השתקפות מול אלפי מראות קטנות ומעצבנות

שנית, קל למתוח ביקורת במדיום הזה, מפני שאנחנו מתחבאים מאחורי גדרות וירטואליות, המסתירות אותנו. אף אחד לא יודע איך באמת קוראים לנו, בני כמה אנחנו, מאיזה מין אנחנו ומה אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים בבוקר במראה. אנחנו יכולים להיות מכוערים כמו הגיבן מנוטרדאם, ובכל זאת לכתוב על בחורה נאה בת 35 שמחפשת גבר גבוה שהיא "עגבניה רקובה" ולטעון שהיא צריכה להסתפק במי שרוצה אותה. אנחנו יכולות להיראות כמו האחיות של סינדרלה, שמנות כחבית או גרומות כעצם, ובכל זאת לכתוב על גבר מרשים שהוא "פתטי".

מאחורי מסך המחשב, אנשים זורקים ביצים סרוחות ושופכים את מררתם. תחת כסות האנונימיות, אנשים מנסים להרגיש יותר טוב עם עצמם, לרומם את עצמם, על ידי כך שהם משפילים את האחר. לפעמים אני שואלת את עצמי מה הם חושבים לעצמם. הם לא מבינים שזה אדם אמיתי שם, בתמונה, אדם שיש לו רגשות? שיכול להיעלב ולהיפגע? אני מציעה מבחן פשוט: מה שלא היינו רוצים לשמוע בעצמנו, לא לומר למישהו אחר. ומבחן עוד יותר פשוט: מה שלא היינו מעזים לומר למישהו בגלוי, מול פניו, לא לומר לו גם בטוקבקים.

אנחנו רוצים בבן הזוג תכונות שלא קיימות בנו עצמנו

לכל אחד מאיתנו יש כנראה רשימה כזאת, ארוכה יותר או פחות. ובמקרים רבים, אנחנו רוצים בבן הזוג תכונות שלא קיימות בנו עצמנו. וזה בסדר, כל עוד יש לנו דברים אחרים להציע בתמורה. אני מכירה זוגות מאושרים בהרכבים של חכמה וטיפש, חתיך ומכוערת, צעיר ומבוגרת, רזֶה ושמנה, נמוך וגבוהה, עשירה ועני, ולהפך. זה קורה כל הזמן, ואין לדעת את נסתרי המשיכה האנושית. הבעיה היא, כנראה, שבהסתכלות מהצד, אנחנו יכולים לראות שרשימת המכולת הזאת מכבידה, מקלקלת, מפריעה. אנחנו יכולים לראות עד כמה היא מגוחכת, לפעמים.

ואולי, רק אולי, נסכים גם אנחנו, הצופים מהצד, לוותר על רשימות המכולת שלנו.

• רוצים להתפרסם ברווקיה שלנו? שלחו לנו אימייל בו תכתבו על עצמכם ועל תפיסת הזוגיות שלכם וצרפו תמונות. אלה שיתפרסמו יקבלו מג'יידייט מנוי מלא במתנה.