מלחמת אלתור וחלטורה
ביום הרביעי למלחמה - שעד הסוף לא הוכרה ככזאת - העביר אולמרט שדר חשאי לבית הלבן ולפנטגון: תנו לי חלון של חודשיים לכתוש את חיזבאללה. ביקש - וקיבל. ואיכזב. מדוע נהג בפזיזות? למה שינה בקצב מסחרר את ההוראות לצה"ל? ואיפה השאלות הקשות לרמטכ"ל? וינוגרד - לטיפולך
ב- 16 ביולי, ביום הרביעי למלחמה, העביר אולמרט שדר לבית הלבן בוושינגטון: ישראל זקוקה לשישה עד שמונה שבועות כדי לכתוש את חיזבאללה ולשבור את כוחו. בפרק זמן זה היא זקוקה ל"חיפוי מדיני", שיסכל יוזמות בינלאומיות להפסקת אש. הנספח הצבאי בשגרירות בוושינגטון, אלוף דן הראל, העביר מסר דומה לפנטגון. לאחר דיון עם יועציו לביטחון לאומי ועם בכירי משרד ההגנה, נתן הנשיא בוש תשובה חיובית. ישראל קיבלה את הזמן שביקשה; לצה"ל יש כמה שבועות ואפילו חדשים לעשות את העבודה, נאמר בשדר התשובה החשאי שהגיע לירושלים. האמריקנים רק ביקשו שלא לפגוע במטרות תשתית לבנוניות, כדי שלא להחליש את ממשלת סניורה.
הממשל עמד בהבטחתו. מי שלא מימשו את המצופה מהם היו ממשלת ישראל וצה"ל. אישים הבקיאים היטב בתחום יחסים האסטרטגיים בין ירושלים לוושינגטון טוענים כי היוזמה המדינית הזו של אולמרט, שעוררה ציפיות גבוהות בממשל, גרמה לכרסום חמור במעמדה ובתדמיתה האסטרטגית של ישראל בעיני בעלת בריתה החשובה ביותר. כגובה רף הציפיות שהציב - כך גודל האכזבה והתדהמה בוושינגטון. ולא רק שם.
זוהי רק אחת הדוגמאות למהלכים המאולתרים והמזגזגים, שנקט הדרג המדיני בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. הרי ארבעה ימים קודם לאותו שדר בוטח לוושינגטון, ביום החטיפה בגבול לבנון, החליטה הממשלה על מבצע תגובה אווירי מוגבל שימשך 96-72 שעות בלבד. איך קרה שבתוך ארבעה ימים החליטו הקברניטים לעבור ממבצע מוגבל ללחימה שאמורה להימשך בין חודש וחצי לחודשיים? מתברר שהצלחת המבצע האווירי סיחררה את ראשם. חיל-האוויר השמיד בתוך יומיים את רוב הרקטות לטווחים בינוניים וארוכים מדגמי פאג'ר וזילזל, והרמטכ"ל נתן לפוליטיקאים להבין שאם רק יקבל כמה שבועות נוספים לפעולה אווירית, יוכל להשלים גם את השגת היעדים העמומים האחרים שהוצבו. זאת למרות שראש חטיבת המחקר של אמ"ן הזהיר שהכתישה האווירית לא תפתור את בעיית החטופים ולא תשתק את חיזבאללה.
הכתובת שעל קירות הבתים ההרוסים
באותו יום עצמו שבו נשלח השדר לוושינגטון, נהרגו שמונה עובדי רכבת בחיפה מפגיעת רקטה סורית כבדה. עשרות קטיושות נחתו ביישובי הצפון. הכתובת הייתה על הקירות והבתים ההרוסים. אבל ראש הממשלה ושר הביטחון, וכמוהם שאר שרי הקבינט, לא היקשו על הרמטכ"ל. הם לא שאלו אותו מה יקרה אם הכתישה האווירית לא תניב את התוצאות המקוות, והעורף ימשיך לספוג.
סביר להניח שוועדת וינוגרד, החוקרת היום את ראש הממשלה, תשאל אותו בין השאר, על סמך אלו הערכות מצב ונתונים הוחלט להאריך את הלחימה האווירית, מבלי שנקטו אמצעי זהירות ובחנו תוכניות חלופיות למקרה שמשהו ישתבש? אולמרט ופרץ כבר ידעו באותה שעה, מפי קצינים בכירים ורמטכ"לים לשעבר, שבצה"ל הגיעו מזמן למסקנה שרק מבצע קרקעי נרחב בהשתתפות שלוש אוגדות יכול לשתק את ירי הרקטות קצרות הטווח. תוכנית המבצע, "מי מרום" שמה, הייתה מוכנה וגם תורגלה. היה צריך רק לגייס מילואים ולהכין את הכוחות, מה שאפשר היה לעשות בתוך שבוע עד 10 ימים. אבל הם לא דרשו מהרמטכ"ל לנקוט צעדים שיאפשרו את ביצוע "מי מרום", אם הקונספציה האווירית שלו תיכשל. הם גם לא העבירו את ההוראות המתבקשות להיערכות העורף, שתצמצם את סכנת האבידות בנפש בקרב תושבי הצפון.
ועדת וינוגרד תצטרך לברר באיזו מידה ההחלטות שקיבל הדרג המדיני באותו שלב קריטי הושפעו מתחושות בטן ומאופוריה, ובאיזו מידה התבססו על הערכת מצב מפוכחת ועל שיקול דעת מעמיק המביא בחשבון את כל ההשלכות האפשריות.
השאלה של פרס נשארה באוויר
ההחלטה על הארכת הלחימה והפנייה לוושינגטון בבקשה למטריה מדינית ביום הרביעי ללחימה, היא רק אחד מצמתי ההחלטה שבהם גילה הדרג המדיני פזיזות. קדמה לה ההחלטה הראשונית על המבצע האווירי המוגבל, שהתקבלה מבלי שראש הממשלה ושר הביטחון ביררו עד הסוף אצל הרמטכ"ל מהי תוכניתו להמשך הלחימה, וכיצד הוא מתכוון לטפל ברקטות קצרות הטווח. השר שמעון פרס אמנם שאל באותה ישיבה מה אמור לקרות בהמשך, אבל קיבל תשובה עמומה.
שרים, קצינים ואנשי ביטחון בכירים, שכבר העידו בפני הוועדה, שירטטו את דפוס קבלת ההחלטות החלטוריסטי והמזגזג: הדרג הצבאי העליון הציג פעם אחר פעם חלופות לקבינט, מבלי שהרמטכ"ל קיים תהליך מסודר ומעמיק של בדיקת המשמעויות הנגזרות מכל אחת מהן, ומבלי לתכנן כמה מהלכים קדימה; אולמרט ופרץ בחרו כל פעם בחלופה הנראית להם, מבלי שטרחו להבין עד הסוף את ההשלכות של החלטותיהם ומה הן עתידות להשיג; הלחימה הסלימה מאלתור לאלתור, מהחלטה על מבצע אווירי מוגבל להחלטה על כתישה אווירית מתמשכת, ומשם - לפשיטות קרקעיות ספורדיות בלי תכנית-על תוך ספיגת קטיושות, ועד להחלטה על מעין מבצע חסר יעדים צבאיים ברורים שיקרב את צה"ל לליטני כדי לשפר את סעיפי החלטת מועצת הביטחון.
הצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל ניהלה את המלחמה מבלי שהבינה - כמעט עד להפסקת האש - שהיא נמצאת במלחמה. מלחמה שהשלכותיה על מצבנו האסטרטגי-ביטחוני מרחיקות לכת, ולכן היא מחייבת מהלכים סדורים וגדולים שיאפשרו הכרעה ברורה. לכל הפחות - צמצום משמעותי של ירי הקטיושות. העמימות המחשבתית הזו של הדרג המדיני והצבאי חלחלה מטה, וגרמה לכך שהמפקדים והחיילים בשטח קיבלו פקודות סותרות ולרוב לא ידעו ולא הבינו מהי המשימה שאותה הם נדרשים לבצע. כתוצאה מכך הסתיימה המלחמה בלי תוצאה צבאית ברורה.
משימתה של ועדת וינוגרד היא לא רק לברר מי בדרג הצבאי ומי בדרג המדיני אחראים למחדלי המלחמה; המלאכה לא תהיה שלמה אם לא תישמע אמירה ברורה לגבי האופן שבו צריכות להתקבל החלטות בזמן משבר בתפר שבין צה"ל לקברניטיו המדיניים, והיכן בדיוק עובר הקו המפריד בין תחומי האחריות של הדרג הצבאי לאלה של הדרג המדיני.
וושינגטון נדהמה. בוש ואולמרט
צילום: רויטרס
מומלצים
