האנרכיה פועלת לרעתנו, אבל יש פתרון

הבעיה העיקרית של מדינת ישראל כרגע היא האנרכיה האלימה בזירה הפלשתינית. שדרות ויישובי הנגב המערבי סופגים קסאמים לא מפני שהפלשתינים מקווים באמצעותם להשיג יעדים מדיניים-לאומיים אלא מפני שהירי הזה משרת פוליטיקה וסחטנות מקומיים של כמה עשרות חמולות וקבוצות חמושות הנלחמים ונאבקים זה בזה על אינטרסים כלכליים ויוקרה פוליטית.

גם הקסאמים על שדרות ביממה האחרונה נופלים בקטגוריה הזו של 'ייצוא האנרכיה'. הקסאמים הם אמצעי שנוקט בו החמאס כדי לתת תוקף לטענתו שלא אנשיו הם שהרגו באנשי המשמר הנשיאותי של אבו מאזן אלא ישראל. במילים פשוטות - החמאס 'מייצא' לישראל את האחריות לטבח שבצעו פלשתינים בפלשתינים כדי שלא לספוג ביקורת וסנקציות במדינות ערב המתונות. בעיקר בסעודיה. הם גם מקווים שתגובה קשה של ישראל על הקסאמים תמחק ברחוב הערבי ובדעת הקהל העולמית את רושם המתקפה שלוחת הרסן של החמאס על המשמר הנשיאותי של אבו מאזן.

בגלל האנרכיה הזו אין גורם פלשתיני היכול לקבל עליו התחייבות כלשהי מדינית, בטחונית או כלכלית. השליטה ברחוב ובנשק עברה לידי עשרות קבוצות וחמולות חמושות שלכל אחת מהן יש אג'נדה ואינטרסים צרים משלה שלהשגתם היא פועלת. (בקהיליית המודיעין ספרו 47 קבוצות כאלה שחלקן פועלות בכלל בשרות איראן ואחרות בשירות הג'יהאד העולמי. לקבוצות אלה יש אינטרס להצית לחימה כוללת עם ישראל).

אפילו אם תנקוט ישראל אמצעים דראסטיים כמו מניעת חשמל ומים מתושבי הרצועה ותפציץ ותפגיז ללא הבחנה את אזורי השיגור – גם אז לא יהיה מי שיוכל להפסיק את שיגורי הקסאמים. הדבר היחיד שיקרה הוא שישראל תספוג ביקורת ותבודד בדעת הקהל העולמית. מה שעשוי למנוע ממנה את הפעולה הגדולה ביום שכבר תחליט לבצע אותה.

יש מי שיאמר: אסור לישראל להגיב בעוצמה ברצועה ובוודאי שלא לפתוח במבצע צבאי גדול כדי שלא לאחד את הפלשתינים הנלחמים ביניהם. טיעון כזה הוא הגיוני אם מדובר בקרבות פנים-פלשתיניים שישראלים אינם נפגעים מהם ישירות ובהנחה שידם של נאמני אבו מאזן תגבר ולא החמאס. זה לא המקרה. היריבות בין הפלגים הפלשתינים גורמת לנפגעים בשדרות.

פעולות חלקיות יביאו לעצירה חלקית של ירי הקסאמים

אשר לנאמני אבו מאזן – סיכוייהם לגבור על החמאס בכוח הנשק ברצועת עזה קלושים עד אפסיים. החמאס ובני חסותו הם שיצאו (בסיוע איראן ואל-קעידה) המנצחים הגדולים מהמאבק הפנים פלשתיני. לכן מי שחושב שישראל צריכה להניח לפלשתינים להתיש ולהשמיד איש את רעהו אינו מבין שהאנרכיה הפלשתינית גובה גם מאיתנו, אזרחי ישראל, מחיר כבד. מחיר שילך ויכביד עם הזמן. ארועי היממה האחרונה בשדרות הם רק דוגמית.

במצב הנוכחי צריך שיקול אחד להדריך את ממשלת ישראל: איך מונעים אבידות בקרב תושבי הנגב המערבי כתוצאה מירי קסאמים וחפירת מנהרות על ידי הפלשתינים ואיך מונעים מצב חמור יותר בעתיד עקב תהליך ההתעצמות המהיר של החמאס. שיטת הפעולה היעילה ביותר, הכמעט יחידה, להשגת מטרות אלה היא כיבוש חלקים נרחבים מהרצועה. כשצה"ל ישלוט ברוב שטח הרצועה הוא יוכל בשיתוף פעולה עם השב"כ לאסוף מודיעין וליישמו במבצעי סיכול שיגורים וחפירת מנהרות-לחימה ולהשמדת תשתיות טרור. חפירת תעלת מי-ים תחסום את ההברחות בציר פילדלפי.

כל פעולה שתהיה פחות מזה לא תפסיק את שיגורי הקסאמים וגם לא תקטע את התעצמות החמאס. בפעולות חלקיות מהאוויר ומהקרקע – פעולות שיהיו מוגבלות, למשל, לאזורי השיגור בלבד - נספוג אבידות וטילי נ.ט. ולבסוף גם תכריח אותנו הקהילה הבין לאומית לצאת בלי שצה"ל השיג את יעדיו.

לפני מבצע בשטח - עבודת הכנה דיפלומטית יסודית

אלא שפעולה גדולה כזו, כדי לבצעה ביעילות, יידרש כוח גדול מאד שיצטרך לשהות חודשים ארוכים ברצועה. מדובר באוגדות לוחמות אחדות. כל כוח קטן מזה 'ייבלע' באוכלוסיה הצפופה של הרצועה. מכאן שיידרש גיוס מילואים נרחב לזמן רב וישראל גם תידרש לשאת בנטל כלכלי כבד של אספקת שירותים ומצרכים חיוניים לתושבי הרצועה. בעיה נוספת – איך משכנעים את דעת הקהל הבין לאומית לא ללחוץ עלינו לצאת בטרם זמן. והעיקר - איך מסיימים מבצע כזה בלי שהמצב ברצועה יחזור לקדמותו אחרי שצה"ל יצא.

נתחיל מהסוף: כדי שהמצב ברצועת עזה לא יחזור לקדמותו אחרי שצה"ל יצא נחוצה עבודת הכנה דיפלומטית והסברתית יסודית ונחושה לפני שצה"ל יוצא למבצע. הכנה דיפלומטית זו צריכה לשכנע את הקהילייה הבין לאומית כולל מדינות ערב לשלוח כוח שיטור בין לאומי אפקטיבי לרצועה שישליט בה סדר עד שהרשות הפלשתינית תתייצב ותוכל לשלוט.

בנוסף לכך צריכים הממשלה והציבור בישראל להתגבר על 'אפקט וינוגרד', כלומר על חוסר האמון בהנהגה הפוליטית, ולאפשר לאולמרט וממשלתו לפעול בהנחה שאת החשבון על לבנון אפשר יהיה לסגור עימם מאוחר יותר. ביטחונם של תושבי שדרות חשוב יותר.

הממשלה גם צריכה להחליט שהיא מקצה משאבים כלכליים ניכרים לחזית הדרומית כולל לשהות ארוכה של כוח צבאי גדול ברצועת עזה ולמבצע מיגון מזורז ליישובי הנגב המערבי והכנה טובה ויסודית יותר של צה"ל למשימתו; הצורך בהכנה יסודית כזו מצדיק כרגע איפוק בתגובה מצד ישראל על מטחי הקסאמים אתמול. השאלה היא אם ממשלת אולמרט תמשיך לעסוק בהישרדות פוליטית וב'דיוני הערכות מצב' אינסופיים או שתתחיל סוף סוף לפעול עניינית בשטח.