להרחיק את חמאס מהגדר

היעד הראשון והחשוב של פשיטות צה"ל היום ברצועה הוא להרחיק את לוחמי החמאס והקבוצות החמושות שחברו אליו מגדר המערכת המקיפה את הרצועה.

בימים האחרונים הבחינו בפיקוד דרום כי לוחמי החמאס מתקרבים ופועלים באינטנסיביות גוברת ובהתמדה בסמיכות מיידית לגדר ולמעברים. שר הביטחון ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי, שניהם למודי ניסיון אישי מר מהתבססות חיזבאללה בשעתו על גדר הגבול בדרום לבנון, החליטו לסכל מראש תהליך דומה ברצועה.

פשיטות צה"ל ביממה האחרונה נועדו למנוע מלוחמי חמאס מלהתבסס ולחפור מנהרות בסמיכות מיידית ליישובי הנגב, למעברים ולכוחות צה"ל. אם יצליחו

בכך יוכלו בעתיד הלא רחוק לחדור, לבצע פיגועים ולחטוף חיילים ואזרחים בלי שלצה"ל יהיה מרווח אתרעה מספיק לסכלם. לכן פועל כעת צה"ל, וגם יפעל בעתיד ברציפות כדי לייצר 'אזור חיץ' שעמקו כ- 1500 מטרים ממערב לגדר. 'אזור חיץ' כזה משרת גם מטרה נוספת: סיכול ושיבוש שיגורי הרקטות מהרצועה לעבר הנגב המערבי.

מתווה הפעילות הצה"לית ביממה האחרונה וגם היעדים עוצבו בצה"ל עוד לפני השתלטות חמאס על עזה ונמשכו אחריה. אבל בצורה ספוראדית ונקודתית בעיקרה. כניסתו של ברק למשרד הביטחון העניקה לצבא יכולת לתכנן ולבצע את פעילותו באופן שתשתלב באסטרטגיה ברורה לבלימת האיומים, קצרי וארוכי הטווח, שנוצרו על ישראל בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה. אסטרטגיה זו, ההולכת וקורמת עור וגידים במשרד הביטחון, אמורה להביא להפסקת – או לפחות לצמצום ניכר - בשיגורי הקסאמים ולמנוע התעצמות ושיפור יכולות הפעולה הכלליות של חמאס.

מדובר באסטרטגיה מדורגת, שיעדיה אינם רק צבאיים, שתיושם בשלבים. תוצאות כל שלב יבחנו והלקחים ייושמו בשלב הבא. מה שאנו רואים ביממה האחרונה הוא יישום של השלב הראשון. עומק החדירה לתוך שטח הרצועה – כקילומטר וחצי ממערב לגדר – אינו שונה ממה שבוצע בעבר. אבל היקף הכוחות גדול יותר והפעולה מתבצעת במקביל, במספר מאמצים עיקריים, בגזרות שונות של הרצועה.

שוני נוסף הוא בשיטת הפעולה: מעתה לא רק פשיטות ומארבים נקודתיים של כוחות רגלים קטנים בחיפוי טנקים בודדים אלא שילוב ביניהם לבין בין פשיטות משוריינות. הצורך לשנות את היקף ושיטת הפעולה נובע מהכרה מודיעינית שמה שנעשה בשבועיים האחרונים לא היה בו די כדי לבלום את ההתקרבות המהירה של לוחמי החמאס לגדר ולמעברים. ההתקרבות לגדר מאפשרת לחמאס לקצר טווח כדי לחפור במהירות ובלי קושי מנהרות חוצות-גדר ולירות קסאמים למכסימום טווח.

המפתח מצוי במעברים

המעברים הם סיפור בפני עצמו. לפני השתלטות חמאס על עזה שמרו אנשי מנגנוני הביטחון של אבו מאזן שהחמאס לא ינתק באמצעות פיגועים את צינור החמצן הכלכלי וההומניטרי הזה לרצועה. אנשי אבו מאזן הבינו שמי ששולט במעברים שולט למעשה גם באוכלוסיה ויכול לבצע בה מניפולציות. לכן גילו אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות נחישות גדולה כשנלחמו על המעברים. יותר מאשר בהגנה על מפקדותיהם. כעת, משנסוגו, החמאס הוא אדון המעברים אפילו אם אינו יושב ממש בתוכם. בצה"ל מאמינים שיש לחמאס אינטרס שמעברים אלה יסגרו לתקופה מסוימת כדי ליצור משבר הומאניטרי ברצועה שיגרור לחץ בין לאומי וגינויים לישראל.

ספק אם זו מטרתו האמיתית של החמאס. הרבה יותר סביר שהחמאס רוצה להמחיש את שליטתו במעברים באמצעות שיבוש פעילותם כדי להכריח את הקהילה

הבין לאומית וישראל להעביר באמצעותו את הסיוע לתושבי הרצועה. "אתה מנשק את היד המאכילה אותך", אומר פתגם ערבי עתיק. זו דרכו של החמאס לבסס את שלטונו ברצועה ולגרום לתושביה לציית לו ללא עוררין.

ישראל יודעת שמשבר הומניטרי ברצועה, אפילו אם ברור יהיה שחמאס יזם אותו, יחזור אליה כבומרנג בדעת הקהל הבין לאומית. לכן חייב צה"ל להרחיק את חמאס מהמעברים כשם שהוא חייב להגביר את מאמציו למנוע שיגורי קסאמים ולהרחיק את חמאס מהגדר.

צריך רק לקוות שפעולות אלה יתוכננו ויתבצעו באופן שיצמצם למינימום את מספר הנפגעים האזרחיים מקרב תושבי הרצועה. צה"ל צריך לשאוף לכך ולעשות כל שביכולתו כדי שזה לא יקרה כחלק מיעדי המשימות שהוא מבצע. זה נכון לא רק מבחינה מוסרית אלא גם פרקטית. חופש הפעילות של צה"ל מותנה במידה רבה בתגובת דעת הקהל הבינלאומית.