שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מנפולי באהבה

    המפגש בין ארי דה לוקה לאחינועם ניני, שבו הסופר האיטלקי הפגין כישורי זמרה מפתיעים, העניק לקהל הרב שפקד את הקפה הספרותי ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים ערב שכולו אהבה. "בכל פעם שעשיתי צעד לקראת ישראל, החזירו לי עשרה מונים"

     

     

    כשעה לפני תחילתו של מפגש הפסגה בין הסופר הנפוליטני, ארי דה לוקה והזמרת הישראלית, אחינועם ניני, בקפה הספרותי של יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, כבר קשה היה למצוא מקום פנוי לשבת. מכונת הקפה בדוכן הקטן שלצד הבמה לא עמדה בלחץ ובליל של שפות - איטלקית, אנגלית, צרפתית ועברית מילא את החלל. "נפולי נפגשת עם תימן בירושלים", תאמר מאוחר יותר ניני לדה לוקה והוא, בעיניים צוחקות יענה בעברית: "נכון".

     

    הצלחתה הרבה של אחינועם ניני באיטליה אינה סוד. האיטלקים אוהבים אותה. עד כדי כך אוהבים שאמש (ג'), עם תום המופע, העניק לה שגריר איטליה בישראל תואר אבירות על תרומתה לתרבות. אם בישראל היו מעניקים תוארי אבירות, בין בעלי הזכות הראשונים לכבוד היה, סביר להניח, דה לוקה שכתיבתו מנהלת דיאלוג מהותי ועמוק עם התרבות היהודית ושורשיה. המפגש בין השניים, כך נדמה, היה רק עניין של זמן.

    בעקבות מופע של שירים נפוליטניים שהצמיח אלבום שלם פרי שותפות בין אחינועם ניני, גילי דור ורביעיית כלי המיתר סוליס, נולד במוחו של דור הרעיון להפגיש בין ניני לדה לוקה. ניני הרימה טלפון ודה לוקה נענה להזמנה. "הקשר העמוק של ארי דה לוקה לישראל, לתרבות ולשפה שלנו הוא כמעט טרנסנדנטלי וזה מרגש", אומרת ניני, "דרך הספרים שלו גיליתי שיש קשר הדוק בין התרבות הנפוליטנית, היהודית והישראלית. במידה רבה זה מה שהוביל את המפגש הבימתי".

     

    דה לוקה מצדו מחזיר אהבה בנדיבות וברוחב לב. "בכל פעם שעשיתי צעד לקראת ישראל, החזירו לי עשרה מונים", הוא אומר, מצטט בעברית מספר קהלת את המשפט "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו", ומוסיף: "שלחתי פרוסה קטנה שחוזרת אלי כל יום מאז שאני כאן ונשלחת על פני הרבה ימים". דה לוקה סיפר שבשכונה בה גדל במונטדידיו בנפולי היו הרוכלים מנסים לגבור בקולם על המולת הרחובות הצפופים. "בשביל שישמעו אותם הם היו צריכים לייחד את הקריאות שלהם באינטונציה משתנה", סיפר, "זה לימד אותי שמוזיקה חשובה מאוד למסחר ומי שלא שר, נשאר עני. מוזיקה היתה חובה בנפולי, אבל חובה דמוקרטית מכיוון שכל אחד יכול לשיר".

     

    העוני, כמו העוני, הגיע בנפולי כעסקת חבילה עם הרעב. "הרעב בנפולי הוא כרוני, כמו בטן של הר געש. הרעב פוגע לא רק בבטן אלא גם בכבוד העצמי", אמר דה לוקה, "אלה שסובלים מרעב צריכים להתחזות, כי להיות רעב זו בושה. הרעב דחף אנשים אל מחוץ לנפולי והפך אותם לנודדים. הנדודים הם תכונה נוספת שמחברת בין הנפוליטנים ליהודים, זה והמילים הקצרות שהם תולדה של צורך לא לבזבז זמן".

     

    ניני חתמה את הערב בשיר שהוא המנון מהגרים נפוליטנים שמפליגים ממנה והלאה. "הם מסתכלים על הפסל של סנטה לוצ'יה, שרים ומתגעגעים. ככל שהם מתרחקים, נפולי נראית להם יותר ויותר יפה. זה בדיוק כמונו, הישראלים. כמו שאנחנו אומרים פה נולדתי ופה אמות, כך גם הם שרים לנפולי".

     

    הישירות הנפוליטנית כמו זו הישראלית היתה סוד הקסם של הערב הבלתי מעונב, ביוזמתה של מנהלת המכון האיטלקי סימינטה דלה סטה, שהעניקו דה לוקה וניני במתנה לקהל הרב שהגיע לקפה הספרותי. דקות ארוכות אחרי סוף המופע עדיין צבאו אנשים רבים מכל הגילאים ומכל קצות הארץ שביקשו להודות על רגעים של התרוממות רוח. כל עותקי ספריו של דה לוקה שעמדו למכירה ביריד הספרים אזלו. אחד אחרי השני הוא חתם בסבלנות אין קץ ונבלע בהמון. כשהוא מתרחק אומרת ניני: "אנחנו רוצים להופיע יחד, זו הנאה גדולה לשנינו וזה יקרה. היום הוא התבייש קצת, אבל בפעם הבאה הוא ישיר יותר".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עוז מועלם
    "מי שלא שר, נשאר עני"
    צילום: עוז מועלם
    לאתר ההטבות
    מומלצים