שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    שמתי ברז למגהטרון

    אם חשקה נפשכם בקומדיית נעורים מוצלחת - "רובוטריקים" זה הסרט בשבילכם. כי באגף הפעולה, צר לאהרון קשלס להודיע לכם, מדובר באכזבה קשה. הטרנספורמציה לא עבדה


     

     

    האגדות מספרות כי כשמייקל ביי ("בחורים רעים","הפריצה לאלקטרז", "ארמגדון") נולד, נשמע קול נפץ אדיר בחדר היולדות. העולל הטרי פרץ מרחם אימו באגרופים קמוצים האוחזים בשני מקלות דינמיט מאיימים. ההמשך, אגב, לא היה שונה. בעוד יתר חבריו בגן הילדים השתעשעו בארגז החול מייקל נהג להצמיד מטעני חבלה למכוניות צעצוע או לחלופין לקרסולה של הגננת דינה. דינה, שסבלנותה הידועה נשאה את שמה ברבים, מעולם לא הרימה יד על הפוחז אך תמיד הזהירה אותו שאם ימשיך בדרכו הוא יגמור בחיזבאללה.

     

    שני עשורים מאוחר יותר, הוריו של מייקל ביי יוכלו לנשום לרווחה. יש מקום נוסף שמתגמל ב-72 בתולות את מפציציו: הוליווד, קליפורניה. 72 בתולות בהוליווד, קליפורניה? מייקל מעולם לא היה מאושר יותר. שם, מעבר לגבעות המוזהבות, השכיל היוצר הוונדליסט והפירומן לטפח את חיבתו למתכות שנוסעות מהר וללהבות שחורכות את שלדתן עוד יותר מהר.

     

    העתיד מעולם לא נראה מבטיח יותר. לפחות עד שהגיע שפילברג, סטיבן שפילברג, שהניח על שולחנו של ביי את התסריט ל"רובוטריקים". ביי מעולם לא נמנה על קהל המעריצים הנלהב של סדרת הטלוויזיה המקורית אך מהמעט שקרא עליהם גם הוא הצליח להבין שמדובר בהתגשמות של חלומותיו הרטובים ביותר: סופסוף סרט שיאפשר לו לביים מכוניות במקום אנשים, סופסוף סרט שגיבוריו מצדיקים את צילומם מזווית נמוכה מים המלח.

     


    "רובוטריקים". חילול הקודש

     

    מה שמייקל הקטן לא ידע ולמד רק בהמשך זה ששפילברג הגדול - המשמש ב"רובוטריקים" כמפיק בפועל - הכין לו הפתעה קטנה בתסריט. מחווה עדינה ל"אי.טי". כמה עדינה? סיפור על נער גמלוני המפתח ידידות מופלאה עם חוצן.

     

    וזה בדיוק המקום שמתחילות הבעיות עם "הרובוטריקים" מודל 2007. ביי אמנם מתוודה בלא מעט ראיונות שהוא אהב את הזווית האנושית דרכה אנו נכנסים למלחמת הרובוטריקים בשקרניקים, אבל הוא מדגיש כי אפילו הוא יודע שזו לא הסיבה שבשמה יתכנסו מעריצי הסדרה המקורית לצפייה בסרט. לכן הוא ביקש מצמד התסריטאים, רוברטו אורקי ואלכס קורצמן, להוסיף מספר עלילות משנה. משהו על קוביה הונגרית אינטרגלקטית. משהו על חייליו השורדים של מוצב אמריקני בקטאר. משהו על מדור ממשלתי מסתורי שבראשו עומד ברטון פינק ואם אפשר גם משהו על הפנטגון שנעזר בשירותיה של האקרית שממבטאה ומגוון עורה ניתן להסיק שצג המחשב שלה הוא למעשה מיטת שיזוף בואך אוסטרליה.

     

    את התוצאה של התמהיל המפוזר שרקחו אורקי את קורצמן סיכם עבורנו מגהטרון במשפט המיתולוגי לו תיאלצו לחכות קרוב ל-120 דקות: "שוב אכזבת אותי כוכב צועק!".

     

    More than meets the eye

    ב"רובוטריקים" תמצאו הכול מלבד רובוטריקים. לעזאזל, עד שתזכו לשזוף את עיניכם לראשונה באופטימוס פריים תוכלו להישבע שאתם צופים בגרסת הדבור ל"החיפושית השובבה". שלא לדבר על מגהטרון שטורח להפשיר רק במערכה האחרונה של הסרט. ואולי טוב שכך, מאחר שהעיצוב החדש שלו יגרום לכם לחשוד שהוא נגוע במחלה ויראלית קשה שהפכה את פרצופו לעיסה מתכתית כעורה ואף מונעת ממנו להפוך לאקדח! וזה, קוראים נכבדים, כבר חילול קודש.

     

    ובכלל, ואולי זה לא רובוטריקלי קורקט לומר, מלבד אופטימוס פריים ודבור כל הרובוטריקים האלה נראים אותו דבר. הדבר בולט במיוחד במערכה האחרונה והמתישה שבה כבר לא ברור מי יורה במי ומי מתחלף למה. ולראייה, בכל פעם שמגהטרון יופיע מחדש הוא יכריז על הגעתו - "אני מגהטרון!" - כמנהגו של אותו חקיין סוג ז' שלא בוטח ביכולת הזיהוי של צופיו. ללמדכם שלעיתים מרוב פיקסלים לא רואים את הסטאר סקרים.

     

    גם באגף הפעולה, וזו באמת הפתעה, מייקל ביי כבר הציג בפנינו עבודות מרשימות יותר. הוא עדיין אחד הבמאים היחידים בהוליווד שמסוגלים לקחת תקציב של 147 מיליון דולר ולגרום לסרטיו להיראות כאילו הם נעשים בתקציב כפול - וההשוואה להישגיו המאכזבים של "ספיידרמן 3" בלתי נמנעת – אבל עושה רושם שגם הוא נכשל בניסיונותיו לייצר סצינות פעולה סוחפות המונהגות בידי יצירים דיגיטליים. זו, אגב, הסיבה שמרבית רגעי האקשן מצולמים בחשיכה מוחלטת או לחלופין ערוכים במהירות שאינה מאפשרת לעין לנוח לרגע. בעשותו כך, ביי מאמץ הלכה למעשה את המוטו הידוע של התוכנית האהודה: More than meets the eye.

     

    ועדיין ההפתעה הגדולה ביותר שמורה לתגלית הבאה: ב"רובוטריקים" ביי מוכיח שכישרונו הקומי עולה על יכולתו ליצור מרדפים מסחררים. אם להודות באמת, הגם שהמהלך הזה פוגם ברגשותיו של המעריץ הפנאטי של הסדרה, יש ב"רובוטריקים" שעה אחת נהדרת. הכוונה לקומדיית נעורים בכיכובו של שיה לה בוף ("קונסטנטין", "אני רובוט"). ניחוח האייטיז בסצינות הללו כל-כך חזק עד שתוכלו להישבע שג'ון יוז ("שמתי ברז למורה", "בת 16 הייתי") ביים אותן. שני רגעים בולטים מעל כולם. בראשון גיבור הסרט, סם וויטוויקי (אזלו השמות בהוליווד?), מבקש לאסוף לרכבו החדש את מושא הערצתו ומקבל תמיכה טכנית ממקור מפתיע, ובאחר תקבלו כבר קומדיה קצרה שעומדת בפני עצמה: סם מחפש אחר משקפיים נחשקים שעה שהוא מסתיר מהוריו אוסף נדיב של רובוטריקים בחצר האחורית. בדקות אלה ביי מוכיח תזמון קומי מעורר קנאה הראוי עוד יותר להערכה כשאנו יודעים שהשחקנים שם מדברים לאוויר.

     

    ובקיצור, אם חשקה נפשכם בקומדיית נעורים מוצלחת שבה הרובוטריקים הופכים לסיידקיקים של הוויטוויקים - צפו ב"רובוטריקים". ואם אתם רוצים לראות גיבור אייטיז שקורע לרעים ת'תחת - לכו לראות את ג'ון מקליין ב"מת לחיות 4". יי פי קיי יי מאדר פאקר!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שיה לה בוף ומייגן פוקס. ניחוח אייטיז חזק
    מייקל ביי. תזמון קומי מעורר קנאה
    לאתר ההטבות
    מומלצים