מלחמת השַׁחֲרוּר: חיפאים למען ציפורי שכונתם

לטלי שטינבך לא היה מושג שההפתעה הצייצנית שציפתה לה מעבר לחלון דירתה לפני כחודש - תהפוך למרוץ נגד הזמן להצלת משפחת שחרורים. אבל שלושה שבועות לאחר שגילתה קן הומה בסמוך לדירתה החיפאית, היא סוגרת מאבק מקומי למען אוכלוסיית הציפורים ושימור עצי האזור שעלולים היו להיעלם בשל הקמת בניין מגורים. "מסתבר שצמד שחרורים החליטו לקנן על עץ ברוש, ממש מול חלון המטבח שלי", משחזרת שטינבך (29), סטודנטית לביולוגיה. "הם החלו לאסוף זרדים לאט-לאט עד שהקן הושלם והנקבה הטילה שלוש ביצים. עכשיו

שניהם דוגרים על הביצים במרץ, אבל עם תחילת העבודות חששתי מאוד שגם העץ עליו הם מקננים ייכרת והקן ייהרס".

40 שנה שכנה ללא מפריע קבוצת עצי אלון וברוש בשכונת מגוריה של שטינבך. לדבריה, למרות דיאלוג מול ועדת הבנייה העירונית השכנים לא הצליחו להציל את העצים מכריתה. "פניתי ישירות לקבלן המבצע את עבודות הבנייה במקום", היא ממשיכה. "רציתי לראות אם הוא יוכל להשאיר את העץ בו מקננים השחרורים עד שהגוזלים יעזבו את הקן, אך הבנתי שזה לא אפשרי". לאחר שפנתה לפורומים שונים ברשת האינטרנט, היא ניסתה את מזלה אצל סגן ראש עיריית חיפה, שמואל גלבהרט, שנרתם למאבק המקומי. יחד עם "החברה להגנת הטבע" הלה פנה בשם התושבים ליזמי פרויקט הבנייה, ולאחר בירור קצר התחוור למעורבים כי לשמחתם, ניתן להתחיל בבנייה ללא עקירת העצים. 

"בקרוב הגוזלים אמורים לבקוע". משפחת השחרורים (צילום: טלי שטינבך)

"השחרור, ציפור מוגנת שמגיעה אלינו בחורף ועוזבת את הארץ לאירופה לקראת האביב, הסתגל היטב לערים בהן יש שפע של מזון, גנים ופארקים", מסביר עמיר בלבן, מהתחנה לחקר הציפורים של "החברה להגנת הטבע". "אך לדאבוננו, לא מספיק שסכנות הבנייה מאיימות עליו, אלא שגם חתולי רחוב, חתולי בית והנץ המצוי נחשבים לאויבים טבעיים שלו. רוב האנשים מכירים את השחרור בגלל שירתו המקסימה אבל מעטים זוכים לראות אותו מקנן", בלבן מתאר. "משך הדגירה של השחרורים נע בין 16 עד 20 יום ולאחר הבקיעה חולפים עוד מספר

שבועות עד שהגוזלים לומדים את מיומנויות התעופה וליקוט המזון - ורק אז הם עוזבים את הקן. במקרה שלנו", הוא מסכם, "משפחת השחרורים תשוב ככל הנראה אל העץ גם בעתיד, כמו ברוב המקרים בהם עצים מהווים מקום קינון מוצלח".

בעקבות הצלחת מבצע הבזק להצלת השחרורים, החליט גלבהרט לרענן את נוהלי כריתת העצים בעירו. "כריתת עצים לא תאושר עם אצבע קלה על המסור, ואנו נעשה כל מאמץ כדי להציל עצים גם במחיר של שינוי תוכניות בנייה", הוא מבטיח ומציין כי, "צריך להעניק צל"ש לתושבת האכפתית שדאגה לשחרורים, ומזמין את כל התושבים לגלות ערנות ולפנות אלינו במקרים דומים". ושטינבך אוהבת הטבע? היא תמשיך לעקוב באדיקות אחר בני חסותה המזמרים. "הם מקננים כעת במרץ ובעוד שבוע הגוזלים אמורים לבקוע", היא אומרת בחיוך. "טוב לדעת שגם יהיה להם לאן לחזור בשנה הבאה".