גבר, בלי רכב צמוד הדייטים שלך בסכנה!

"לוקחים לי את הרכב בעוד 30 יום!" הכריז עודד, חברנו הרווק. זעקתו חלפה ליד אוזנינו בעיצומו של משחק כדורסל ולא לגמרי הופנמה. איש לא העלה על דעתו את פוטנציאל הייאוש הטמון בקריאתו, ורק יהודה הקירח מלמל משהו מתחת שפמו "בלי רכב צמוד, הדייטים בסכנה!" המשחק המשיך להתגלגל.

עודד פוטר ממשרת ההייטק שלו לאחר שלוש שנות עבודה. כמהנדס תוכנה היו חייו נוחים למדי: בילויים, בזבוזים, מסעדות, משכורת שמנה, טלפון נייד, מחשב, וכמובן, רכב-חברה מכובד, עם מדבקות-לוגו מפוארות המעטרות את צידיו.

"החלטתי לא לקנות לי רכב בינתיים", הכריז עודד והוסיף - "ממילא בקרוב אמצא עבודה חדשה עם מכונית צמודה, אז בשביל מה להוציא עכשיו עשרות אלפי שקלים? בדיקות, ביטוחים, מוסכים, אובדן ערך. מוותר בינתיים על הפקקים, החניות הגרירות. אסתדר עם מוניות, או שאשכור רכב..." הצהיר ולא התרגשנו. הבחור מוכשר, איש תוכנה מנוסה, מקרין ביטחון עצמי. הוא ימצא עבודה, היינו בטוחים.

לעודד היתה אז חברה צמודה, דירה שכורה במרכז תל אביב והרבה חברים. אין מה לדאוג. נפרדנו בלחיצת יד מזיעה ואיחלתי לו שיסתדר בקרוב.

"תגידי, אפרתי", שאלתי אותה פעם מתחת לשמיכות, "אם חלילה אמצא את עצמי יום אחד בלי רכב, יש מצב שתעזבי אותי?"

בחלומי ניצבתי מיובש ומורעב למרגלות דיונה אימתנית

באותו הלילה חלמתי על מדבר. מדבר עצום, צהוב וצחיח. בחלומי ניצבתי מיובש ומורעב למרגלות דיונה אימתנית, מנסה בכוחותיי האחרונים למגר משם שלוש נאקות ענקיות. האחת שפתיה אדומות בוהקות ולשונה מרפרפת, והאחרות, פרסותיהן כאילו נמשחו בצבע כחול מזעזע. בנונשלנטיות מרגיזה כירסמו עד דק רכב סוסיתא ישן ומוזנח, ובתום כרסום אגרסיבי לא הותירו ממנו מאום. לפתע נבלעו הנאקות בתוך גל החול האדיר והותירו אותי לבד. בהמשך הסיוט הסוריאליסטי מצאתי עצמי מתהלך ברחובות הכרך, מתבונן בקנאה במכוניות חולפות. כולן היו מאוישות בזוגות מאושרים, וחשתי מפוחד עד הלשד.

"ואולי נפלת בדיוק על הטיפוסיות החומרניות ביותר?"

במשחק הכדורסל הבא בישר לנו עודד כי מצא עבודה חדשה. ישבנו על הספסל וניסינו לעכל את שעבר חברנו הרווק בשלושה וחצי החודשים האחרונים. "בנות העיר לא יקבלו אותך בלי רכב!" היתה מסקנתו הנחרצת. נחרדנו כולנו. "עודד, ואולי נפלת בדיוק על הטיפוסיות החומרניות ביותר?" הקשה עליו אחד "לא שבעצמי הייתי משולל רכב", הוסיף האחר, "אבל אני לא מאמין שכולן כאלה"

כעבור חודש פגשתי שוב את עודד בחנייה של הסינמה-סיטי, כשהוא עוטה קסדה על ראשו. עודד טיפס על מושב אופנוע כבד, ובסמוך לו ניצבה בלונדינית דקת גזרה. עודד שמח והניף לכבודי את חלונית הקסדה. "מי שזרקה אותי בגלל שלא היה לי רכב, תקבל אותי עכשיו על אופנוע מהיר" קרץ. הוא טפח קלות על ישבנה של הבלונדינית, וזו הושיטה רגל ארוכה והתיישבה מאחוריו.