"קומדיה נעימה - שלושה כוכבים"
זה מה שינקול גולדווסר חושב שהמבקרים יכתבו על סרטו החדש, "אין לה אלוהים". אבל גם אם המבקרים לא יתלהבו ("הם מעדיפים סרטים יותר 'חשובים'"), הוא לא חושב שלסרט צריך להיות מסר. "הכל צריך לעבוד למען הסיפור ולא למען האידיאולוגיה", הוא אומר
צפו בקטע מהסרט
הרבה מאוד שנים עברו מאז ינקול גולדווסר ניסה להתקין פנס קסם מקופסאות נעליים. למרות שמעולם לא למד קולנוע, ינקול ("נולדתי ינקעל'ה. אבא שלי קרא לי ינקעל ואחותי הפכה את זה לינקול, שנשמע יותר ישראלי") הוא אחד מבמאי הקולנוע, הטלוויזיה והפרסומות הוותיקים בארץ, שסרט קצר שלו זכה בפסטיבל קאן והוא אחראי ליצירתם של הסרטים "מתחת לאף" ו"מעבר לים", וביים את "אבא גנוב" וסדרות טלוויזיה כמו "לתפוס את השמיים" ו"מעורב ירושלמי".
ועכשיו הוא חוזר לקולנוע עם הדרמה הקומית "אין לה אלוהים". וההיא שאין לה אלוהים היא מלכה, תושבת מצפה רמון שבעלה נכנס לדיכאון אחרי שהוא מפוטר מהמתפרה המקומית, בה שניהם מועסקים. יחד עם אחותה יפית (יעל פוליאקוב), פקידת בנק ושכנתה אירנה (קפלון) היא עולה על מזימת עוקץ בנוסח שוד הברינקס שמתכננים קובי (יובל סגל), מאבטח שרמנטי, וויצמן, בעלה הפנטזיונר של אירנה.
"קראנו בתחילה לסרט 'האלוהים של מלכה', אבל במשך העבודה על הסרט, שארכה שנתיים, אמרתי כל הזמן שהשם לא מתאים, כי אין לה אלוהים. גם במובן המילולי וגם במשמעות הנוספת שיש לזה, כביטוי".
אתה חושב שאם היה לה אלוהים, היה לה קל יותר?
"אני לא מבין בזה כי אני לא מכיר אותו".
"זה בכלל לא בורקס"
הוא אולי לא מכיר את אלוהים, אבל הוא מרבה להתעסק בגורל. הסרטים שלו תמיד עירבו עממיות שמחה עם הכרה כואבת בחוסר היכולת של האדם הקטן להגיע להישגים גדולים. הסרט הראשון שביים היה סרט קצר בו כיכב אבא שלו, "פעם אהבת פיקניק עם אבא". "זה היה סרט על אבא שלי והוא גם כיכב בו. הוא שיחק איש זקן שהולך וכבה והבן שלו לא מבין למה. פתאום מתרחש שוד, והוא משתלט על עוזי ויורה בשודד מחסנית שלמה. זה בעקבות חלום שחלמתי שאבא שלי מתעלל במישהו שתקף אותנו ובמציאות, אבא שלי היה בדיוק ההיפך מזה. הייתי אז בן 23 ואבא שלי עבר תהליך של דמונציה והתקשיתי לקבל את העובדה שאי אפשר לתקן את זה באיזושהי קונסטלציה".
"אם מקי היה רואה את הסרט הוא היה מקיא עליו". ינקול גולדווסר בצילומים
התימה הזאת של אדם שהוחלש על ידי נסיבות חייו ושואף לזכות בכוחו בחזרה, חוזרת בשינויים קלים בסרטים שונים שלו. "מעבר לים" סיפר על אבי משפחת מהגרים שחולם על עסקים באמריקה אבל כבול למשפחה שרוצה להישאר בארץ. הסרט הכי מצליח שלו, שעבר כמה גלגולים עד שזכה להכרה ולשבחים, "מתחת לאף", הלך מעט רחוק יותר: לשם הגשמת החלום לשינוי בוצע שם פשע גרנדיוזי. ההעזה הזאת נענשת במוות, שלפעמים נראה שעבור דמות החולם, הוא טוב יותר מחיים של כניעה.
מבחינתו אין בסרטים שלו ניחוח "בורקס" אלא צבעוניות חריפה ועליזה של חיים פשוטים, שמחפה על טעם חמוץ של החמצה שחווים אלה החיים אותם. "ב'אין לה אלוהים' אין מבטאים, אבל רציתי שיהיה ברור שהם מרוקאים ואני חושב שזה מצליח לעבור בלי מבטא. ב'מתחת לאף' יש רק את המאפיין החיצוני שמאפיין את ההגדרה בורקס: הטובים הם המזרחים שנלחמים נגד האשכנזים שבסרט הזה הם מיוצגים על ידי הממסד. אבל זה בכלל לא בורקס אלא טרגדיה, על איך אנשים לא מצליחים להצליח בגלל שהם דפוקים באישיות".
למה דווקא סרטים כאלה?
"'אין לה אלוהים' זה תסריט שהוצע לי על ידי המפיקים, זה לא סיפור שאני יזמתי כמו 'מתחת לאף' ו'מעבר לים'. והסיפור הוא לרוחי. אני תמיד אעדיף סיפור על אנשים פשוטים שנמצאים במצבים לא פשוטים וגדולים עליהם. זה מוצא חן בעיני".
ואתה מבין משהו בנשים קשות יום שעובדות במתפרה או בתכנון שוד בנק ובעבריינים?
"מתכנני השוד ב'אין לה אלוהים' הם לא עבריינים, הם יזמי עבירה. אני חושב שהיסוד הקרימינלי קיים גם אצלי ואני מכיר בזה. אני שומע למשל סיפורים על מישהו שהאזינו לשיחות שלו, אז באופן אוטומטי אני אומר, איזה טמבל. אם הוא צריך היה להגיד איזה סוד, שיגיד אותו בטלפון ציבורי. היסוד הזה קיים בכולנו, לכן סיפורי פשע מושכים כל כך. חיים מרין התסריטאי, עבד תשע שנים במשטרה והוא מכיר את העולם הזה 'שמעבר לקו', מכיר את השפה מכיר את המנטליות".
אגב, לכל השחקנים בסרט יש מבטא. לא מבטא זר אלא מבטא מקומי.
"זה נכון, אבל אני חושב שלא כל אחד שם לב לזה ולא כיוונו לזה. לפני שנה וחצי, כשקובי אוז ראה את הגרסה הראשונה, הוא אמר לי: 'סחתיין על המבטא הדרומי'. זה פשוט קרה שם במצפה. לא כל כך כיוונתי למבטא כמו אל הטקסטורה של המקום. עבורי, מלכה וקובי הם הטום קרוז והניקול קידמן שלי. הם הגיבורים של הסרט שלי. רק שכאן ההיא הראשית לא נפגשת עם ההוא הראשי: מלכה לא נפגשת בשום שלב בסרט עם קובי. בכוונה. אם המורה המפורסם לתסריטאות, רוברט מקי, היה רואה את הסרט, הוא היה מקיא עליו".
כי בדרך כלל שני הגיבורים - הרשע והטוב - נפגשים לסצינת דו קרב.
"אנחנו אמרנו שזה יכול לקרות בלי זה. ונכון שככה האמריקאים היו עושים, אבל אנחנו לא אמריקאים אלא ישראלים, וזה מצפה. זה כמו בחיים, לא כמו בסרטים. למרות שזה סרט מהסרטים שיש בו חורים ספרותיים כי זו בכל זאת מן אגדה כזאת. זה יותר אגדה מ'מתחת לאף'. מצפה היא לא עיירת אבטלה רצינית אבל היתה בה את המחאה נגד סגירת המתפרה. והסרט מביא בעצם את הפיתרון האלטרנטיבי למה שהיה שמה".
דורית בר אור עושה פה תפקיד לא אופייני לתדמית שנוצרה לה.
"באמת היה לי קשה להשתחרר מהתדמית שלה באודישנים הראשונים, אבל היא שחקנית מוכשרת ביותר. שלחתי אותה להפגנות של ויקי כנפו, למצפה ולמתפרה לפני הצילומים בשביל התחקיר. אבל כשהגיע הזמן לצלם אמרתי לה ולאחרים: עכשיו שכחו מהתחקיר, עכשיו עושים סרט".
זה האני מאמין שלך כבמאי? לא לקחת סלוגן ולבנות סביבו סרט?
"אני מתייחס לקולנוע כאל אמנות פלסטית, לכן לא צריך שיהיה לו מסר שיהיה אפשר להגיד אותו במשפט, אלא מסר כללי שלא ניתן לתמלל אותו. את לא תשאלי את סטרווינסקי או באך איזה מסר היה להם ביצירה הזאת והזאת. יש לי רתיעה מהפשטנות שבלזרוק שנה אינטנסיבית מהחיים על איזשהו מסר שאפשר לפרסם אותו בעיתון בחצי עמוד וזו דרך טובה יותר שכולם יראו אותו. אצלי הכל צריך לעבוד למען הסיפור ולא למען האידיאולוגיה".
מה אתה חושב שהמבקרים יאמרו על הסרט?
"אני מתכונן לביקורות בינוניות כי יש לי הרגשה שהמבקרים מעצם טבעם מעדיפים סרטים יותר 'חשובים', יותר 'משמעותיים'".
אז יקראו לסרט "סרט קטן ונחמד"?
"'קומדיה נעימה - שלושה כוכבים'. שלא לדבר על אלה שיקראו לו 'קומדיה מטופשת'. אני מקווה שצופים יגיעו לקולנוע, זה סרט מאוד כיפי אבל הוא לא קיבל חשיפה מספיק בגלל התחושה שזה לא סרט מה שנקרא 'חשוב'. הנה, כש'מתחת לאף' יצא לבתי הקולנוע הוא נכשל. צפו בו 70 אלף צופים והפסדנו כסף. הוא התחיל לתפוס תאוצה בווידיאו, בשידורים הפיראטיים. רק אחרי כמה שנים הבינו את האיכויות שלו, המורכבות המזגזגת של הגיבורים שבוגדים אחד בשני ויורים אחד בשני בסוף. הקהל לא הצליח לאהוב את זה בהתחלה. זה עניין של התפתחות תרבותית. הגיבורים הקולנועיים אז היו קלינט איסטוויד וצ'ארלס ברונסון - גיבורים שהולכים ישר מנקודה אחת לנקודה אחרת בקו אחד, לא חשוב מה הם עוברים. ופה הגיבורים משקרים ומשנים את דעתם כל הזמן. גם ב'אלוהים' יובל סגל מזגזג. יש לו הרהורי חרטה, הוא לא שטני במזימה שלו. אבל מלכה לא מזגזגת. היא הולכת בדוך כמו צ'ארלס ברונסון".
ינקול גולדווסר. "זה כמו בחיים, לא כמו בסרטים"
צילום: תומריקו
מומלצים
