
כניסתו של גייטס לזירה הייתה מפתיעה ודרמטית. יומיים אחרי התבוסה שנחלה המפלגה הרפובליקנית בקונגרס חשף בוש את מה שהוא עצמו מודה כי תיכנן עוד לפני הבחירות. גייטס הוצג להמונים, הסביר איך נקרא לדגל ולא יכול היה לסרב ונשבע אמונים. הוא הוזמן למועדון היוקרתי של החדר הסגלגל על רקע הלחץ הציבורי הגובר והולך להוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק ועל רקע ההמלצות הצפויות בנושא זה של ועדת בייקר המילטון – אם תרצו, הוא הובא כדי להוציא לבוש את החיילים מהאש.
בארכיונים של מערכות העיתונים כבר אפשר למצוא כותרות המזהירות מפני רוברט גייטס. כרגיל, הכל מתויק אצלנו בצבעי שחור לבן, אין גווני ביניים. "מזכיר ההגנה החדש לא ידידותי לישראל", מצוטטים גורמים יהודים באחת הכותרות. משיחות שקייםynet עם שורה ארוכה של גורמים אמריקנים וישראלים, מתבררת כמובן תמונה הרבה יותר מורכבת.
רוברט גייטס בן 63, הוא האדם היחידי בהיסטוריה של ה-CIA שעשה את כל הדרך מאנליסט פשוט לראש סוכנות הביון המרכזית. בדרך למעלה הוא קיים יחסי עבודה עם כמה ישראלים שמכירים אותו מקרוב, בהם דוד ארבל, ששרת בתפקידים בכירים במוסד.
עושה מה שטוב לאמריקה
כשגייטס היה ראש אגף המודיעין ב-CIA ואחר כך סגן ראש ה-CIA, ארבל היה הנציג הבכיר של המוסד בצפון אמריקה. בראיון מיוחד ל-ynet אומר ארבל כי גייטס הוא "איש מקצוע מעולה, שייצג במגעים שהיו לנו איתו את האינטרס האמריקני. כשהאינטרס האמריקני חפף אינטרס ישראלי, זה היה טוב. כשלא - הוא התייצב לצד המדינה שלו והארגון שלו. הוא איש נעים וענייני, בלי גינונים".
במשך השנים היו לארבל יחסי עבודה מקצועיים עם אנשי מודיעין בכירים ממדינות שונות. גייטס מתויק אצלו כ"אדם ברמה גבוהה מאוד".
על הפרסומים האחרונים נגד גייטס, הוא אומר: "דלף שהוועדה של בייקר תומכת בניסיון להידבר עם איראן וסוריה ולהכביד יד עלינו בנושא ההסדר עם הפלסטינים, ומזה צמחו אמירות שגייטס הוא 'אנטי'. לא הייתי אומר שזה בגלל שהוא 'אנטי'. אם הוא מעריך שזה טוב לארה"ב – הוא יעשה את זה. כך נוהג פקיד אמריקני. הוא בעדנו או לא בעדנו בגלל שהוא מעריך שבנקודת הזמן הזו זה טוב לאינטרסים האמריקנים".
ארבל מציע לא לקטלג את גייטס כמי שמחפש "לתקוע לישראל". אחד הדברים שיוחסו לו היה ניסיון להפיל על ישראל את תיק איראן-קונטרס. על זה משיב ארבל: "זה לא נכון, עד כמה שאני יודע".
ידיד ביקורתי
משה ארד שרת כשגריר ישראל בארה"ב בשנים 1987-1990, כשרוברט גייטס היה סגן היועץ לבטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי של הנשיאים רייגן ובוש האב.
"עבדתי מולו כשנתיים ומצאתי בו ידיד הגון, ער ורגיש לבעיות הביטחון שלנו. אם אני צריך לומר - ידיד ביקורתי, אבל ידיד. מצאתי אצלו אוזן קשבת לנושאים שהטרידו אותנו אז".
ארד כיהן בוושינגטון בתקופה שבה הנשיא רייגן ושר החוץ שלו ג'ורג' שולץ החליטו לפתוח במשא ומתן עם אש"ף, ובשנה הראשונה של ממשל בוש האב, אז עוצבו דפוסי העבודה עם ישראל בנושא.
גייטס, בוש ורמספלד בבית הלבן. מחליפים דיסקט? (צילום: איי.פי)
בהקשר זה אומר ארד ש" הוא היה מבאי ביתנו בוושינגטון אבל לא תמיד הסכמנו על כל דבר. כשהיינו צריכים להעלות נושאים בדרך להחלטה נשיאותית, הוא תמיד היה שם מוכן לסייע. ידענו שאפשר לפנות אליו וידענו שאפשר לצפות לאוזן קשבת וחיובית. אני מסתייג מהגדרה שלו כאיש שאינו רגיש לבעיות הבטחוניות של ישראל. הוא היה קשוב, רגיש וידידותי".
"גייטס נמנה על אנשי הריאליזם השמרני הבינלאומי, ולא שייך לאסכולה שרואה בדמוקרטיזציה של המשטרים במזרח התיכון חזות הכל. האיש הרבה יותר פרגמטי ומציאותי לגבי היכולת האמריקנית לשנות דברים באורך חד צדדי. בעניין הזה מזכירת המדינה תמצא בו בן ברית בניסיון להגיע להידברות עם האירופים בנושא המזרח התיכון ואיראן", מעריך ארד.
גם בעיני השגריר שהגיע אחריו לוושינגטון, זלמן שובל, רוברט גייטס לא היה בעייתי, כמו שהיו בעיניו אחרים בממשל בוש האב. "בתפקידו של סגן יועץ הנשיא לבטחון לאומי לא היו לי אתו עימותים, כמו שהיו לי באותה תקופה עם אחרים. עיקר המגעים שלי היו עם בייקר ואחרים, אבל מהמגעים עם גייטס לא התרשמתי שהוא אנטי ישראלי", אומר שובל ל-ynet.
"לא הוגן לומר שהוא נגד ישראל"
דב זקהיים, היה תת מזכיר ההגנה, האחראי על תקציב הפנטגון תחת דונלד רמספלד, ונשא שורה של תפקידים בולטים בפנטגון בממשלי רייגן ובוש האב. משם גם ההיכרות הקרובה שלו עם גייטס, שהיה יחד אתו ואחרים בקבוצה שעיצבה את מדיניות החוץ האמריקנית עם נפילת חומת ברלין.
בראיון מיוחד ל-ynet אומר זקהיים: "יותר מדי אנשים קופצים להסקת מסקנות ומתמקדים בעובדה שגייטס היה בממשל בוש האב ולכן הוא צריך להיות נגד ישראל. צריך לזכור שהוא שרת שמונה שנים בעמדה בכירה תחת רייגן, שנחשב לידיד מאוד קרוב של ישראל. צריך לזכור שגייטס אינו אדם אידיאולוגי בכיוון זה או אחר. לא הוגן לומר שהוא נגד ישראל. זוהי תגובה טבעית כי יותר מדי אנשים מחשיבים את בוש הראשון לשונא ישראל. זה לא הוגן גם כלפיו".
"גייטס אינו אידיאולוג, אלא מאוד פרגמטי", מסביר זקהיים. "הוא יציב ומעשי. הרקע שלו כאיש מודיעין מעיד על כך שהוא לא רוצה להתיז ניצוצות. אף אחד לא רוצה עכשיו עוד ניצוצות במזרח התיכון".
זקהיים נמנה על קבוצת "הוולקנים", שהקיפה את בוש האב ועיצבה את מדיניות החוץ שלו. היא כללה את קונדוליזה רייס, סטיב האדלי (היועץ הנוכחי לביטחון לאומי), דיק ארמיטג' (תת מזכיר המדינה לשעבר), פול וולפוביץ (תת שר ההגנה לשער), רוברט זוליק (סגן מזכירת המדינה) ריצ'רד פרל (עוזר שר ההגנה) ואחרים.
זוהי אגב תשובה מוחצת למי שטוען שמינוי גייטס הוא חזרה של בוש הבן לאנשים של בוש האב. מי ששרת תחת בוש האב אוטומטית חשוד בעינינו ומי שמשרת תחת בוש הבן מוגדר קודם כל כחובב ציון. אבל בדיקה מגלה כי רוב האנשים של בוש האב משרתים מיד מההתחלה בממשל בוש הבן.
צ'ייני היה שר ההגנה של בוש האב - והפך לסגן הנשיא אצל הבן; פול וולפוביץ ודוב זקהיים, שהיו סגניו של צ'ייני בפנטגון, הפכו לסגניו של רמספלד שהובא על ידי צ'ייני לפנטגון; קולין פאוול היה ראש המטות המשולבים אצל האב ומזכיר המדינה אצל הבן, (וארמיטג' שהיה בכיר בפנטגון בתקופת בוש האב, מונה לסגנו של פאוול); קונדוליזה רייס היתה מומחית לברית המועצות במועצה לבטחון לאומי של בוש האב והפכה ליועצת לבטחון לאומי של הבן, ואחר כך למזכירת המדינה (ורוברט זוליק הפך לסגנה); סטיב האדלי עוזר של צ'ייני בעבר, הוא עכשיו יועץ הנשיא לבטחון לאומי.
ג'יימס מאן, עיתונאי, חבר במכון למחקרים אסטרטגים ומחבר הספר על "עליית הוולקנים" - על חבורת האנשים שהיו במעגל הפנימי של בוש האב. לאחרונה כתב ב"וושינגטון פוסט" על בחירתו של גייטס לשר ההגנה וביקש לנתץ את התיזה לפיה בייקר וגייטס הם אותו הדבר. הוא הזכיר כי עם עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות, היו חילוקי דעות בממשל בין בייקר לבין הצמד גייטס-צ'ייני.
בעוד שבייקר רצה לעמוד על טיבו של המנהיג הסובייטי, הוביל גייטס במועצה לבטחון לאומי קו נוקשה נגד ג'ורבצ'וב וזכה לתמיכה של צ'ייני שהיה אז שר ההגנה. גייטס וצ'ייני טעו לחשוב שגורבצ'וב הוא עוד מנהיג סובייטי טיפוסי. בייקר צדק.
אחרי רמספלד הפרו-ישראלי, מגיע גייטס שסוחב איתו את המוניטין הרע כמי שאחראי למשבר היחסים עם ארה"ב סביב מכירת טכנולוגית טילי הפטריוט לסין. אך צריך גם לזכור כי דווקא בתקופת רמספלד "הציוני", התחולל משבר היחסים בפרשת עסקת ה"פלקון". המומחים תמימי דעים אם כן – רוברט גייטס יעשה קודם כל מה שטוב לאמריקה.
לפנייה לכתב/ת 
