אני סוכרתית, אני לא "סחורה פגומה"
אני בת 23, מתמחה במשרד עורכי דין, חברותית,כנה, נאמנה, טובת לב, יצירתית, בעלת אופקים רחבים, נראית טוב, ובעיני עצמי אפילו "בריאה". למרות זאת, נראה שבספר החוקים הבלתי כתובים של היחסים ארוכי הטווח, עברתי בדומה ל "עבריינים" אחרים עבירה חמורה - רקע של מחלה כרונית
חשבו על הסיטואציה הבאה: החלטתם לפתוח כרטיס באתר היכרויות, ובחלק מהאתרים מופיע סעיף המבקש מכם לתאר את מצבכם הבריאותי. חלקנו יסמנו מהר "טוב, תודה", וחלקנו יתמהמהו קמעה. ייתכן שבדימוי שלנו אנחנו "בריאים", אבל הסביבה תראה בנו "בעלי בעיה בריאותית קלה", או חלילה בעלי "בעיה בריאותית חמורה"?
אני בת 23, מתמחה במשרד עורכי דין, חברותית, כנה, נאמנה, טובת לב, יצירתית, בעלת אופקים רחבים, נראית טוב, ובעיני עצמי אפילו "בריאה". למרות זאת, נראה שבספר החוקים הבלתי כתובים של היחסים ארוכי הטווח, עברתי בדומה ל "עבריינים" אחרים עבירה חמורה - רקע של "מחלה כרונית",או במקרה שלי סוכרת נעורים.
יכול להיות שבדומה לפורנוגרפיה, גם בריאות היא עניין של גיאוגרפיה, או ליתר דיוק נקודת מבט?
כסוכרתית אני נדרשת להקפיד על רמה תקינה של סוכר בדם, באמצעות "משחק" בין בדיקות רמת הסוכר, כמות האינסולין שאזריק ופעילות גופנית. כל "חריגה" מכללי המשחק יכולה להיות עניין של חיים ומוות, הן בטווח המיידי במצב בו רמת הסוכר בגופי נמוכה מדי, הן בטווח הארוך, אם רמות הסוכר שלי יהיו גבוהות מאוד במשך תקופה ארוכה.
נשמע מרתיע? יחד עם זאת, מרגע ההיכרות הראשונה שלי עם הסוכרת, בגיל 11, הצוות הרפואי שמטפל בי מקפיד שאתייחס לעצמי כ"סוכרתית" ולא כ"חולת סוכרת". משום שכל עוד אני מקפידה על האיזון, כך קטנים הסיכונים שאאבד בעתיד את מאור עיניי, או את רגליי, ואהפוך את עצמי ל"חולה".
מאותו רגע שהפכתי לסוכרתית לא תליתי על עצמי שלט וכתבתי בלורד שחור: "רחמו עלי, אני חולת סוכרת", גם לא התעלמתי מקיומה של הסוכרת, אלא ביקשתי להשאיר אותה בחלל המודע שמסביבי. מעולם לא יצאתי מחוץ לכיתה או ברחתי לשירותים כדי לבדוק את רמת הסוכר שלי ולהזריק לעצמי אם זוהי דרישתו של גופי באותה עת, אלא נשארתי במקומי ועשיתי מה שצריך להיעשות. מעולם דחיתי לגימה ממשקה ממותק, או נגיסה מכריך רק משום שהתנהגות זו אינה מנומסת בזמן הרצאה, שכן גם אם מדובר בדקות ספורות, אם רמת הסוכר בדמי נמוכה מדי אלה יכולות להיות הדקות האחרונות של חיי - ולכן נגסתי בכריך, ולגמתי מהמשקה, על מנת שאוכל להמשיך בשגרת חיי. העובדה שאינני מדחיקה את הסוכרת ואינני הופכת אותה לאות קלון, אלא מעניקה לה את מקומה הראוי, מסייעת גם לסביבה שלי להבין שהחיים שלי עדיין בעיצומם, ולא לקראת סופם.
בנוסף, לימדתי את הסביבה שלי להתייחס אלי בתור "סוכרתית", ולא בתור "חולת סוכרת". חבריי יודעים שלעולם לא אסרב לרכיבה ממושכת על אופניים, אם כי צריך לוודא שיש לי סוכריות או שתייה ממותקת בהישג יד .
למדתי גם לחפש את ה"יתרונות" שבהתמודדות עם הסוכרת. אני לומדת על בשרי עד כמה אדם אחראי למעשיו או מחדליו, ועד כמה מעשיי ברגעים אלה יכולים להשפיע על חיי הן במהלך היום, והן בעוד מספר שנים.
לא תליתי שלט בפני הבחור שאומר "אני חולת סוכרת"
מבט מקצועי:
באיזה שלב יש להתוודות על בעיה רפואית?
רוזי איינהורן ושרי צימרמן
שני שואלים, אחד סובל ממחלה גופנית עם סטיגמה חברתית, האחרת סובלת מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה), נמצאים במצב מיוחד בזירת ההיכרויות, המסובכת ממילא. האם מותר להסתיר את המצב, כדי לקבל הזדמנות להכיר בני זוג?
גם בתחום הזוגיות, מעולם לא תליתי שלט בפני הבחור שאומר "אני חולת סוכרת", אבל גם לא החבאתי מפני "הנסיך המיועד" את עובדת היותי סוכרתית. הצבא לא מגייס את הסוכרתיים, אלא מאפשר לחלקם להתנדב בהתאם לצורכי ושיקולי הצבא. ולכן, לאחר מאבק ממושך מרגע קבלת הצו הראשון ועד גיל 18, פניתי ללימודים. כך, בשל העובדה שבגיל 23 אני כבר אחרי תואר ראשון, עולה בדרך כלל שאלת השירות הצבאי שלי - והתשובה שלי היא שאני סוכרתית.
המודעות היום לנושא הסוכרת גבוהה יותר, אבל ככל הנראה שיעורי הבורות עדיין גבוהים. למשל, בהיותי תלמידה בכיתה י"ב, והתחיל קשר רומנטי ביני לבין חייל, הוא החליט להיפרד ממני, מכיוון שהניח שאם הצבא אינו מאפשר לסוכרתיים להתגייס, ככל הנראה מדובר בצרה צרורה. על פניו נראה שאם חפץ הבחור ברומן חולף, מעמדי אינו נמוך מזה של שאר המתמודדות לתואר. אבל בתחום "היחסים לטווח הארוך", על כל הטוב שבי, מאפילה עובדה אחת.
הנסיך המיועד מתחיל לחשוש שמא מדובר ב"מוצר פגום", שהבחירה בו על פני "מוצר" אחר תפגום בעתיד באיכות חייו וב"שושלת המלוכה". בית שיהיה בו חינוך למודעות לחשיבות של אורח חיים בריא, ארוחות מסודרות, פעילות גופנית, קבלה של האחר, העדפה להתמודדות עם אתגרים במקום בריחה מהם, אינו מספיק טוב עבור הנסיך המיועד. מסיבות שאינן ברורות, סמוך ובטוח לו הבחור שהבחירה במועמדת אחרת תזמן לו חיים פשוטים בהרבה. בהתאם לנסיבות האלה, הבחירה בי הופכת להיות מ"בחירה" ל"פשרה".
פגישה עם ההורים של בן הזוג היא אירוע מסובך עבור כל בחורה, יחד עם זאת נראה ש"המלכה האם" מרוצה מהבחירה הנסיך בי, עד לרגע בו היא מגלה עובדה פשוטה אחת... שאני "בחורה חולה", בעיניה.
כאן אני ניצבת בפני שאלה שהיא אמנם מורכבת, אבל התשובה עליה לעולם ברורה לי: האם לבקש מאותו בחור שלא יגלה עובדה פעוטה זו להוריו? למרות התשובה הברורה, מעולם לא ביקשתי זאת, וככל הנראה גם לא אבקש. כשמגלה המלכה האם את הפגם הנסתר בנסיכה המיועדת, אני הופכת שוב להיות מ"בחירה" ל"פשרה" שאינה ראויה עוד עבור הצאצא המלכותי. במטה קסם תחליט המלכה האם שאני יכולה להיות בחירה נפלאה בשביל קשר ידידותי או קשר בר חלוף, אבל הבחירה בי כמושא אהבה אינה ראויה. אילו רק היתה מנסה להכיר אותי מעבר לתווית שהדביקה לי, ונותנת לי אפשרות להסביר את עצמי, ולעצמה אפשרות להכיר אותי, אולי היתה משנה את דעתה.
למרות זאת, אני עדיין מקווה שיום אחד אפגוש באותו בחור שלא יראה את הבחירה בי כפשרה, ואולי גם הורים שלא יחששו לקבל אותי כחלק מהמשפחה.
האימייל של יולנדה
לפנייה לכתב/ת 
אני לומדת על בשרי עד כמה אדם אחראי למעשיו או מחדליו
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
