משטר נסיבתי

ובכן, יש לי חדשות בשבילכם. ישראל היא לא רק הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היא הדמוקרטיה היחידה בעולם. דמוקרטיה אבסולוטית, ברוח היוונית הקלאסית. אנחנו לא דמוקרטיה ייצוגית, כפי שנהוג לחשוב, אלא אוטופיה: המדינה היחידה בעולם שמונהגת על ידי כל אזרח ואזרח, ולא על ידי מאן דהוא ספציפי.
ראש הממשלה? מדובר באמת בתפקיד חשוב ונחמד. יותר מעשרים אלף שקל בחודש. אבל יש משמעותיים ממנו. למשל, ראש האופוזיציה. למשל, רעיית ראש הממשלה. למשל, המתנחלים, עובדיה יוסף, אליק רון, החיילים, עורכי עמודי השער בעיתונים, הכתבים הצבאיים, ועוד ועוד.
ויש גם אזרחים של מדינות אחרות, שמשפיעים על מדיניותנו מעט יותר מראש הממשלה: כבוד נשיא ארצות הברית, נגיד הבנק האמריקני, ראש עיריית ניו יורק, רעיית נשיא ארצות הברית, יאסר ערפאת, מנהיג החמאס, מנהיג החיזבאללה, סגן מזכיר החיזבאללה.
אינני קובע שתפקיד ראש הממשלה ריק מתוכן. אבל בהחלט ניתן לראות שרצונו ומאוויו משפיעים פחות מרצונותיהם ומאוויהם של כל אלה שמצוינים ברשימה שלמעלה. חייל ישראלי עצבני שיורה בפלסטיני, שבתגובה אחיו הגדול מפוצץ לי ליד הבית את הקיוסק, שבתגובה מביא את ישראל לשגר טילים קטנים לעבר לשכת ערפאת – החייל הזה יותר משמעותי מכל ראש ממשלה בעשר השנים האחרונות.
הזכירו לי צעד יחיד שעשה ביבי נתניהו כראש ממשלה כחלק מ"מדיניות", מלבד החלפת שטרות הכסף הישנים לשטרות סגולים יותר. גם ברק, חוץ מהיציאה מלבנון והורדת מס הקנייה על מצנמים, הוא חסר כל הישג, לטוב ולרע. ופרס, שהיה לפני ביבי, האם עשה דבר-מה שתוכנן קודם? נדמה לי שזה היה רק הקמת המשרד לביטחון פנים בשביל נעליו של אדם בשם משה שחל.
ברק היה ראש ממשלה חכם. אבל מה יצא לנו מזה? הוא רצה לעצור את ההתנחלויות. זה קרה? משהו ארע כתוצאה ממדיניות-לכאורה זו? גם הצעתו העלובה בקמפ-דייויד (הקדוש ברוך הוא כריבון על מתחם אל-אקצה), נמחקה מבחינה חוזית מן הרגע שערפאת סירב לה. ומה על רצונו להשיב את שועפט לאזרחיה? לא ברור מה קרה שם.
והשיבו לי אתם: מי אחראי על אינתיפאדת אל-אקצה - ראש הממשלה או ראש האופוזיציה? מי אחראי על הצמיחה השנה - ראש הממשלה או גיל שוויד? האם אפשר לצאת מהמלכוד הזה?
כשראש ממשלה ישראלי מחליט לחרוג מסמכויותיו הסמליות ו"לבשל מהלך", זהו מתכון בדוק לקטסטרופה. כשביבי החזיר את חברון, אילה חסון קיבלה על זה את פרס אשת השנה בטלוויזיה. ברק ניסה לקחת מס ירושה ומס על הבורסה, ראש ההסתדרות התעורר רע בבוקר, והעניין נמוג. שלא לדבר על החלטתו של ראש הממשלה פרס לעצור את המהנדס בכל מחיר כדי לקחת בסערה את בחירות 96'. לכן אל לשמאל להתעצב אם יכנס ביבי ללשכת ראש ממשלה בעוד כמה חודשים, ואל לימין לעלוץ. כי ראש הממשלה, יהא אשר יהא, הוא גורם סמלי וחסר משמעות להתנהלות המקומית.

רועי ארד, מחבר הספר "הכושי" ושותף לניהול "האקדמיה החופשית"