שתף קטע נבחר

"בעלי רוצה למנוע ממני להתחתן עם החבר שלי"

הבעל חשד, שכר חוקר פרטי, וגילה לדאבונו מה שקיווה שלא יגלה. עכשיו הוא בקטע של נקמה: הוא מבקש לאסור על אשתו להתחתן עם המאהב שלה, כי היא "אסורה לבעלה ולבועלה". עו"ד בני דון-יחייא מסביר פשר המנטרה הזאת

שאלה:

אני נשואה חמש שנים. בשנה האחרונה ניהלתי רומן מחוץ לנישואים. אני ממש לא גאה בקשר הזה, אבל לצערי נסחפתי אליו. בעלי גילה את הפרשה, הגיש נגדי תביעת גירושים ומאיים שיגרום לכך שלא אוכל להתחתן עם הידיד שלי בטענה שאני "אסורה לבעלי ולבועלי". אני אוהבת את החבר שלי ורוצה מאוד להתחתן איתו. האם האיום ממשי ובאמת לא אוכל להינשא לאיש שבגללו הנישואים שלי מתפרקים?

-מיכל

 

תשובה:

מיכל יקרה, זה מה שקורה כאשר הפסוק הנפלא של הנביא ירמיהו, "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך", הופך ל"זכרתי לך חשד נעורייך" - החוקרים יוצאים לדרך, המצלמות מתקתקות, ותיק הגירושים נפתח.

 

אם בעלך יוכיח בבית-הדין הרבני שקיימת יחסי אישות עם הידיד שלך - לא תוכלי להינשא לו בנישואים דתיים. הסיבה היא אכן הכלל ההלכתי, שבעלך הטיח בפנייך. מקורו בגמרא (מסכת סוטה ה'): "כשם שאסורה לבעל - אסורה לבועל". כלומר, אשה נשואה המקיימת יחסים מלאים עם אדם אחר אסורה על בעלה לפי הדין העברי ועליו לגרש אותה.

 

בגלל החומרה שמייחסת התורה לניאוף, מוטל על האשה עונש נוסף: היא לא תוכל להינשא לאדם שאיתו בגדה. העונש מוטל גם על הצלע השלישית, והוא לא יוכל להתחתן עם האשה שאיתו ואולי בגללו נאפה בבעלה. דין אחרון זה מצוי במשפטם של עמים נוספים, ותכליתו מימוש אמירת חז"ל (במסכת כתובות ל"ט): "שלא יהיה חוטא נשכר" – לא לקבל פרס על מעשה רע.

 

הבעל חייב להתגרש מאשה לא נאמנה גם אם סלח לה

איסור הבגידה מופיע פעמים אחדות במקרא. הוא כלול בעשרת הדיברות (על התוצאות הרכושיות הנובעות מהפרת הדיבר "לא תנאף" כתבנו ברשימה הבגדת וגם קיבלת חצי מהרכוש? לא בבית ספרנו. חומר נוסף מצוי ברשימות המופיעות במדור המאמרים באתר שלי).

 

בספר ויקרא (כ', י') נאמר: "ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו - מות יומת הנואף והנואפת". ובספר משלי (ו', כ"ה) מתואר מעשה הבגידה במילים חזקות אלה: "היַחתה איש אש בחיקו - ובגדיו לא תישרפנה? אם יהלך איש על הגחלים - ורגליו לא תיכווינה? כן הבא אל אשת רעהו לא יינקה כל הנוגע בה".

 

האיסור לבגוד בבעל נחשב בהלכה כחמור ביותר, וגם אם הבעל יטען כי הוא סולח לאשתו ומוכן להמשיך לחיות איתה - הוא יהיה חייב לגרשה. כך גם אם הבעל הסכים מראש לניאופה של אשתו. ההלכה אינה מוכנה להעלים עין ממעשה החותר תחת יסודות האמון בין בני הזוג והעלול להביא ממזרים לעולם - ילדים שנולדו לאשה נשואה שלא מבעלה.

 

הוכחת בגידה - קשה ביותר וטעונה עדויות חד-משמעיות

כאשר טוען אדם כי אשתו בגדה בו - טיעון המכונה תכופות בספרות ההלכתית "זנתה תחתיו" - עליו להעלות את טיעונו בפני בית-הדין הרבני, שרק לו הסמכות לדון בכך. נטל ההוכחה המוטל על הבעל כבד ביותר. הדין דורש כי האשמה חמורה זו תוכח ללא כל צל של ספק. מדובר, כמובן, כאשר האשה מכחישה את דברי בעלה (הפתעה: אם האשה מודה כי לא שמרה אמונים - לפעמים לא יאמינו לה. פרטים ברשימה הבאה).

 

על הבעל להביא שני עדים כשרים, שמעדותם יהיה ברור לחלוטין שאשתו קיימה יחסים מחוץ לנישואים. לא קל להוכיח זאת. לרוב, מביא הבעל לבית הדין חוקרים פרטיים, שעדותם נסיבתית. למשל, הם ידווחו שהאשה והאדם האחר נכנסו לחדר במלון.

 

לעתים די בעדות כזאת כדי שבית הדין יחייב את האשה להתגרש, אבל לא כדי לאסור עליה להתחתן עם אותו אדם. מעשה זה מוגדר בדין העברי כ"מעשה כיעור" - התנהלות שניתן להסיק ממנה שהתרחש קשר מיני בין האשה לאדם אחר, אבל באין הוכחה חותכת על יחסי אישות מלאים לא ייושם הכלל החמור של "אסורה לבעלה ולבועלה".

 

המגמה במקורות - למצוא צד זכות בהתנהגות האשה

מעניינת מאוד התפתחות ההלכה בנושא זה. ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, מביא במאמר שפירסם בעלון של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים (על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות) מקורות שונים המעידים על "מגמות שתכליתן להקל מעט מהתוצאות המשפטיות החמורות הנובעות ממעשה הניאוף".

 

חז"ל ראו, למשל, בחוסר הנאמנות כֶשל שנגרם בשל הלך נפש בעייתי: "אין המנאפין נואפין עד שתיכנס בהן רוח שטות". מקרה מעניין נידון בשאלה שנשאל חכם ספרדי במאה ה-13, ושאותו מביא ד"ר הכהן במאמרו הנזכר. מעשה בזוג שגר בביתו של "איש רע ובליעל, זנאי ונואף". פעם אחת נכנס אותו רשע לבית, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, וילך ויתפשה בבגדה". האשה דחתה אותו, ובכעסו הטיח בה כי אינה מעוניינת בו משום שיש לה קשר עם אדם אחר.

 

הבעל, שישן בקומה השניה, התעורר לשמע הצעקות. הוא שמע את דברי האיש "ועמד רועד ויקרא לאשתו ויאמר לה: היזהרי בנפשך שלא תעלימי ממני דבר ותגידי לי מה היו הדברים אשר שמעתי מאחורי הפרגוד". האשה הסבירה את שאירע, ובעלה האמין לה.

 

"ושמח הבעל בלבו לפי שהיתה אשת נעוריו"

זה היה פרק א'. בפרק ב' בטלנובלה מלפני 700 שנה ראה הבעל לאחר זמן כי אשתו "רודפת אחר אותו האיש ומצא אותם מדברים יחד בדרך אהבה ושמחה". הוא התרה בה, ולמרות זאת גילה כי נכנסה כמה פעמים לחדרו של אותו אדם "ומצעת שם מיטתו או עושה מלאכה כדי להיות לה כסות עיניים. והיא לא היתה רגילה לעשות כך בביתה, אפילו מיטתה לא היתה רגילה להציע".

 

אמר לה הבעל: "מה זו? וכי לא הזהרתיך שלא תדברי עם פלוני מטוב ועד רע? והיתה תשובתה לאמור: מה אוכל לעשות, כי אנוכי הייתי בחדר תחילה, והוא נכנס אחרי". הרחיק הבעל את האשה מהעיר והלך להתייעץ עם חכמי ההלכה, שהתירו לו להמשיך לחיות איתה.

 

הבעל היה מרוצה מפסיקת הרבנים "ושמח בלבו לפי שהיתה אשת נעוריו", אבל אז נמסר לו שאשתו עברה לגור בבית אותו נואף למשך שמונה ימים. כשחזרה לביתה, שוב היה תירוץ בפיה: "אתה ידעת", אמרה לבעל הפגוע, "כי הבנים שלו קרובי הם ואנוכי שמעתי כי היו צריכים לי ונכמרו רחמי עליהם".

 

סופו של הסיפור הוא שהבעל נטש את אשתו, ולאחר שנתיים, כשהמשיכו הרינונים על מעשיה, פסקו לבסוף רבני העיר שמותר לו לגרש אותה.

 

על היבטים נוספים בנושא זה - ברשימה הבאה.

 

  • ניתן לשלוח באימייל שאלות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
החוקרים יוצאים לדרך, ותיק הגירושים נפתח
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים