נא להנמיך ציפיות
לא, זו לא טלטלה ובטח שלא רעידת אדמה. דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שיתפרסם ביום שני, לא רק שלא יזיק לאולמרט, אלא אפילו יועיל לו פוליטית. התהליך הארוך והמתפתל של חקירת המלחמה חיסל מראש כל סיכוי למסקנות חותכות ושורה תחתונה ברורה מבחינת הציבור
מי שמצפה לרעידת אדמה פוליטית יתאכזב כנראה. דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד יטלטל אמנם את הממשלה ומערכת הביטחון, אבל עוצמת הטלטלה תהיה בקושי 5 בסולם ריכטר. המערכת הפוליטית תזדעזע ותזדעק, יהיו עצרות מחאה שבהן יקראו גורמי אופוזיציה פוליטיים וחוץ פרלמנטריים להפלת הממשלה וייתכנו גם עתירות לבג"ץ. אבל כשישקע האבק כעבור שבוע שבועיים, יתברר שממשלת אולמרט נשארת על כנה ואולי אף תתחזק.
התחזית הפוליטית הזו אינה מתבססת על ידיעת מה שייאמר בדו"ח הביניים של הוועדה, אלא על הערכה לגבי מה שלא יהיה בו. מסקנות הביניים יגעו בחמשת הימים הראשונים למלחמת לבנון השניה ומה שקדם להם מאז שנת 2000. כלומר, לתקופה שבה אחריותה של הממשלה הנוכחית למחדלים היא מינורית יחסית. אבל כל מי שמכיר, אפילו שטחית, את מה שקרה במהלך אותה מלחמה יודע שעיקר ההחלטות השגויות, הבילבול והפאשלות בלחימה הופיעו בדרג המדיני ובדרג הצבאי החל מהשבוע השני למלחמה ואילך. דווקא חמשת הימים הראשונים היו מוצלחים יחסית.
הטור הקודם
פרובוקציה ברוח חיזבאללה
רון בן ישי
כשאין אבידות או חטופים בצידנו תתקשה ישראל לגייס תמיכה בינלאומית לפעולה נרחבת בעזה. אחרי מתקפת הקסאם ונסיון החטיפה, נדרשת ממשלת ישראל לעצב מהלך מדוד שיבהיר ליוזמי המתקפה שהפרובוקציה לא השתלמה. המהלך הקרקעי הגדול יחכה לעיתוי ראוי וללגיטימציה בינלאומית גורפת
המחדל של הדרג המדיני באותם ימים היה מינורי. הוא מתמקד באותן שעות של קבלת החלטות שבין חטיפת החיילים לבין הרגע שבו המריאו המטוסים. בשעות אלה קיבלה הממשלה מהרמטכ"ל את הצעות הצבא הן לגבי מטרות המבצע והן לגבי המתווה המבצעי שלו. ראש הממשלה, שר הביטחון ושאר השרים אמנם פסלו את דרישת הצבא להפצצת תשתיות בלבנון, אבל אישרו את כל הפרטים. תהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני היה פזיז ולקה בחוסר שיקול דעת מספיק, בהיעדר בחינה מעמיקה של מהלכים קדימה והמצב שבו רוצה מדינת ישראל לסיים את המערכה. לכן גם לא הבינו רב השרים שהם מחליטים למעשה על יציאה למלחמה ולא דרשו מהצבא לבצע הכנות הנדרשות במקרה כזה.
אבל למרות הליקויים הרציניים בתהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני, יכולים גם אולמרט וגם פרץ לטעון - במידה רבה של תקפות - כי ההחלטות שקיבלה הממשלה היו סבירות לנוכח הערכות המצב של הרמטכ"ל ובכירי המטה הכללי והביטחון העצמי שהפגינו הקצינים. אולמרט ופרץ גם טוענים, בצדק, שהם הקדישו לא מעט מחשבה ובדיקות עם הצבא לנושא הדרום לבנוני עוד לפני המלחמה. לכן, מטבע הדברים, עיקר נטל האחריות על המשגים באותן שעות וימים נופל על כתפי מקבלי ההחלטות במטכ"ל ובעיקר על הרמטכ"ל דן חלוץ, שהזינו את הממשלה בהערכות המצב שלהם ולא דרשו לגייס מילואים כהכנה למבצע קרקעי.
את המסקנות וההמלצות לגבי הפרקים הקשים, המאוחרים יותר, של המלחמה, שבהם תפקודם של רה"מ, שר הביטחון, חברי הקבינט הביטחוני ואלופי צה"ל היה הבעייתי ביותר, השאירה הוועדה לדו"ח המלא שיפורסם בעוד כמה חדשים. דו"ח הביניים יתמקד במי שהיו אחראים ל'אסטרטגיית ההכלה וההבלגה' מול חיזבאללה בשנים שקדמו למלחמה. הבולטים שביניהם הם ראשי הממשלה ברק ושרון, שר הביטחון לשעבר מופז והרמטכ"ל לשעבר יעלון. הם גם היו אחראים לא במעט לניוון מערך המילואים באותם שנים. אבל איש מהם אינו במצב שבו ייגרם לו נזק פוליטי או ציבורי חמור כתוצאה ממסקנות הוועדה.
מי שכנראה יינזקו בצורה הממשית ביותר מדוח הביניים הם בכירי המטה הכללי, שהיו שותפים לקבלת ההחלטות בשלביה הראשונים של המלחמה ועדיין נמצאים בשרות פעיל. בהקשר זה צריך להעיר שהוועדה גזרה על עצמה שלא להמליץ המלצות אישיות לגבי הדרג המדיני, אלא רק 'להוציא מסקנות' לגבי תפקודם של רה"מ והשרים בעבר ובהווה. המלצות והמלצות אישיות יהיו בדו"ח הבינים וגם בדו"ח המלא, לגבי חלקם של הצבא ומערכת הביטחון. אבל גם מהמלצות אלה כבר ניטל העוקץ, מפני שרוב הקצינים הבכירים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות השגויות כבר פרשו, או שהתפטרו אחרי המלחמה. וגם מפני שהצבא לא חיכה לועדת וינוגרד ובניצוחו של הרמטכ"ל שפרש, דן חלוץ, כבר קיים מערכת תחקירים נוקבת ומקיפה, חסרת תקדים בחושפניותה.
כתוצאה מכך, אולמרט לא רק שלא יינזק באורח בלתי הפיך מהדו"ח, אלא שהוא אף עשוי להרוויח ממנו. בעיקר בגלל ההשפעה שתהיה למסקנות הוועדה על מעמדו הציבורי של עמיר פרץ ועל תוצאות הפריימריס במפלגת העבודה. סביר להניח שאחרי הפריימריס, בסוף מאי, לא יתקשה אולמרט לשכנע את פרץ לעזוב את הקומה ה-14 במשרד הביטחון לטובת אחד מהאישים בעלי הרקע הביטחוני המוכח של מפלגת העבודה. אהוד ברק או עמי איילון הם המועמדים המובילים. אולמרט יוכל באותה הזדמנות גם למנות שר אוצר חדש ולבצע פעולות נוספות שימצקו את הקואליציה לקראת כוננות הספיגה הבאה בעוד כחודשיים שלושה, עת תפרסם ועדת וינוגרד את הדו"ח המלא ובו מסקנות והמלצות חמורות מאלו שיהיו בדו"ח הביניים, הן לגבי הדרג המדיני והן לגבי הצבא ומערכת הביטחון. בין לבין יתפרסמו הפרוטוקולים של עדויות האישים המרכזיים שהופיעו בפני הוועדה.
התהליך הזה מזכיר במידה מסויימת את האופן שבו התנהלה מלחמת לבנון השניה. במקום לקבל החלטה על מהלך כולל, שצריך להביא בסופו לתוצאה ברורה ומדידה, נפרט תהליך הסקת המסקנות והצגתן לציבור על פני זמן ולפרקים שהקשר ביניהם קיים אך אינו מאפשר ראיית תמונה כוללת. בגלל הציפיות הגבוהות והזמן שעבר מאז המלחמה עלול דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד להפוך למסמך העיקרי שאליו יתייחס הציבור. יש אפשרות שהדו"ח המלא כבר לא יזכה לאותה תשומת לב ועיון פרטני - למרות שיעסוק בעיקר. התוצאה עלולה להיות מיסמוס של האפקט הציבורי, הפוליטי והמעשי של מסקנות הוועדה והמלצותיה, למרות שחבריה עשו כנראה את עבודתם נאמנה.
פורסם לראשונה 27/04/2007 14:55
אולמרט. החלטות סבירות
צילום: גיל יוחנן
וינוגרד. דו"ח חלקי
צילום: ניב קלדרון
חיילים במלחמת לבנון השנייה
צילום: דובר צה"ל
מומלצים
