"בעלי רוצה למנוע ממני להתחתן עם החבר שלי"

שאלה:

אני נשואה חמש שנים. בשנה האחרונה ניהלתי רומן מחוץ לנישואים. אני ממש לא גאה בקשר הזה, אבל לצערי נסחפתי אליו. בעלי גילה את הפרשה, הגיש נגדי תביעת גירושים ומאיים שיגרום לכך שלא אוכל להתחתן עם הידיד שלי בטענה שאני "אסורה לבעלי ולבועלי". אני אוהבת את החבר שלי ורוצה מאוד להתחתן איתו. האם האיום ממשי ובאמת לא אוכל להינשא לאיש שבגללו הנישואים שלי מתפרקים?

-מיכל

תשובה:

מיכל יקרה, זה מה שקורה כאשר הפסוק הנפלא של הנביא ירמיהו, "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך", הופך ל"זכרתי לך חשד נעורייך" - החוקרים יוצאים לדרך, המצלמות מתקתקות, ותיק הגירושים נפתח.

הבעל חייב להתגרש מאשה לא נאמנה גם אם סלח לה

איסור הבגידה מופיע פעמים אחדות במקרא. הוא כלול בעשרת הדיברות (על התוצאות הרכושיות הנובעות מהפרת הדיבר "לא תנאף" כתבנו ברשימה הבגדת וגם קיבלת חצי מהרכוש? לא בבית ספרנו. חומר נוסף מצוי ברשימות המופיעות במדור המאמרים באתר שלי).

הוכחת בגידה - קשה ביותר וטעונה עדויות חד-משמעיות

כאשר טוען אדם כי אשתו בגדה בו - טיעון המכונה תכופות בספרות ההלכתית "זנתה תחתיו" - עליו להעלות את טיעונו בפני בית-הדין הרבני, שרק לו הסמכות לדון בכך. נטל ההוכחה המוטל על הבעל כבד ביותר. הדין דורש כי האשמה חמורה זו תוכח ללא כל צל של ספק. מדובר, כמובן, כאשר האשה מכחישה את דברי בעלה (הפתעה: אם האשה מודה כי לא שמרה אמונים - לפעמים לא יאמינו לה. פרטים ברשימה הבאה).

לעתים די בעדות כזאת כדי שבית הדין יחייב את האשה להתגרש, אבל לא כדי לאסור עליה להתחתן עם אותו אדם. מעשה זה מוגדר בדין העברי כ"מעשה כיעור" - התנהלות שניתן להסיק ממנה שהתרחש קשר מיני בין האשה לאדם אחר, אבל באין הוכחה חותכת על יחסי אישות מלאים לא ייושם הכלל החמור של "אסורה לבעלה ולבועלה".

המגמה במקורות - למצוא צד זכות בהתנהגות האשה

מעניינת מאוד התפתחות ההלכה בנושא זה. ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, מביא במאמר שפירסם בעלון של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים (על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות) מקורות שונים המעידים על "מגמות שתכליתן להקל מעט מהתוצאות המשפטיות החמורות הנובעות ממעשה הניאוף".

חז"ל ראו, למשל, בחוסר הנאמנות כֶשל שנגרם בשל הלך נפש בעייתי: "אין המנאפין נואפין עד שתיכנס בהן רוח שטות". מקרה מעניין נידון בשאלה שנשאל חכם ספרדי במאה ה-13, ושאותו מביא ד"ר הכהן במאמרו הנזכר. מעשה בזוג שגר בביתו של "איש רע ובליעל, זנאי ונואף". פעם אחת נכנס אותו רשע לבית, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, וילך ויתפשה בבגדה". האשה דחתה אותו, ובכעסו הטיח בה כי אינה מעוניינת בו משום שיש לה קשר עם אדם אחר.

"ושמח הבעל בלבו לפי שהיתה אשת נעוריו"

זה היה פרק א'. בפרק ב' בטלנובלה מלפני 700 שנה ראה הבעל לאחר זמן כי אשתו "רודפת אחר אותו האיש ומצא אותם מדברים יחד בדרך אהבה ושמחה". הוא התרה בה, ולמרות זאת גילה כי נכנסה כמה פעמים לחדרו של אותו אדם "ומצעת שם מיטתו או עושה מלאכה כדי להיות לה כסות עיניים. והיא לא היתה רגילה לעשות כך בביתה, אפילו מיטתה לא היתה רגילה להציע".

אמר לה הבעל: "מה זו? וכי לא הזהרתיך שלא תדברי עם פלוני מטוב ועד רע? והיתה תשובתה לאמור: מה אוכל לעשות, כי אנוכי הייתי בחדר תחילה, והוא נכנס אחרי". הרחיק הבעל את האשה מהעיר והלך להתייעץ עם חכמי ההלכה, שהתירו לו להמשיך לחיות איתה.

על היבטים נוספים בנושא זה - ברשימה הבאה.

• ניתן לשלוח באימייל שאלות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.