שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ישראלי, ירדני ופלסטיני יצאו להציל את הסביבה

    לא, זו לא הקדמה לבדיחה לא מוצלחת. תכירו את הסניף המזרח תיכוני של ארגון הסביבה הבינלאומי "ידידי כדור הארץ", המאגד פעילים מישראל, ירדן והרשות הפלסטנית שביחד נאבקים להצלת מקורות המים באזור. "שיתוף הפעולה בינינו חוצה גבולות", הם אומרים. "אנחנו עובדים בקהילות שלנו, בשיתוף ילדים ומבוגרים, ורואים שאנשים עדיין מאמינים שהמצב צריך ויכול להשתנות"

    גדעון ברומברג הישראלי, נאדר קהטיב הפלסטיני ומנאקט מהייאר הירדני יצאו בשבוע שעבר לסיור באזור נהר הירדן. זו אולי נשמעת כמו פתיחה לא מוצלחת במיוחד של בדיחה, אבל במציאות המורכבת שלנו מדובר דווקא ביוזמה להצלת מקורות המים המרווים את צימאונם של ישראלים, פלסטינים וירדנים. ממשרדיהם הממוקמים בתל אביב, רבת עמון ובית לחם, השלושה מובילים את פעילותו במזרח התיכון של ארגון הסביבה הבינלאומי "ידיד כדור הארץ", המפעיל כ-70 סניפים ברחבי העולם.

     

    "מדובר בשיתוף פעולה אזורי שעניינו נושאים חוצי גבולות, בעיקר טיפול במקורות המים - הצלת ים המלח ושיקום נהר הירדן, מפרץ עקבה ואקוויפר ההר", מתאר ברומברג. "הפעילות שלנו נעשית הן בשטח והן במישור של השפעה על מקבלי ההחלטות. אנחנו כותבים חוות דעת, נעזרים במומחים ומגיעים למסקנות על פיתוח בר-קיימא, וכדי להעלות למודעות את הנושא אנחנו עורכים סיורים וכנסים

    בינלאומיים". כך למשל עדויות פעילי הארגון בפני הקונגרס האמריקני והאירופי, הוא אומר, מעוררות עניין רב, כיוון שראשי המדינות "מודאגים מאוד כשמדובר במים".  

     

    במקביל, מספר ברומברג, הארגון פועל בקרב 17 קהילות ביישובים שונים, בהם בית שאן, בקעה אל גרבייה, צור הדסה, טול כרם ואשל הנשיא, ובמועצות האזוריות תמר ועמק הירדן. "את הפעילות בכל קהילה, שמוקדשת בעיקר לנושא המים, מובילים נאמנים שתורמים מזמנם פעם בשבוע. בחלק מהיישובים הפכנו את בית-הספר המקומי עצמו לדוגמה לחיסכון למים: התלמידים משתמשים במי גשמים בשירותים ולהשקיית גינות, הם מטפלים בגינות אקולוגית ששתלו בעצמם ומשתתפים בסיורים כדי להכיר את מקורות המים באזור מגוריהם. הפעילות מלווה בשיעורים שמוקדשים לנושאים כמו ביוב, חלוקת מים בין העיר, התעשייה והחקלאות, או ניהול משק המים של השכנים". 


    "שיתוף הפעולה חוצה גבולות". תעלה בים מלח (צילום: "ידידי כדור הארץ")

     

    איך הפך הירדן לצינור ביוב?

    בסיור שפעילי "ידידי כדור הארץ" ערכו בשבוע שעבר בנהר הירדן, השתתפו כ-40 נציגים ישראלים, פלסטינים וירדנים, בהם ראשי ערים ומועצות אזוריות. "מטרת הסיור היתה להראות איך הפכנו את הירדן לצינור ביוב אחד גדול", מתקומם ברומברג. "דרוש שינוי דחוף במציאות הסביבתית, הן מבחינת השקעת משאבים כלכליים והן בהחלטות הפוליטיות הנכונות, שצריכות להתקבל בדרגים הגבוהים".

     

    "פשוט אין מים בירדן", מוסיף בעצב מהאייר, עמיתו הירדני של ברומברג. "לכן אנשים בירדן נאלצים לאגור מי גשמים כדי להשתמש בהם לצורכיהם, והמצוקה הרבה מובילה גם לגניבות. בנוסף, קיימת בעיה חמורה של התשתיות ועקב כך מצב החקלאות אינו מעודד". קהטיב, הקולגה הפלסטיני, נתקל בקשיים גדולים אף יותר ביחס לשותפיו. "הפלסטינים כלל לא זוכים לקבל את המים שמגיעים להם מהירדן, כיוון שעדיין אין לנו גישה לנהר".

     

    - איך אפשר לפתור את הבעיה?

    "צריך לשחרר חלק ממקורות המים בחזרה אל הירדן", פוסק ברומברג. "בשנתיים האחרונות נרשמו הרבה הצלחות בכיוון כשהתחלנו לדון בנושא, למרות שראשי ערים הביעו סקפטיות. לאחר שהצלחנו להפעיל לחץ ציבורי, השקענו בפרסומים בעיתונות, כתבנו לחברי קונגרס, לראש הממשלה ולמלך ירדן, והדגשנו שהנהר קדוש למחצית מהאנושות, נציבות המים מכירה בכך שעלינו לשחרר חלק מהמים אל הנהר". 

     


     

    "המצב יכול להשתנות". תחנת שאיבת מי הירדן (צילום: "ידידי כדור הארץ")

     

    "הדיון בבעיות המשותפות מקרב אנשים"

    סביבתיים ותכליתיים ככל שיהיו, השותפים מעידים כי הפרויקטים שהם חולקים מצליחים לזרוע בהם אופטימיות גם בכל מה שקשור לעתיד האזור המסוכסך. "אנו עובדים בקהילות שלנו, בשיתוף ילדים ומבוגרים, ורואים שאנשים עדיין מאמינים שהמצב צריך ויכול להשתנות", אומר קהטיב. "אנחו חיים את הבעיות באופן יומיומי אבל אסור לנו לוותר, אין לנו ברירה אלא להמשיך לפעול". מהייאר מהנהן בהסכמה, ומוסיף כי "אין ספק שהדיון מקרב את האנשים".

     

    הקבוצה מתגאה בסדרת פרויקטים משותפים, בהם משתתפים תלמידי בתי-ספר, סטודנטים ומבוגרים הלוקחים חלק בעבודה חינוכית וקהילתית המוקדשת לקידום שימור הסביבה ולחיסכון במים. כך למשל בעיר שיח חוסיין הירדנית,

    הממוקמת באזור שהפך ברבות השנים למדברי, הם הצליחו ליצור גינה אקולוגית. עשרות ידיים הפכו שטח של כ-100 דונם שחונים לגן מלבלב המשמש כיום כאזור בילוי, וכולל עצים, פינות ישיבה ומשטחי צל.

     

    למרות המכשלות, גם באזור בית לחם וברשות הפלסטינית בכלל פועלים פרויקטים סביבתיים. "לפעמים אנחנו רוצים להתקדם ומונעים זאת מאיתנו", מרחיב קהטיב. "ברשות אין משאבים כלכליים, לא משלמים משכורות לעובדים ורוב האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. אנשים רבים עסוקים בהישרדות, מה שמקשה על קידום הפרויקטים. מצד שני, המצב מדגיש את הצורך במים. לאנשים אין כסף כדי לשלם עבור מים וכך נוצרת ענישה קולקטיבית - בגלל הבעיות הפוליטיות שנכפו עלינו".

     

    אבל קהטיב מסרב להתייאש. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר. אנחנו מאמינים בשלום כי רק הוא יקדם אותנו ואת האזור כולו. אם נצליח להביא לשיפור זה יהיה win-win situation שממנו כולם ירוויחו". בינתיים, הוא חולם יחד עם שותפיו להקים פארקים חוצי גבולות משני צדי נהר הירדן. "לשם כך דרושים הסכמה של ראשי רשויות וכמובן גיוס תקציב ממדינות תורמות", מסכם ברומברג. "הנציבות האמריקנית והיפנית וכן נורבגיה ופינלנד כבר הביעו עניין, במיוחד לאחר שהבינו שהפעילות הקהילתית מקדמת את השלום". 

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון דרוקמן
    נרטבים. סיור ראשי מועצות
    צילום: ירון דרוקמן
    מטהרים. מבצע ניקיון הירדן
    וחותרים. משט קיאקים לקידום המודעות למצב הנהר
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים