דו"ח: "הסחר בנשים בישראל משתלם מתמיד"
יותר מחצי שנה חלפה מאז נחקק החוק האוסר על סחר בבני אדם בישראל, אך דו"ח "מוקד סיוע לעובדים זרים" משרטט מציאות עגומה: סקירת פסיקות בתי המשפט בנושא בשנת 2006, מעידה על הקלות הבלתי נסבלת של עונשי סוחרי הנשים בתעשיית המין
הדו"ח, שנכתב על-ידי עורכת הדין נעמי לבנקרון, מראשונות המאבק בסחר בנשים, מעלה האשמות חמורות כלפי המדינה. בחודש אוקטובר האחרון אמנם נחקק חוק האוסר על סחר בבני אדם בארץ, ותקופה ארוכה מצהירות הרשויות השונות כי הן נאבקות בתופעה בחומרה, אולם ממצאי הסקירה מעלים מציאות שונה לחלוטין.
כך למשל למעלה משליש מהנאשמים ב-2006 הורשעו בעבר בעברות סחר, סרסרות ונהול בית בושת. העונשים הקלים שנקבעו להם, מתברר, לא היוו גורם מרתיע והם שבו ל"קריירה" הרווחית מיד עם סיום ריצוי תקופת העונש. רף הענישה גם הוא ירד ועומד בממוצע על 2.9 שנים, למרות קביעת רף ענישה מקסימלי של 16 שנה. במקביל, רק לארבעה מבין 30 המורשעים בעבירות סחר בבני אדם נקבע עונש הגבוה מהרף המינימלי העומד על ארבע שנות מאסר, ואילו 19 מהתביעות הסתיימו בעסקאות טיעון.
"בתי המשפט ממשיכים להתעלם באופן עקבי מזכותם של הקורבנות לפיצויים, ואינם מפצים אותם כלל או פוסקים להם פיצויים זעומים", קובע הדו"ח. "הכסף שהרוויחו הסוחרים נותר, אם כן, בידיהם, ולמרות שהמדינה מטילה עליהם קנסות אינו מועבר לקורבנות". לטענת כותבי הסקירה, בית המשפט מתרשל בהליך גביית הפיצויים ורוב הקורבנות לא זכו לראות פרוטה מהסכומים שנפסקו להם. "כ-30 קורבנות סחר זכו ל-314,000 שקל פיצוים, אך רק 15% מתוכן קיבלו את הכסף. הנשים הללו, שנותרות במצב של חוסר כל לאחר המשפט, עשויות למצוא את עצמן שוב במעגל הניצול".
רוני אלוני סדובניק, יו"ר "המטה למאבק בסחר בנשים בישראל" ופעילה בארגון "עצו"ם", מצטרפת לביקורת על אוזלת היד של הרשויות. "הכל דיבורים", היא מתקוממת. "כמות הסחר לא ירדה, והראייה לכך היא מחירי ה'שירותים' שלא עלו. למרות ההתראות, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים להשיג שיתוף פעולה לסגירת בתי הבושת בהם מוחזקות קורבנות הסחר, לא ראינו שום התקדמות בתחום", היא מוסיפה. "התחושה שלנו היא שישראל עסוקה בשיפוץ התדמית שלה כלפי האו"ם ודו"ח הסחר בבני אדם שהוא מפרסם, אך בפועל, מלבד ישיבות והקמת צוותים ופורומים, לא נעשה דבר בשטח".
לפנייה לכתב/ת 
