שתף קטע נבחר
 

כולן הושוו אלייך, אף אחת לא שרדה

את, שתמיד ריחפת מעל כל קשר, מעל כל אשה, ותמיד ניצחת, מונעת ממני להמשיך בחיי. בכל נשיקה חיפשתי את הטעם שלך, בכל נשימה השתוקקתי לריח שלך. היו טובות יותר או פחות, אבל את לא יצאת מראשי. את האהבה של חיי

את, שהיית בשבילי הכל. את שהיית בשבילי הסיבה לקום בבוקר, הבחורה היחידה שאהבתי אי פעם. את, היפה והטהורה, הנחשקת, הלא פתורה.

 

לקחת את ליבי המדמם בידך, אפילו לא ניסית לחבוש אותו כמו אחרות. לא ניסית לטפל בו, לנקותו מהדם הניגר. פשוט אחזת בו עד שנרגע, עד שהטיפות ייבשו, עד שהפצעים התאחו, ואז קירבת אותו לליבך, נשקת לו והושטת אותו אלי. אבל אני לא הסכמתי לקבלו בחזרה. "הוא שלך לעד", אמרתי. "טוב לו איתך".

 

את, שהשקית אותי בנשיקותייך כשהייתי צמא, שחיבקת אותי בזרועותייך כשהייתי עצוב. המבט העורג לגופי, הטירוף שאחז בנו כשהיינו מתעלסים. הדאגה לשלומי, האיכפתיות לתחושתיי.

 

את, שהייתי מוכן למות למענך.

 

את, שאמרת לי "אתה הגיבור שלי, ניצחת את כולם, את כל השדים והאבירים הדרקונים והציידים, וזכית בליבי".

 

את, שתמיד ריחפת מעל כל קשר, מעל כל אשה, ותמיד ניצחת, מונעת ממני להמשיך בחיי. בכל נשיקה חיפשתי את הטעם שלך, בכל נשימה השתוקקתי לריח שלך. היו טובות יותר או פחות, היו מרגשות והיו סתמיות, אבל את לא יצאת מראשי. כולן הושוו אלייך, אף אחת לא שרדה.

 

את, שתמיד הבנת אותי, שתמיד הבנתי אותך, כמעט בלי מילים. רק העיניים דיברו.

 

את, שהיית כל כך את ולא מישהי אחרת, כל כך שלמה עם עצמה ואוהבת.

 

את, שהופעת בחלומותיי מידי לילה, לובשת פנים וצורות מתגרה ונוגעת, כל כך חכמה ופיקחית.

 

את, שידעת איך לנגוע בי ומתי.

 

את, את שתמיד היית אמיצה, לא פחדת מהכאב ולא מהאהבה .

 

את, שהיית לי להשראה. המוזה שלי לכתיבה, האור שמדליק את הבוקר ומכבה את הלילה.

 

את, האשה של חיי, אם ילדיי, נשמתי התאומה, אהובתי היחידה, החצי השני שלי, תומתי, תוגתי, נשמתי. חום גופי בשבילך, נוצר למען גופך בחורף הקר.

 

את האחת ואין עוד אחרת. את היחידה שישנה איתי, כולן ישנו רק לצידי.

 

למה אני משווה הכל אלייך? למה את לא נותנת לי מנוח? למה את מופיעה תמיד ברגעים הכי לא צפויים ,הורסת לי הכל משאירה אותי בודד, מלא אך בעצם כל כך ריק מבפנים?

 

אהובתי, מתי תופיעי כבר? מתי תצאי מהחלום? מתי תעני כבר לקריאותיי? מתי תרחמי על בדידותי? מתי תביני שלא אתפשר, אחיה רק איתך ולא עם אף בבואה אחרת? מתי תרגישי את כאבי, את רגליי העייפות מהחיפוש, את נפשי העזובה והננטשת?

 

******

 

האשה של חיי, אשתי הדמיונית, האשה שנמצאת רק במוחי הקודח, האשה שאולי לא קיימת בכלל, ובכל זאת מצליחה לעצור את חיי, לא לתת לי מנוח ולא למצוא אף אחת אחרת. האחת המושלמת, שנבראה רק בשבילי.

 

עברת איתי הכל, בטוב וברע, תמיד היית לצידי, חלק מגופי. נסענו יחד בעולם, שירתנו בצבא, קברנו את אייל ביחד, צחקנו על ליעד, שיחקנו כדורסל, טיילנו בשדות, וכשהיינו עצובים ישבנו על שפת הים. תמיד הלכת איתי, גם כשהיה לא קל, כי אני הרי קצת בלתי נסבל.

 

לא יודע מי את, או אם את קיימת בכלל. לא יודע אם כבר התחלת בחיים, או שעוד לא סיימת לימודים. רק יודע שאני לבד וריק לי ממך, ריק לי במיטה וריק בחיים. אבל אחכה עד שיצטלבו דרכינו במקריות לא סבירה, באיזה צומת אחד בין הרבה רחובות, אי שם בעיר הקרה ומלאה באנשים, שחלקם התפשרו והשאר עודם מחפשים.

 

 

שלך לעד,

 

אני

 

האימייל של גיל


 

טוקבק כדורבנות: לך, בחזרה / ג'יין מהג'ונגל

 

אני כאן, אהובי, מחכה לך בין אלפי נשים שתמצא אותי, החצי השני שלך.

 

מחכה שתנטוש את הציניות, את האינטרסים, את ההסדרים הרומנטיים, ותתפנה לחיפוש אחריי, שהוא סוג של מסע. כי לפני שתוכל למצוא אותי, תצטרך למצוא את עצמך. תהיה חייב להתבגר, להתגבש, להחליט מי אתה ומה אתה רוצה.

 

ואז, כשתראה אותי, כשאתה שלם עם עצמך, מיד תדע. מיד אדע אני. אוכל לכרוך את זרועותיי מסביבך ולשחרר אנחת רווחה. מצאת אותי, אהובי, מצאת אותי.

 

ואני מחכה כבר כל כך הרבה זמן. חולמת אותך כמו שאתה חולם אותי, מבכה את היעדרותך הממושכת מחיי, את התבוששותך מלהגיע אלי.

 

אני יודעת כבר מי אתה. תמיד ידעתי. חיכיתי שתשלים את התהליך הזה, שתהפוך מגולם לפרפר יפה כנף, שתהיה חופשי באמת להיות מי שאתה, בלי הכבדות מיותרות בדמות תכתיבים חברתיים ואופנתיים, בלי זיופים.

 

חיכיתי שתשיל את פקעת חוטי המשי שעוטפת אותך, מחממת מחד וחונקת מאידך, שתיקח את נשימתך הראשונה לאחר בקיעתך ממנה, לידתך המחודשת, שתפרוש אט אט ובזהירות את כנפיך החדשות, שאינך רגיל אליהן עדיין, שתלמד לעוף איתן. שתיפול, שתלמד לקום ולהתאושש ולהמשיך במעופך, חכם יותר, נבון יותר, ועדיין תר אחריי. תעצור מדי פעם על פרח רענן. הוא ייתן לך הגנה למשך הלילה, תוכל לחסות בין עלי כותרתו ולהתבשם באבקניו. תוכל לשתות מצופו וליהנות מיופיו, אבל אל תשכח, אהובי, שאני עוד מחכה, ושהדרך עוד פרושה לפניך.

 

תטעם מצוף כל הפרחים שבעולם, וכשתגיע אלי וארווה את צמאונך תדע מיד - אין מתוק מצופי שלי. אין ריחניים כאבקניי, אין רכים כמו עלי כותרתי. אני כאן, ואני אחבק אותך ואנגב את דמעותיך. אזין את נפשך הרעבה באהבה ללא גבולות.

 

המסע שלך קשה הוא וארוך, אבל בסוף הדרך מחכה אני, רכה ומבינה. קשה המסע ככל שיהיה, שכרך יהיה בצדו, אני מבטיחה. אני מחכה. אני כאן יקירי, אהובי. עומדת בהמון ומצפה לבואך ומתפללת שהפעם, שלא כמו בפעם הקודמת, כשתביט עליי - תדע שזו אני.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
את, שהייתי מוכן למות למענך
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים