שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרובוקציה חזירית
    איך היה הציבור מגיב אילו מכרו בחנויות בשר כלבים או קופים? יש להניח שרבים היו מתנגדים לכך בכל תוקף בשל הפגיעה ברגשותיהם של חובבי חיות אלו. האם פגיעה ברגשות שמקורם דתי או לאומי לגיטימית יותר? אורי פז מיישר קו עם גאידמק וקובע: מכירת חזיר מסכנת את קיומנו כמדינה יהודית

    המיליארדר ארקדי גאידמק שילם 80% מעל מחיר השוק ברכישת רשת המזון "טיב טעם", הרשת הלא-כשרה היחידה בישראל. בראיונות לתקשורת, חשף גאידמק כמה מהתוכניות העסקיות שלו. הוא נשאל בנוגע לשמועות שהרשת תהיה כשרה ולא ימכרו בה חזיר, והשיב בחיוב: "אנחנו בטוח לא נפיץ בשר חזיר כי אני מעריך שבמדינה יהודית – בה יש מיעט מוסלמי גדול – למכור חזיר זו פרובוקציה". הוא נשאל האם ההחלטה מתואמת עם מנהלי הרשת, וגם על כך השיב בחיוב: "נחליף את זה בבשר שמתאים לקהל יהודי".

     

    גאידמק צודק בדבר הפרובוקציה שבמכירת חזיר במדינה יהודית, שהיא גם בעלת מיעוט מוסלמי גדול. האמת היא שמבחינה יהודית-דתית אין החזיר פסול לאכילה יותר מן הארנבת או מן הגמל, אך בתולדות עמנו היה החזיר סמל אנטי-יהודי, ושונאי ישראל השתמשו בו לנגח יהודים, להציק וללעוג להם ולהשקפת עולמם. המשורר נתן אלתרמן אמר ש"בעשיית אומה בישראל את החזיר לעיקרון בל יעבור, עובר בתולדותיה זעזוע". וכך נעשה החזיר בעיני העם היהודי כולו לסמל הטומאה. לא ייפלא אפוא שמכירת בשר חזיר בחוצות ישראל שונה ממכירת מוצרים לא-כשרים אחרים.

     

    מכירת חזיר בפומבי פוגעת קשות לא רק ברגשותיהם של יהודים, אלא גם ברגשותיהם של מוסלמים, שכן אכילת החזיר נאסרה גם עליהם. כיצד היה הציבור מגיב אילו מכרו בחנויות בשר כלבים או קופים? יש להניח שרבים היו מתנגדים לכך בכל תוקף בשל הפגיעה ברגשותיהם של חובבי חיות אלו. האם פגיעה ברגשות שמקורם דתי או לאומי היא לגיטימית יותר?

     

    יתירה מכך, שערו בנפשכם מה היתה התגובה לו הוקם מפעל לייצור עניבות וסרטים, סמלים וחולצות המעוטרים ב... צלבי קרס? וכי לא היו זועקים חמס?! וכי לא היו מתלוננים על חוסר הרגישות, על הפגיעה ברגשות נפגעי הנאצים ועל רמיסת הכבוד הלאומי?! מי היה מעז לטעון כי הרווח הכספי של המפעל המשגשג מצדיק את הפגיעה ברגשות הציבור? אולם תחת סמל צלב הקרס שחטו "רק" שישה מיליון יהודים, ואילו תחת סמליה של הנצרות, ובהם שמור מקום של כבוד לחזיר, שחטו עשרות מיליונים, כולל אותם ששת המיליונים, כי לולא המסורת של אנטישמיות נוצרית לא היו אומות שלמות מצטרפות לאותו הטבח הנורא.

     

    חשוב לזכור כי "חוק איסור גידול חזיר" (תשכ"ב – 1962) הוא ביטוי של זהותנו הדתית, ולא פחות מזה – של זהותנו הלאומית. לחוק האוסר גידול חזיר ושיווק בשרו יש היבט דתי-הלכתי בצד היבט לאומי-תרבותי. הדברים שעניינם רשות הרבים של ההוויה הלאומית והתרבותית של עם ישראל, שלובים בהוויה היהודית היומיומית, ואי-אפשר לנתקם זה מזה.

     

    זכותו המלאה של כל אזרח במדינה להחליט מה יכניס לצלחתו ומה לא. זכותו לחשוב ולחיות כרצונו. ועם זאת, חובתו של עם לחיות על-פי תרבותו הלאומית לרבדיה כפי שעוצבה במהלך הדורות, שכן מסורת תרבותית של עם הולכת ומתעצבת במשך דורות רבים, ולא בדור אחד. זו מהותה של תרבות לאומית. וגם הגורס שכפייה דתית דבר נפסד הוא, מרגיש עמוק בלבו, לב יהודי, שכאן מדובר ב"דבר אחר" תרתי משמע.

     

    דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מושתתת על התודעה ההיסטורית המשותפת, על שותפות הגורל ועל ערכים תרבותיים לאומיים. תשתית זו כוללת אימוץ של סמלים לאומיים, מחד, ודחייה של סמלים אנטי-לאומיים, מאידך.

     

    סמל, לכל העם היהודי

    החזיר הוא סמל היסטורי, אתוס יהודי-לאומי בעל משמעות בעיני העם היהודי בכללותו, ושורשיו שתולים בימיו הקדומים ביותר. אותו האתוס היהודי של אבותינו בנוגע לאי-גידולו ולאי-אכילתו של החזיר ושיתוף הפעולה במטרה לשמר את אורח החיים היהודי ואת חיי הרוח היהודיים במשך מאות שנים של נדודים ושל רדיפות – אותו האתוס הוא חלק חשוב במארג של אתוס קולקטיבי אחד להתגדר בו ואמת-מידה אחת להישען עליה במדינת היהודים כיום.

     

    המדינה היהודית מקיימת את האתוס היהודי, והוא מתבטא בין השאר בסמליה היהודיים ובחגיה הרשמיים שהם על-פי הלוח העברי. ההיתר למכירת חזיר הוא ויתור על אחד הסמלים המקיימים את האתוס של המדינה היהודית, ואי-אפשר שלא להסיק מכך כי פומביות מכירת החזיר שנוצרה בשנים האחרונות, מסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת יהודית.

     

    בעניין זה יש להדגיש שעל-פי כל הסקרים, רוב מיוחס של הציבור היהודי בישראל הוא מסורתי ושומר כשרות, וגם אם אינו מקפיד בקלה כבחמורה, אין ספק שאכילת חזיר היא בעבורו בבחינת "קו אדום". כפי שמספר למשל המשורר חיים חפר: "ב-1936, בכיתה ה', הייתי תלמיד יהודי יחיד בבית ספר עממי בפולניה. פעם אחת, כשתליתי את המעיל בכניסה לכיתה, שמו לי בכיס קרום של לחם מרוח בשומן חזיר. (...) זה היה בשבילי דבר נורא, כי באתי ממשפחה מסורתית" (בראיון לידיעות אחרונות, 24.12.04).

     

    יש סימני היכר יהודיים אמיתיים יותר, ועל כל פנים קרובים יותר ללב, מן הרגש העמוק של דחייה כלפי חזיר, ואכן, החותם הזה הוטבע בנו על-ידי אויבינו יותר מאשר ביוזמתנו, אך חותם שמטביעים באומה אלפי שנים משאיר סימן שלא על נקלה יימחה. לפני כעשור הציע העיתונאי הבכיר שמואל שניצר ז"ל לערוך משאל עם על גידול חזירים בישראל. וכך כתב: "נראה לי שיימצא רוב אשר יחליט שחזיר ומדינת היהודים – שני הפכים הם שאינם מתיישבים. העבר שעליו מושתתת זיקתנו לארץ ישראל מקנה זכות, אך גם מטיל חובה". וטוב שיש את גאידמק להעמיד אותנו הישראלים במקומנו הראוי בהיסטוריה היהודית.

     

    הכותב עוסק בחינוך וחוקר יהדות

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גאידמק. מעמיד אותנו במקום
    צילום: ראובן שוורץ
    מכירת חזיר
    צילום: ירון ברנר
    טיב טעם. רוצים שינוי?
    צילום: אורלי דיין
    מומלצים