שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "פחות מזונות לילדים? אז תנו חלק מהמוניטין"

    איך מצמצמים את חוסר השיוויון בין נשים לגברים? מול המגמה הגורסת לחייב נשים לשאת במזונות הילדים בשווה עם הבעלים, מסתמנת מגמה החותרת לחלוקה רכושית שונה בעת הגירושים: האשה תהיה זכאית לחלק מהמוניטין האישיים של בעלה ותקבל חלק מהכנסותיו העתידיות של הבעל

    שאלה:

    בעלי הגיש נגדי תביעת גירושים בבית-הדין הרבני בתל-אביב. הוא מבקש מבית הדין לקבוע שלא מגיעים לי מזונות ולפסוק את מזונותיהם של שני ילדינו "לפי ההכנסות של ההורים". אנחנו גרים בדירה שכורה, ובעלי ביקש גם לחייב אותי לשלם מחצית שכר הדירה. הוא כרך לתביעתו את כל עניני הרכוש שלנו וביקש שהדיינים יחלקו את הרכוש לפי הדין.

     

    קראתי ברשימה הקודמת שלך (רוצות שיוויון? תתחלקו איתנו במזונות הילדים) שיש היום נטיה בפסיקה לחייב גם את האשה במזונות הילדים, לפי היכולת של שני ההורים. אני מרוויחה יותר מבעלי. מה הסיכויים שלי בבית הדין?

     

    תשובה:

    כשבעל מגיש תביעת גירושים וכורך לה את עניני הרכוש, מזונות האשה והמשמורת בילדים - הוא מקנה לבית-הדין הרבני סמכות לדון בנושאים אלה. הסמכות הזאת כפופה לכך שהבעל פנה לבית הדין בתום לב ובכנות, אחרת יש אפשרות שהסמכות תינתן לבית-המשפט למשפחה.

     

    על רקע זה התפתחה התופעה הידועה כ"מירוץ סמכויות", כשבעלים נוטים להקדים ולפנות לבית הדין בתביעת גירושים כרוכה, בעוד שנשים חושבות שעדיף להן לפתוח תיק בביהמ"ש למשפחה. אתייחס לסוגיה זו ברשימה נפרדת.

     

    אבל, וזה חשוב לשאלה שלך, בעל לא יכול להעניק לבית הדין סמכות לדון במזונות הילדים, גם אם יקדים את אשתו ויגיש לבית הדין תביעה, כפי שעשה בעלך. הדרך פתוחה איפוא בפניך להגיש תביעה למזונות הילדים לביהמ"ש למשפחה.

     

    יחד עם זאת, במקרים מסוימים עדיף לנשים להתדיין גם בשאלת מזונות הילדים דווקא בבית-הדין הרבני. אם תסכימי לתביעתו של בעלך, הדיינים ידונו ויפסקו מזונות לילדים. בגלל הנטיה החדשה של בתי המשפט, שעליה כתבתי ברשימה הקודמת, לחייב נשים להשתתף במזונות הילדים בשיעור גבוה מכפי שהיה נהוג בעבר, אולי דווקא בבית-הדין הרבני יחוייב הבעל במזונות גבוהים יותר מאשר בבית המשפט.

     

    הרשימה הקודמת שלי נגעה בעצב רגיש: השיוויון וחוסר השיוויון ביחסי המינים. הזכרתי פסקי-דין אחדים, בעיקר של שופטי בתי-המשפט למשפחה, המביעים חוסר נחת מהדין הקיים, לפיו עיקר נטל מזונות הילדים מוטל על האב.

     

    צמצום הפער בין סכומי המזונות שהבעל והאשה משלמים

    בפסק-דין אחד כתב השופט שאול שוחט מביהמ"ש למשפחה ברמת-גן, כי "כל עוד היה האב 'בעל המאה'; כל עוד היה המפרנס העיקרי של המשפחה; כל עוד האם 'עשתה לביתה פנימה' וגם אם עשתה מחוץ לביתה עשתה זאת בצמצום לעומת האב - התוצאה הסופית היתה צודקת גם אם לא תמיד מאוזנת ושיוויונית". עם זאת ציין השופט שוחט כי לעיתים, "ובעיתותינו אנו הולכים ורבים המקרים, מביאה הלכה זו לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק והשיוויון ומטילה נטל כבד יותר על האב בלא לאזן נכונה את הנטל הכללי עם חובת האם".

     

    הפתרון המסתמן בפסיקה האחרונה הוא להשאיר את חיוב האב - הקבוע בדין העברי - לשאת "במזונות ההכרחיים" של הילדים, אבל לצמצם את היקפו. המזונות ההכרחיים עולים כיום לסך של בין 1,200 ל-1,300 שקל בחודש לילד. מעבר לסכום זה, גם על האם יהיה להשתתף בשאר המזונות הנדרשים לילדים, ובשווה עם האב. זאת, כמובן, רק אם יש לה הכנסה המאפשרת זאת. כתוצאה מהמגמה הנ"ל יוקטן הפער בין חיובֵי ההורים, ובכך יושג כמעט שיוויון בתשלום המזונות.

     

    הטיפול העיקרי בילדים - על הנשים

    האם שיוויון זה צודק? נגעתי בשאלה הזאת בקצרה ברשימה הקודמת, והטוקבקים הרבים שבאו בעקבותיה חשפו את הרגישות הרבה של אמהות, הקובלות על חוסר השיוויון המגדרי בתחום המשפט, ובמיוחד בכל הקשור לגידול הילדים.

     

    הטענה פשוטה: ברוב המקרים, האשה היא המטפלת העיקרית בילדים. כך בנישואים וכך ביתר שאת לאחר הגירושים. מי קם בלילה כאשר הילד בוכה? התשובה ידועה. נכון, לא בכל המשפחות, אבל זה המצב המקובל.

     

    שופט ביהמ"ש בירושלים, מנחם הכהן, סיפר ברב-שיח באוניברסיטת תל-אביב שידידה שלו התגרשה משום ש"נמאס לה להכין 20 שנה לבד את הטנא לשבועות לילדים". היא ביטאה בכך את התחושה הקשה, נחלתן של נשים רבות, בכל הקשור לחלוקת הזמן הלא שיוויונית בטיפול בילדים.

     

    "שיוויון במוות, בנכות, במצוקה, בהלם קרב"

    התגובות לרשימה הקודמת הוכיחו שוב את עומק חילוקי הדעות בין המינים. מבין המגיבים הרבים, אתייחס לשלושה:

     

    אוסנת טיקבקה: "אנחנו הנשים עובדות קשה בבית. בעלי עזב לאשה אחרת. אני מרוויחה שליש ממנו - למה מגיע לו פרס? הוא צריך לשלם על מה שעשה - הרס משפחה".

     

    קוראת אחרת קובלת כי "בזמן הנישואין לגברים מאוד נוח שיש אמא'לה החייבת להיות בבית, אחרת מי יתייחס לילדים שלהם? היא ויתרה על הקריירה שלה, אז להעיז ולדרוש שיוויון במזונות?!"

     

    מרק מאשדוד רואה לנגד עיניו תמונה אחרת לגמרי: "לעשות כסף ולפרנס זה לא בילוי וחגיגה - זו עבודה קשה ושוחקת, שאלפי גברים היו מסכימים להתחלף עם נשותיהם. ואם מדברים על הוגנות", הוא מוסיף, "אז אני לא זוכר נשים שמנסות להוריד אותי ואת חברי מהנגמ"ש או מהטנק לפני שנכנסנו ללבנון. כשהלכנו להיהרג, נשים לא הלכו איתנו, וויתרו בקלות על זכותן לשיוויון - שיוויון במוות, בנכות, במצוקה, בהלם קרב. אז תהיו הוגנות ותראו את כל התמונה ולא רק חלק ממנה".

     

    "אנחנו מופלות - לכן אתם תשלמו"

    האם אפשר להעריך בכסף את חלוקת המטלות המשפחתיות הבלתי שיוויונית? נדמה לי שלא אטעה אם אומר, שאבות רבים יהיו מוכנים לשלם לא מעט כדי שיוכלו להמשיך בעיסוקיהם הרגילים, הכרוכים בהימצאות שעות רבות בעבודה, במקום להתפנות לטיפול בצאצאים.

     

    טענת הנגד של הנשים בנושא חלוקת נטל מזונות הילדים אומרת אם כן בפשטות: אנחנו מופלות לרעה כל שנות גידול הילדים. אתם, הגברים, צריכים לשלם על כך אחרי הגירושים - לכן רק אתם תממנו את הוצאות הילדים, או לפחות את מרבית ההוצאות.

     

    אין מה לעשות, טוענות נשים רבות, בקשר להרס הגוף שלנו בתשעת חודשי ההריון, הלידה וההנקה. אבל בכל הקשור לתעלולים של העוללים הזוחלים, לחיתולים, לטיטולים, לטיפולים וכו' - אין סיבה שהגברים לא יהיו שותפים מלאים, והם לא. אז לפני שאתם מדברים על שיוויון בתשלום מזונות, תתעוררו קודם בלילה, וכשהילד חולה - תישארו אתם בבית.

     

    כושר ההשתכרות של הבעל התפתח בזכות אשתו

    כדי להגיע לשיוויון צודק ולא פורמלי, מתפתחת בפסיקה ובמחקר מגמה החותרת לחלוקה הוגנת של כל הנכסים שהצטברו במהלך הנישואים. לשם כך יש להרחיב את הגדרת המונח נכס.

     

    ד"ר רות הלפרין-קדרי מאוניברסיטת בר-אילן כתבה כמה וכמה מאמרים על האפליה המגדרית, והיא טוענת שעל המערכת המשפטית לאמץ את המהלך הבא: כשאומדים את רכוש הצדדים לצורך חלוקתו בעת גירושים, יש לקחת בחשבון גם את המוניטין האישיים של הבעל – "הון אנושי" - ואת כושר ההשתכרות שלו. כושר ההשתכרות של הגברים לרוב גבוה מזה של נשותיהם. יכולתו של הבעל להשתכר השתכללה בשנות הנישואים במידה זו או אחרת בזכות האשה: היא עמסה על שכמה את גידול הילדים ואת ניהול הבית ופינתה לבעלה זמן ושקט נפשי להתקדם בעבודתו ולפתח את הקריירה המקצועית שלו. לכן האשה זכאית ליהנות מפירות ההצלחה גם אחרי הגירושים.

     

    הפסיקה בשנים האחרונות הכירה בזכות האשה לקבל חלק מהמוניטין האישיים של הבעל. במקרים אחדים חייבו שופטים רואה חשבון ועורך-דין לשלם לנשותיהם אחרי הגירושים סכום חודשי מסוים מהכנסותיהם. החיוב התבסס על האמור לעיל: לאשה חלק בהכנסה העתידית של הבעל.

     

    לגבי שכר הדירה שהאב הגרוש מחוייב בו

    לסיום, כמה מילים לגבי שאלת שכר הדירה המופיעה בתחילה הרשימה: אב מחוייב לשאת בשליש משכר הדירה עבור ילד אחד. לשני ילדים הוא יחוייב בדרך כלל ב-40 אחוז, ועבור שלושה ילדים ויותר - לרוב במחצית שכר הדירה. השופט קובע את גובה שכר הדירה. בדרך כלל, לפי רמת המגורים הנוכחית של המשפחה, עם הפחתה בהתחשב בכך שהדירה השכורה נועדת למשפחה קטנה יותר. לא פעם יפסוק ביהמ"ש סכום המתאים לרמת מחירים של דירה באזור זול יותר מזה בו גרו הילדים עד כה. הוא יעשה זאת כשהכנסתו של האב אינה מספקת גם לתשלום סכום כספי חודשי וגם לכיסוי חלק משכר הדירה ברמה גבוהה יותר. מובן שהאם רשאית לשכור כל דירה כרצונה, ואת יתרת עלותה יהיה עליה לממן בעצמה.

     

    • ניתן לשלוח באימייל שאלות לעו"ד דון-יחייא. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מי בעל המאה ומי בעל הדעה?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים