להוציא את העורף מצה"ל
צריך להעביר למשרד לביטחון פנים את הסמכויות האזרחיות בשעת מלחמה - ולתת לצה"ל לנצח
בכירים במשרד הביטחון טוענים בתוקף, כי יש להשאיר בידי צה"ל את האחריות לעורף בשעת לחימה. הכאוס בשדרות, שנמשך חודשים רבים, מציג את הסבריהם במערומיהם ובתפלותם.
לאחר המערכה בלבנון נערכה סדרת דיונים בנושא, מי אמור לקבל את האחריות על ביטחון העורף וניהול חיי האזרחים בעת לחימה. ההחלטה שנקבעה, לאחר תהליך מסודר, הייתה שצה"ל יישאר אחראי לנושא רחב, גדול, מורכב ועתיר משאבים זה. השאלה היא: מדוע? האין כאן חזרה לימיה הראשונים של המדינה? באותם ימים, הכלי הארגוני היחיד בידי הממשלה שתיפקד כראוי היה צה"ל. לכן לא היה זה פלא שהצבא הוזעק לטיפול במעברות בחורף הקשה של שנת 1950. באותה תקופה היה צה"ל אחראי על חלק ניכר מההתיישבות והקים לשם כך את הנח"ל. הוא נטל על עצמו משימות כמו חינוך ביישובים מעוטי יכולת, שיקום נכים ועוד משימות רבות מכדי לזכור אותן.
במשך השנים הוקמו כלים ארגוניים נוספים שנטלו עליהם משימות לאומיות. הוקמה מערכת חינוך גדולה, הוקמה משטרה לשמירה על ביטחון הפנים, ועוד ועוד. הצבא השתחרר אט-אט ממשימות שלא היו במוקד משימותיו, שהן הגנה על מדינת ישראל וגבולותיה, הרתעת אויבים והכרעתם בעת מלחמה.
במשך קרוב ל-60 שנה גדלים ומסתעפים האתגרים הניצבים בפני צה"ל. בעוד שבעבר האתגר העיקרי היה האיום במלחמה כוללת מול שכנותינו, הטרור היווה איום משני למדי והלחימה הייתה בגבולות ובחזיתות - כיום חייב הצבא להתמודד עם איומי טרור ברמה אסטרטגית, בצבאות שכנים, בעוצמתן של מדינות רחוקות ובאיום של נשק לא-קונבנציונלי. הנשק הטילי עלול להגיע מכל אתר, קרוב לגבול ורחוק אלפי קילומטרים. היעד העיקרי של מלחמה טילית עתידית יהיה האוכלוסייה האזרחית. למותר להזכיר איומים נוספים, שכולנו מכירים ויודעים עליהם.
נושא ניהול חיי העורף האזרחי כולל מספר רב של אתגרים, שעלולים לגזול מהקשב שצה"ל וקברניטיו אמורים להשקיע בלחימה, בתכנון מהלכיה האסטרטגיים והאופרטיביים ובשלל בעיות לוגיסטיות, תחזוקתיות וחלוקת מאמצים, הכרוכות בניהול מלחמה.
העורף אינו זקוק רק למיגון והגנה, אלא מחייב התמודדות עם אתגרים כגון: כיצד לנהל את חיי התושבים, כיצד לנהל משק בשעת חרום, ניהול מערכת חינוך, סעד, רווחה, שירותי כיבוי, מד"א, משטרה, מימון הפעילות, הוצאת צווים, סוגיות משפטיות מורכבות, ועוד. הטלת אחריות כוללת על צה"ל משמעותה ניטרול משרדי הממשלה, עיריות ורשויות אחרות, והסרת אחריותן היום-יומית לניהול חיי תושביהן.
העורף זכאי לכך שמשרד ממשלתי אחד ייטול על עצמו את כל המשימות לניהול העורף בעת לחימה. ישנן כמה חלופות מתאימות לאתגר זה, אולם נראה כי המשרד המתאים יותר למשימה הוא המשרד לביטחון פנים, אשר יקבל בשעת חירום את הסמכויות הדרושות כלפי כל הגופים הממשלתיים והמקומיים. הוא ייעזר בעיריות, ברשויות מקומיות ואזוריות ובארגונים נוספים, להפעלת מלוא סמכויותיו בשעת חירום. פיקוד העורף יעבור לאחריותו מוקדם ככל האפשר.
היעד הארגוני החשוב ביותר הוא להעביר את האחריות לעורף ממשרד הביטחון למשרד ממשלתי אחר. העורף יזכה לטיפול טוב יותר, וצה"ל יתפנה להתכוננות למלחמה, ולהילחם כמו שצריך כאשר תפרוץ. מסקנה זו ברורה ומתבקשת, יש לגשת למימושה - ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר גורדון, אלוף-משנה (מיל'), הוא ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
