המפעל מזהם, הציבור משלם

בדו"ח "בדיקות פתע בארובות מפעלים" האחרון של המשרד להגנת הסביבה נמדדו חריגות מהתקן ב-55% מהמפעלים שנבדקו. מפעלים רבים בארץ חורגים מדי שנה מהתקן באלפי אחוזים.

המפעלים יכולים בהחלט לזהם הרבה פחות, מבלי שהשמים ייפלו או שפועלים יפוטרו, חס וחלילה. פשוט, עליהם צריכים להשקיע יותר בטכנולוגיות מתקדמות להפחתת הזיהום. עובדה שמפעלים דומים באירופה מצליחים לפעול ולהרוויח, מבלי לזהם כל-כך הרבה.

הזיהום הזה עולה לנו לא רק בבריאות, אלא גם בכסף: על-פי דו"ח של עמותת "אדם, טבע ודין" (אט"ד), העלויות הנובעות כתוצאה מזיהום האוויר הכבד בארץ מגיעות ל-1.9 מיליארד דולר בשנה - בעיקר בשל עודף התחלואה ואובדן ימי עבודה. אלא שאת מחיר התחלואה משלם, כידוע, משרד הבריאות, זאת-אומרת: כולנו - ולא בעלי המפעלים המזהמים.

זיהום האוויר מסכן חיי אדם

באתר המשרד להגנת הסביבה מוזכר כי "חשיפה ממושכת ומוגברת למזהמים עלולה לגרום נזק לבריאות, ובין השאר לפגיעה בדרכי הנשימה ולעליה בשכיחות מחלות כלי דם ולב." אלא שקשה לומר שמהמשרד נוקט יד קשה במיוחד כנגד המפעלים, שמסכנים את חייהם של מאות אלפי אזרחים. רק לשם הדוגמה, המשפט כנגד המפעל "תרכובות ברום" שברמת חובב, שחרג מהתקן באלפי אחוזים במשך 5 שנים ברציפות, הסתיים ב-2004 בעסקת טיעון, שבמסגרתה הוטל על המפעל קנס "אסטרונומי" של כחצי מיליון שקל, וכתב האישום כנגד מנהל המפעל נמחק.

כשזוהי רמת הענישה, אין פלא שהמפעלים מעדיפים להמשיך ולזהם כדי "לחסוך בעלויות", על-חשבון הבריאות של כולנו. ואומנם, מיד לאחר שהסתיים המשפט, נתפס "ברום" מזהם שוב. ושוב. משום מה, עד היום לא הוגש כנגד המפעל כתב אישום חדש.

יש גם ח"כים הגונים

ב-2005 גילו באט"ד, שלמרבה האבסורד, המדינה מעבירה מענקים נדיבים למפעלים שמסכנים את הבריאות של כולנו. הפתרון היה ב"חוק התניית מענקים", שעל-פיו מתן מענקים למפעלי תעשייה יותנה בביצועיהם הסביבתיים.

למרבה השמחה, נמצאו בכנסת שלושה ח"כים הגונים (היחיד מבין השלושה שמכהן גם בכנסת הנוכחית הוא ח"כ כבל ממפלגת העבודה), שקידמו את החוק. אלא שהחוק הזה עבר דרך חתחתים ארוכה עד לאישורו, בשל התנגדותו של אהוד אולמרט, אז שר התמ"ת. ראשית, משרד התמ"ת בראשותו התנגד להצעת החוק בדיון ועדת הפנים של הכנסת. כשזה לא עזר, והח"כים התעקשו לקדם את החוק, ניסה אולמרט לקבור את החוק באמצעות הגשת התנגדות בוועדת השרים לענייני חקיקה.

כשנוכח אולמרט לדעת שהחוק עומד לעבור על אפו ועל חמתו, הוא ניהל קרב מאסף כנגד ההתנייה שהוסיף לחוק משרד המשפטים: שהמדינה לא תעביר מענקים למפעל שלא עומד בחוק שכר המינימום. אך הח"כים לא ויתרו ולבסוף החוק התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, והוא כלל גם את התניית המענקים בתשלום שכר מינימום.

קשה למצוא בפרוטוקולים של הישיבות, המקושרים למעלה, איזשהו צידוק ענייני והגיוני להתנגדות לחוק. פניותיי למשרד רה"מ בבקשה לקבל נימוק להתנגדותו של אולמרט לחוק בעת שכיהן כשר התמ"ת לא נענו.

מה קרה מאז?

לא הרבה. כתבה של איילת פישביין חשפה את העובדה שהחוק לא מתבצע בפועל. בחודשים האחרונים ניסיתי לבדוק אם משהו השתנה מאז. פניותיי הרבות למשרד להגנת הסביבה לא נענו. ממשרד התמ"ת דווקא התקבלה תשובה: "טרם הוקם המנגנון" לביצוע החוק - שהתקבל לפני שנה וחצי.

מה אפשר לעשות?

כבר פניתי אל מבקר המדינה בנושא, אבל ללא הלחץ הציבורי שום דבר לא יקרה. אנא חיתמו על העצומה, הדורשת להתחיל לבצע את החוק באופן מיידי. אולי זה יזיז משהו למישהו.