שתף קטע נבחר

"גלגל הצלה" לערביי ישראל

על ערביי ישראל להתגייס למען מרים טוקאן, שחייבת לזכות ב'כוכב נולד', אחרת שלא יבואו בטענות

אנשים נוטים לראות בתוכניות ה"שואו" בטלוויזיה לא יותר מסתם בידור, אבל המחקר מוכיח שלטלוויזיה כוח השפעה עצום, ולעתים מה שנראה כשעשוע גרידא מתגלה בדיעבד כציון דרך תרבותי חשוב. אפשר להתווכח על איכויותיה של התוכנית "כוכב נולד", אבל דומה שבדבר אחד אי-אפשר להטיל ספק, והוא חשיבותה התרבותית. די בעובדה שהצליחו להפוך ילדת פרברים לאלילת נוער וגיבורת תרבות כדי להקנות למפיקי התוכנית מקום בגן עדן. עכשיו, הם השכילו להחזיר את מרים טוקאן לתוכנית, באמצעות "גלגל ההצלה", ונפתח חלון הזדמנויות נוסף לקירוב הפריפריה למרכז.

 

השתתפותם של אזרחים ערבים בתוכניות המשודרות בערוצי הטלוויזיה בעברית בכלל, ובתכניות עתירות רייטינג בפרט, היא לצערנו עדיין מחזה נדיר שבדרך כלל פועל לטובת המתמודדים החלוצים שסדקו את תקרת הזכוכית. המראה הלא שגרתי והסמלי של צעירה ערבייה השרה להיטי עבר עבריים (מוסיקה עברית היא עדיין אחד מסמלי הישראליות), ובמבטא כבד, הוסיף מן הסתם נקודות זכות לטוקאן בעיני הצופים. אולם טוקאן הצליחה להתברג לשלבים הגבוהים בתחרות, ואף נחשבה לאחת המועמדות להגיע לגמר, לא בגלל מוצאה הערבי. היא הצליחה כי היא באמת מוכשרת ומביאה איתה משהו שטרם נראה עד היום על במת "כוכב נולד" ובכלל.

 

אם תשאלו ערבים ישראלים מדוע הודחה מרים טוקאן, התשובה השכיחה שתקבלו היא זהותה הערבית. הביאו אותה, הם יאמרו, כדי לקשט את התוכנית ב"ערביית מחמד", לייצר סקופ'תקשורתי - מצג שווא מזויף של שוויון וסולידאריות יהודית-ערבית. לכן, לאחר שהתדמית מוצתה זרקו אותה ולא אפשרו לה לנצח את היהודים.

 

טיעון הקיפוח הוא בדרך כלל הטיעון הקל והפשטני ביותר, והוא משמש ערבים רבים כהסבר שליף ויעיל מבחינה פסיכולוגית לכישלון או לאי-הצלחה בכל תחום. בקרב המנהיגים הערבים זה ההסבר הכמעט בלבדי למגוון רחב של תופעות בחברה הישראלית. הדפוס הזה עושה עוול הן ליהודים והן לערבים ומונע מהאחרונים להתקדם ולהצליח. היהודים בישראל אכן מלאי דעות קדומות וסטריאוטיפים ביחס לאוכלוסיה הערבית, ואפליה מסוגים שונים עדיין רווחות במקומותינו. אבל הישראלים אינם גזענים מטבעם, והם אוהבים אנשים מוכשרים, בעלי תעוזה וביטחון עצמי.

 

לו היה המיעוט הערבי מאמץ את דפוסי ההתנהגות של המיעוט היהודי המופלה בגולה, הוא היה משפר את מצבו בכל המובנים, ובוודאי את מעמדו ותדמיתו החברתית. המענה של היהודים לדעות הקדומות של הגויים הייתה הצלחה, שהובילה בסופו של דבר להכרה והוקרה. הם לא ביקשו טובות, לא התבכיינו על היעדר תמיכה, אלא יצרו בכוחות עצמם תרבות של הצטיינות, שמתחילה בביקורת עצמית ובשאיפה תחרותית להוכיח שהם הטובים ביותר. הם עשו את מה שמרים טוקאן עשתה – מעשה אמיץ שהוביל ועוד יוביל אותה בעתיד להצלחה גדולה.

 

איפה ההתגייסות?

ספק אפוא אם מוצאה של מרים מסביר את הדחתה המפתיעה. היא הודחה בין השאר משום שבניגוד למועמדים אחרים בתחרות, שזוכים לתמיכה גדולה מצד קבוצת ההשתייכות שלהם (משפחה, עדה, מקום מגורים, מסגרת דתית וכ"ו), טוקאן לא קיבלה סיוע מסיבי מקבוצת ההשתייכות שלה - בעיקר צעירים ערבים, שמשקלם הדמוגראפי יכול להכריע את התחרות.

 

למרבה הצער הציבור הערבי, טרם הבין מהם נתיבי ההצלחה וההתקבלות בחברה הדמוקרטית בכלל ובחברה הישראלית בפרט. הצלחה תלויה קודם כל במוטיבציה להצטיין ובנכונות לעשות דברים בכוחות עצמך. וכמובן גם בהטיית שכם משותפת של בני הקבוצה למען הצלחת חברם בשעת מבחן.

 

ערביי ישראל, שבחרו עד עכשיו להתנתק מהתרבות הישראלית הפופולארית, היו צריכים להתגייס למען הצלחתה של מרים טוקאן, ולו בגלל שהיא כה מוכשרת ופופולרית ובגלל שהיא יוצרת מיזוג אמנותי-ישראלי נדיר בין מזרח למערב. אבל גם בפעם ההיא, כמו בפעמים הקודמות, הם לא היו מסוגלים להתלכד למען מטרה טובה, ובמקום לצפות באופן אקטיבי בגיבורה המייצגת לראשונה גם אותם, המשיכו בצפייה פאסיבית ומנוכרת ב"סופר סטאר"' – "כוכב נולד" של העולם הערבי, שמפיקיו דחו בזמנו מועמדים ערבים עם דרכון ישראלי.

 

מרים טוקאן חייבת לזכות ב"כוכב נולד" שלנו בגלל שהיא הטובה והמרגשת מבין המועמדים בתחרות ובגלל שבחירתה תוכל להוות טיפה ערבית ראשונה בזרם גיבורי התרבות הצעירים בישראל. עכשיו כבר אין תירוצים. אם גם הפעם ערביי ישראל לא יחליפו ערוץ ויישארו פאסיביים, שלא יבואו אחר כך בטענות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים