מפלגה בלי רווחה

פרשת תיק הרווחה חושפת לעיני כל כי במדינת ישראל, אין ולו מפלגה אחת שבאמת דואגת לרווחה. ודאי לא מפלגת העבודה, שאך לפני שנה יצאה בהצהרות לאומה על "מהפכה חברתית קרובה" - וכעת נאבקים שריה מי לא יקבל את התיק הפנוי. החבטות הפנימיות של יורם מרציאנו בשר התיירות בוז'י הרצוג, על העדפתו של האחרון את בר רפאלי על פני הזקנה במסדרון, לצד ההתחמקויות של פואד וההתעלמות של עמיר פרץ - כל אלו מבליטות את המשבר הערכי העמוק בו שרויה המפלגה. אפילו הרכש שלי יחימוביץ' ממלאת הפעם פיה מים. עצוב. אבל האמת הייתה כל הזמן על הקיר.

על רקע ההצהרות והתקוות ערב הפריימריז, הצליח עמיר פרץ להיבחר לראשות המפלגה. העם סלח לו על שיתוף הפעולה הבעייתי עם ועדי העובדים, כי העם רצה מהפכה חברתית. אבל מאז - לא מהפכה ולא כלום. קיבלנו רגרסיה חברתית. זה החל כבר בזמן הבחירות, עת בקול שאון גדול הכריז פרץ, לצד פרופ' אבישי ברוורמן, על תוכנית כלכלית-חברתית. אבל כבר אז מי שעיניו בראשו יכול היה לראות, כי קבוצת המומחים בעלי השם שכונסו היו כלכלנים טהורים, בכירי אוצר וחסידי גישות הפרטה ושוק חופשי. עמם ניתן היה למנות את הפרופ' לכלכלה אמיר ברנע ואפרים צדקה ואנשי המשק דוד ברודט ויורם גבאי. מהי הבשורה?

לפי סקרי דעת הקהל, חרף האיום הביטחוני, הרי שהממד החברתי קונה לו יותר ויותר אחיזה בקרב הבוחרים. דו"ח המוסד לביטוח לאומי האחרון מלמד כי בישראל חיו בשנה האחרונה 1.6 מיליון בני-אדם מתחת לקו העוני, כ-770 אלף מהם ילדים ובני-נוער. מצד שני, כדי להכעיס, מתברר שעודף של כ-4.3 מיליארד שקלים נרשם בפעילות הממשלה בינואר.

המצחיק הוא שמי שטורח להציל את מפלגת העבודה ממשבר תיק הרווחה הוא לא אחר מאשר אביגדור ליברמן, שמציע להסתפק בתיק המדע - מה שמותיר לעבודה להציע את ראלב מג'אדלה לרווחה. עצוב, זהו אותו ליברמן שמפלגת העבודה התנגדה לשבת יחד עימו.