שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    עושים צדק: פרויקט לשילוב עורכי דין יוצאי אתיופיה

    הדיווחים על ההזנחה המקוממת של יוצאי אתיופיה לא מרפים את ידי פעילי עמותת "טבקה", המנסים לפתוח דלתות מקצועיות הסגורות בפני סטודנטים למשפטים בני העדה. "כיום יש בישראל כ-150 סטודנטים ומתמחים ממוצא אתיופי", הם מסבירים. "לאיש מהם אין אבא עורך דין או קשרים - ואת זה אנחנו מנסים לשנות"

    "עורך הדין הראשון ממוצא אתיופי סיים את לימודיו כבר לפני כשמונה שנים, אך הדרך לשילובם של עורכי דין נוספים בני העדה עודה ארוכה", מתקוממת עורכת הדין לילך טל-ניר, המובילה את תוכנית "עולים במשפט ובצדק" של עמותת "טבקה" (עשיית צדק באמהרית). "מערכת המשפט הפרטית והציבורית עדיין אינה נגישה לבני העדה", היא מוסיפה כשהיא מתארת את התוכנית בראשה היא עומדת, המסייעת ל-25 סטודנטיות וסטודנטים למשפטים בני העדה מכל רחבי הארץ להשתלב בתחום התמחותם. 

     

    "כיום יש בישראל רק 28 עורכי דין ממוצא אתיופי. לאף-אחד מהם אין אבא עורך דין, בוודאי לא קשרים שיעזרו להם, וחלקם הגדול גדלו עם הורים שאינם יודעים קרוא וכתוב", טל-ניר מוסיפה. "בנוסף, כל תפיסת מערכת המשפט במסורת האתיופית שונה מאוד מתפיסת המערכת הישראלית. לדעתנו, הבעיה מתחילה כבר במבחן הפסיכומטרי שאינו מותאם ליוצאי אתיופיה. בשל הקושי רבים מהם אינם מתקבלים לפקולטות היוקרתיות, וההבדלים התרבותיים משפיעים גם בהמשך הדרך".


    "היעדר נגישות לבני העדה". משתתפי התוכנית (צילום: באדיבות "טבקה")

     

    לפתוח דלתות מקצועיות

    כשטל-ניר מסבירה כי "במסורת האתיופית לא נהוג להישיר מבט למבוגרים, והדבר עלול להקשות על בני העדה כשהם נדרשים להיות אסרטיביים", רינה קנדה, (26) אחת ממשתתפות התוכנית, מהנהנת בהסכמה. "לסטודנטים אתיופים אין קשרים בעולם המשפט ורובם מגיעים לאוניברסיטה לאחר שחיו שנים בתוך קהילות סגורות", היא מתארת. "הקשר עם החברה הישראלית מגיע הרבה פעמים באיחור או במינונים קטנים, והדבר מקשה על התקשורת וההתנהלות".

     

    קנדה, שנולדה באתיופיה, עלתה לארץ עם הוריה בגיל ארבע וחיה בבאר-שבע, מעידה ש"כל חיי חלמתי לעזור לחלשים". לימודיה באוניברסיטת בר-אילן, היא אומרת, הם בבחינת הגשמת חלום ילדות. "תמיד הקפדתי לקרוא ספרים וליצור קשרים עם ישראלים לכן אין לי בעיה של אוצר מילים", היא ממשיכה, "ועם הזמן

    גם למדתי להישיר מבט למבוגרים. זה אמנם לא בא לי בטבעיות, אך באופן כללי רובינו כבר הסתגלנו לתרבות הישראלית ויודעים למצוא את האיזון".

     

    הקושי עימו היא כמו גם חבריה לתוכנית מתמודדים, מסבירה קנדה, הוא היעדר קשרים שיפתחו עבורם דלתות מקצועיות. "הבעיה מתחילה כשסטודנטים בני העדה מנסים למצוא משרד עורכי דין בו הם יתמחו". לדעתה, את התוכניות יש ליישם גם בקרב אוכלוסיות עולים אחרות. "התכנים יכולים לסייע לכל עולה חדש שחי בקהילה סגורה כל חייו. מעבר לכך, ישנם תכנים שגם לצברים לא יזיק ללמוד", היא מסכמת בחיוך.      

      

    "לומדים איך הדברים עובדים בשטח"

    מצבם הכלכלי העגום של הסטודנטים בישראל, הנאבקים כדי לעמוד בתשלומי שכר הלימוד והוצאות המחייה, ידוע ומוכר. עבור בני העדה מדובר בדרך-כלל במציאות קשה עוד יותר. "מרביתם באים ממשפחות גדולות בפריפריה שמצבן הסוציו-אקונומי גרוע, ורבים מהם נאלצים גם לתמוך בהוריהם", מבהירה טל-ניר. "כיום ישנם כ-150 סטודנטים ומתמחים יוצאי אתיופיה, ורובם הגדול זקוקים לסיוע במציאת תעסוקה. בשביל זה, בין היתר, אנחנו כאן".

     

    בועז טבג'ה (25), סטודנט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב, מודה כי ההצטרפות לתוכנית לוותה במחשבות על התעסוקה העתידית. "התיאוריות שאנו לומדים באוניברסיטה אינן שוות דבר אם אין לך מושג איך

    הדברים פועלים בשטח", הוא פוסק. "רוב בני העדה לא מכירים את משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, לא יודעים כיצד הדברים עובדים בפועל ואינם מכירים את כל הזוויות של החברה הישראלית".

     

    טל-ניר מבהירה כי במסגרת התוכנית פוגשים הסטודנטים עורכי דין בכירים ממגוון תחומי המשפט, ועבור חלק מהם המפגשים הללו פותחים דלתות לעבודה עתידית. ואילו טבג'ה, שנולד באתיופיה ועלה לארץ בגיל שנתיים עם הוריו ואחיו, מבקש להבהיר: "הרעיון הוא לא ליצור קשרים שיעזרו לך בקומבינות עתידיות, המטרה היא פשוט להכיר אנשים ושיכירו אותך. בהמשך נלמד לנסח קורות חיים, להתמודד עם ראיונות עבודה, לנסח כתבי תביעה ותצהירים - ואני ממתין לזה בקוצר רוח".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים