"מאמי, אנחנו צריכים לדבר"
נשים חושבות שגברים לא שמים לב כשמשהו מציק להן. טעות נפוצה. אנחנו שמים לב כשמשהו מציק להן, אנחנו רק מעמידים פנים שאנחנו לא רואים. עד שהיא תופסת אותנו לשיחה
למי זה לא קרה, היום בו בת זוגו תפסה אותו כשהיה מחוסר הגנה ופשוט לא שם לב שמשהו מעיק עליה. לרוב, נשים חושבות שגברים לא שמים לב כשמשהו מציק להן. טעות נפוצה. אנחנו שמים לב כשמשהו מציק להן, אנחנו רק מעמידים פנים שאנחנו לא רואים. לפי השיטה הגברית, כשזה הולך להתפרץ, אנחנו נמלטים מהאזור, כי אם לא נראה את הנזילה מהצינור, לא נצטרך לתקן אותו.
אבל אז בא היום בו החמודה שמסתובבת לידך ומריחה טוב באה אליך יום אחד ואומרת: "אנחנו צריכים לדבר".
עכשיו, זה בא לך כהלם. כלומר, אתה לא ידעת ש"אנחנו" צריכים לדבר. אולי היא צריכה לדבר, לך טוב במצב הקיים, סטטוס קוו.
אבל סטטוס קוו עובד רק בפוליטיקה הישראלית, וגם זה בקושי. אתם יושבים לדבר, היא אומרת שזה יהיה כמו סדנה של יחסי אנוש. בשבילך זה אומר שזה יכלול חיבוקים, נשיקות ואולי גם אוכל, כי כבר ארבע שעות לא זזת מהטלוויזיה.
כעבור שעה מתברר שטעית. פגישת הסדנה ליחסי אנוש בוטלה, ובמקום זה נערך כנס של חולים סופניים. צד אחד בוכה בדמעות ואומרת שהיא לא יכולה יותר, ואתה לא יודע מה לעשות, כי אותך לימדו שבכי זה לילדות קטנות, ומשום מה זה לא נראה הדבר הכי נכון להגיד כרגע.
כמו שיר של שרית חדד, רק בלי המוזיקה
עברו שעתיים. השיחה נשמעת עכשיו כמו שיר של שרית חדד, רק בלי המוזיקה. הרבה מאוד עקיצות על חשבונך. אתה משתדל לשתוק. בסוף השיחה, אם היא תשאל מה אתה חושב, תוכל לענות: "נמאס לי לראות טמפונים צפים באסלה!"
עברו שלוש שעות, מהפסטיבל עברתם למינוח המדעי. היא מראה לך סקרים ומחקרים רציניים שערך המכון המדעי "לאשה". אתה מנסה להציץ בעיתון, למצוא תמונה של מישהי בלבוש מינימלי, אך לשווא, אתה רואה רק את החלק של הסקר ואת כתבת השער: "האם הגבר שלך בוגד בך?" אהה!!! הם אשמים! הם עוררו את עצביה של החמודה, אתה חושב לעצמך. אני אמצא את מי שכתב את זה ואשסה בו כלבים רעבים.
לסיכום השיחה, כעבור ארבע שעות, היא משתמשת במילים: "אני חושבת שאנחנו...." כלומר, כרגיל - החליטו בשבילך. ואז היא שואלת: "עליך זה מקובל?"
אולי לנסוע לשבוע חופש במתקן חקירות של השב"כ
הטור הקודם:
אני אנהיג, אני אנווט (ואת תהיי יפה ותשתקי)
יונתן מורד
הוא נוהג ואת לידו. את קצת בלחץ, לא נעים לאחר לחופה של חברה שלך, אבל הוא רגוע. איש אינו יודע יותר טוב ממנו איך להגיע. הוא הרי היה בפלוגות הסיור של גולני, גשש מלידה, מסוגל לאתר נץ בשמיים מעוננים. והוא נכנס לתוך קלקיליה!!!
אתה מרגיש כמו במשא ומתן עם חאפז אל אסאד, אחרי שמונה שעות בלי אוכל , שתייה, סיגריה או חיבה כלשהי. אם תעז עכשיו להגיד "לא" אנחנו עומדים לראות עוד ארבע שעות של מרתון, וסביר להניח שאת הלילה תבלה על הספה בסלון. אתה חוכך בדעתך, אולי כדאי לארוז מזוודות ולנסוע לשבוע חופש במתקן חקירות של השב"כ. אבל לבסוף, כמו שחתמת לחבר שלך ערבות על המשכנתה ועכשיו קשה למצוא אותו, אתה חותם גם פה, כי נסתדר, איכשהו.
לנשים יש חוש, ברגע שהן רואות שאתה מסכים ללא כל תנאים, הן יודעות שלא הקשבת לאף מילה. לכן אתה צריך להציב תנאי קטן, לא משהו קשה מדי, מפני שאם תציב מספר תנאים או משהו חס וחלילה קשה, היא לא תסכים ואז יתחיל משא ומתן על התנאים שלך, וככה יעברו להן עוד שעתיים, שבסיכום הכולל יהיו עשר שעות בתנאים של שבוי.
בסוף סיכמתם: אתה תפסיק לעשן, תוריד 10 קילו, תשמור על הבית נקי כשאתה בתוכו, תקדיש לה יותר זמן. והיא בתמורה - תפסיק לזרוק טמפונים לאסלה.
באותו רגע אתה מקבל חיבוק ושומע מהחמודה שאיזה כיף שיש לה גבר שהיא יכולה לדבר איתו על הכל.
אתה עם חיוך דבילי על הפנים, אומר לה שאתה מוריד את הזבל (שזה לעשן בשפה של גברים) ושאתה מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שהורדת מהלב את כל מה שהציק לך (מצידך היא גם יכולה לתלות את הטמפונים האלה מעל הראש שלך במיטה).
היא מחייכת ואומרת: "רואה? כמו סדנה ליחסי אנוש". כן, אין כמו שיחת הבהרה בשביל ליישר את ההדורים.
הגעת למטה, לפחות אפשר להשתין ולעשן בגינה, החמודה לא תשים לב (למרות שהיא תמיד שמה לב). אין לך מושג איך תתמודד עם כל החוקים החדשים שיש עכשיו בבית. לרוב הם נעלמים אחרי שבוע, או אחרי המחזור, מה שבא קודם. אז אתה מבין שעבדו עליך, ורק אתה מקיים את הצד שלך. אולי החוקים ישרדו, אבל בתכל'ס, תודֶה - אתה עושה הכל רק כי אתה אוהב לראות אותה מחייכת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
