החקלאי מגוש קטיף: "אריק היה כועס"

הוא מביט בשלט שהיה תלוי בכניסה לביתו, ונזכר בערגה בתקופה בה עיבד 45 דונם של שדות פלפל, שרובו יועד לייצוא. היום, שנתיים אחרי ההתנתקות, מתגורר יורם מוסוי באתר הקרווילות בניצן יחד עם אשתו וארבעת ילדיו ומתפלל לשוב לעסוק בחקלאות. 

ליישוב בדולח שבגוש קטיף הגיע מוסוי בשנת 1991. במהלך שירותו הצבאי, הוצב במקום כשיריונר - והתאהב. עוד בתקופה בה לבש מדים ידע כי יעסוק בחקלאות. גם לאחר שפונה מביתו הוא רצה להמשיך להיות חקלאי - אבל הביורוקרטיה ניצחה.

כבר לפני שנתיים החלו הפגישות עם אנשי משרד החקלאות, נציגי מנהלת סל"ע. גם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, נפגש עם החקלאים. אבל רובם עדיין יושבים בבתיהם - אדמות חלופיות רובם לא קיבלו.

"אילו אריק היה מתעורר, הוא היה כועס, כי נושא החקלאות היה קרוב לליבו", משוכנע מוסוי. "הוא באמת ובתמים התכוון כשאמר לנו בפגישה בספטמבר 2006, 'אתם קוטפים מהיבולים' - אבל בינתיים הוא ישן". על חבריו החקלאים, שנותרו מחוסרי עבודה, הוא אומר: "זה רק פלא איך עד עכשיו מישהו שעבר את השנתיים האלה עוד לא ירה לעצמו בראש. לאנשים האלה יש כוחות מיוחדים, אבל זה לא יחזיק הרבה זמן".

מגוש קטיף לניצן דרך ים המלח

לאחר שפונו מביתם, עברו בני משפחת מוסוי למלון בים המלח. "בשבת נרמז לנו שאנו עוזבים במוצאי שבת. הודיעו לנו שביום ראשון אנו עוזבים - איש לא ידע להיכן. חלק הועברו לבאר שבע ואחרים לערד. היה חוסר ודאות. איך שהילדים בכו בשבוע הראשון שאחרי הפינוי - אני לא מאחל לאף אחד".

לאחר שלושה שבועות של נדודים הגיעו בני המשפחה לניצן, שהיה אז דומה יותר לאתר בנייה. אבל למפונים שרצו להמשיך לעבוד כחקלאים לא נמצא פתרון. "אני ראיתי את ייעודי כחקלאי. היו חקלאים ועכשיו אין להם כלום. מנהלת סל"ע מנסה לצייר אותנו כבכיינים וזה ממש לא כך. כיום החקלאים לא יושבים בבית, הם יוצאים החוצה כדי שהילדים לא יראו אותם בבית".

הקרווילות בניצן. יהפכו למבני קבע? (צילום: ינון קדרי)

148 חקלאים היו בגוש קטיף. עשרה מתוכם, שנואשו מכל ההבטחות, לקחו יוזמה ושכרו קרקעות בקיבוצים ובמקומות נוספים. עוד כמה עשרות קיבלו אדמות שאינן מתאימות לגידולים חקלאיים - כמו באזור זיקים שם נמצאה פסולת בקרקע. חקלאים נוספים לא מקבלים קרקע בגלל בעיות משפטיות. גם מוסוי לא קיבל קרקע מסיבה זו.

גם כשהחקלאים יקבלו בסופו של דבר אדמות, ייקח עוד הרבה זמן עד שיקטפו את הפירות. "שלוש עונות כבר הלכו לאיבוד. הקרקע כאן שונה מזו שהיתה בגוש קטיף וכך גם מזג האוויר. למפונים מסיני לקח חמש שנים לשוב ולעבד את האדמה. בשלב מסוים בדקנו אפשרות לעקור לאתיופיה", הוא מספר. שבע פעמים ביקר מוסוי ביבשת השחורה, אבל בסופו של דבר הרעיון לעבד את האדמה באפריקה נגנז.

שנתיים אחרי, בזמן שמאבק בין עיריית אשקלון למדינה מונע ממוסוי וממפונים אחרים לבנות את בתי הקבע שלהם, יש לו בקשה: "אני רוצה שיחזירו לנו את מה שלקחו. קחו את הכל - רק תחזירו לי את הבית עם 280 מ"ר, את השדות והחקלאות, ותפצו אותי על העונות. הסתובבתי בעולם ואין לי ספק שדבר כזה לא היה נעשה. אני מסתכל קדימה ובטוח ש-60 אחוזים ממתיישבי ניצן לא יהיו מסוגלים לבנות את ביתם מבחינה כספית, וזה אומר שהם ימשיכו לגור פה או שיפנו אותם בכוח".