רפי כמעט צרח, כאב לו כמה שהוא רצה אותה
הבזק הברק האיר את החדר כמו אלפי נורות, צובע את הכל בשחור ולבן. הוא היה לבד עם הצללים הארוכים, השמיכה והזכרונות. יכול היה להרגיש את זואי שמה יד רכה על הלחי שלו ואומרת לו שאם הוא לא יתגלח היא תתלוש לו את הזיפים. הריח שלה מילא לו את הנחיריים, או שאולי לא? המשך הטרילוגיה
- הפרק הראשון: התכנסנו, שארית חבורת ברא"ז, לקבור את זואי
- הפרק השני: לא הצלחתי להציל את האשה שאהבתי מכל
רפי לא היה בטוח ממה בדיוק הוא התעורר. אם זה היה הברק שהבזיק לו בעיניים, או הרעם שטילטל את כל הדירה. הוא פקח עיניים, מכוסה זיעה קרה, קפוא במיטה, מנסה להציץ על השעון בלי להזיז את הראש. היתה לו תחושה שהוא לא לבד, אבל הוא לא היה בטוח.
השעה היתה 4:40 לפנות בוקר, בחוץ גשם זלעפות, רסיסי מים מתיזים מדי פעם מבעד לחריץ החלון שנשאר פתוח באופן קבוע, ורפי מפחד לזוז. הבזק הברק הבא האיר את החדר כמו אלפי נורות, צובע את הכל בשחור ולבן. הוא היה לבד עם הצללים הארוכים, השמיכה והזכרונות. הוא יכול היה להרגיש את זואי נוגעת בו, שמה יד רכה על הלחי שלו ואומרת לו שאם הוא לא יתגלח היא תתלוש לו את הזיפים. הריח שלה מילא לו את הנחיריים, או שאולי לא?
שבוע לפני הגיוס של זואי רפי היה ברגילה והיא באה לבקר אותו בדירה של ההורים שלו. הם קישקשו קצת על כל מיני שטויות, ורפי שאל אותה איך היא הולכת לבלות את הימים האחרונים לפני הגיוס. לא היו לה שום תוכניות מיוחדות, ואחותה התאומה אביטל היתה עם החבר שלה כמעט 24 שעות ביממה. רפי שאל אם בא לה לרדת לאילת. ככה, בלי תכנון, בלי סיפורים ומעשיות.
בבוקר הם התעוררו מכורבלים
בערב הם כבר ישבו על שפת הים, מסתכלים על האורות של עקבה נוצצים יותר ויותר ככל שהחשכה משתלטת על המפרץ. בסביבות אחת בלילה הם פרסו שקי שינה והקור התחיל לעטוף אותם. אחרי שעה הם כבר היו יחד באותו שק שינה, עם נשימות כמעט מתואמות, מחממים זה את זו. בבוקר התעוררו מכורבלים כאילו שעשו את זה מיליון פעמים. ארבעת הימים הבאים היו הדלק שהחזיק את זואי בטירונות, ואת רפי בבסיס ברמה.
זה נמשך חודשיים, ואיכשהו בלי לסכם ביניהם הם שמרו את זה בסוד מפני שאר חבורת ברא"ז. לא בני ולא אביטל ידעו. זואי אמרה שאם אביטל לא היתה כל כך עסוקה עם החבר החדש שלה, היא בטח היתה מבחינה במה שהלך ביניהם. בני לעומת זאת היה אז בקורס קצינים, והחופשות שלו כמעט שלא חפפו את שלהם, כך שמהצד שלו הם היו מכוסים.
ואז היה העניין עם הג'וינט. תפסו את רפי מעשן. מסתבר שמישהו בבסיס הלשין על כמה מהם שהיו מעשנים מידי פעם. זו היתה תקופה שדברים כאלה היו עניין רציני, עשו להם חיפוש בבסיס. יצא שכל החומר היה אצלו, והוא נכנס לכלא על החזקת סם בכמות מסחרית. לך תסביר שאין לך אחות.
אחר כך הגיעו איתו לאיזו עסקה, זרקו אותו מהצבא עם חותמת של סוחר סמים, ושלושה ימים אחרי זה הוא טס ללונדון לקרוב משפחה שניהל סופרמרקט וקלט אותו בתור אחראי על המחסן. רפי לא חזר ארצה במשך יותר משבע שנים, מנתק קשר עם כל מי שהזכיר לו את ישראל. ואז יום אחד, בחנות תקליטים, מישהי קראה בתדהמה "בני! בוא תראה מי כאן! לא תאמין", ובני וזואי נולדו לו פתאום מחדש.
הם היו נשואים כבר שנתיים, בני ניהל את עסקי הבנייה שאבא שלו הקים. זואי למדה עיצוב אופנה ועשתה לעצמה שם של אחת שעובדת רק עם סנובים מיליונרים בהזמנות מיוחדות. במבט שלה ובמבט של רפי היו את אותם סימנים שנצרבו בשניהם באילת על החוף, לפני שנים. ובני לא ידע מכלום.
הם צחקו, הם בכו (כן, גם רפי), הם כעסו
הם ישבו במסעדה, בני הזמין, הם צחקו, הם בכו (כן, גם רפי), הם כעסו (למה הוא נעלם), הם מילאו את החורים השחורים ששבע שנות בידוד עושות לאנשים, ובני הגיע לשאלת מיליון הדולר – למה רפי לא חוזר.
רפי כבר שכח למה הוא לא חזר, אבל כשבני שאל, הוא נזכר, נעלב וכעס כאילו זה היה אתמול. הסביר שהוא לא יוכל אפילו למצוא עבודה עם הרישום הפלילי של סוחר סמים. בני הציע שיבוא לעבוד איתו, אבל רפי לא רצה טובות. בני אמר שהוא לא עושה לו שום טובות, הוא ממילא כבר לא יכול לעשות הכל לבד והוא מוכרח מישהו שיהיה יד ימינו. זה החופש הראשון שלהם אחרי חמש שנים, וזה ממש מהשמיים שפגשו את רפי.
בתור עשיר אמיתי בני מיד הרים טלפון לעורך דין שלו בארץ שיבדוק מה אפשר לעשות בקשר לרישום הפלילי, אבל זה ממש לא חשוב, כי הוא בא לעבוד איתו, לא אצלו, אז אין בכלל מה לחשוב. ובאמת רפי גילה שהוא רוצה לחזור, שהוא רוצה לנצל את העזרה של בני, ושהוא עדיין כנראה אהב את זואי. היה ברור שהיא יודעת את זה ושהיא מרגישה משהו דומה.
שניהם ניסו יותר מחמש דקות להיות נאמנים למי שדאג לשניהם
כשרפי חזר ארצה, זואי ביקרה אותו באחת הפעמים שבני היה בחו"ל. שניהם ניסו יותר מחמש דקות להיות נאמנים למי שדאג לשניהם, ושניהם יצאו כמו זבל כשביצעו את זממם בלהיטות זה בזו וזו בזה. ואחר כך רפי אמר לה שהוא לא יכול לעשות את זה לבני. זואי הבינה, אבל גם סיפרה לו שהיא אף פעם לא הפסיקה לאהוב אותו, וזה שהם נפגשו פתאום זה האסון הכי גדול שקרה לה.
אחרי חודשיים של מלחמות, כל אחד עם המצפון של עצמו, זואי באה אל רפי ואמרה שהיא לא יכולה יותר, שהיא תתגרש מבני, אבל היא חייבת להיות איתו. רפי רצה לצרוח, כאב לו כמה שהוא רצה אותה, אבל הוא אמר לה שלא תעשה את זה. הוא לא יוכל לעשות את זה לבני, גם אם היא תתגרש ממנו.
מידי פעם בני שאל את רפי למה הוא עדיין לבד. מידי פעם היה מנסה לשדך לו משהי. מידי פעם רפי אפילו יצא עם מישהי, אבל כלום לא ניצח את זואי, הוא נשאר תקוע בעבר ולא הצליח להשתחרר מזה.
זואי לא עזרה. וזה נמשך ונמשך, וזואי ראתה עליו שמשהו קורה. היא באה לבקר את בני במשרד ונכנסה להגיד שלום לרפי, כאילו במקרה. רפי היה נחמד אליה, עד לרגע ששאלה אותו למה היא מרגישה שהוא מרוחק ממנה. הוא אמר שהוא לא, אבל היא לא האמינה. ואז היא שאלה אם יש לו מישהי, ורפי לא הגיב.
זואי נפגעה, הוא ראה את זה עליה, ולשניהם היה ברור שאין לה מה לעשות בקשר לזה. היא שאלה מי זאת והוא החליף נושא, כי הוא לא רצה להכאיב לה יותר. היא נידנדה, אבל הוא היה עקשן.
היא הגיעה לבקר אותו במוצאי שבת. בני היה בחו"ל, כרגיל, ורפי היה אמור להיות בבית, גם כרגיל. היא דפקה על הדלת. היא יכלה להישבע שהיא שמעה קולות מבפנים, אבל אף אחד לא פתח. יכול להיות שהיא דמיינה, אבל איכשהו היא ידעה שלא. היא לא אהבה את המשחק הזה, אבל בחוסר ברירה ובחוסר חשק היא עזבה. היא נכנסה למכונית, אבל ממש רגע לפני שהתניעה החליטה שהיא לא זזה משם.
אחרי שעתיים יצא רפי מהבניין, מחובק עם אביטל, אחותה התאומה, האחת והיחידה, הרווקה הנצחית. רפי מיד קלט מה קורה, כי ראה את המכונית של זואי בפינה. לאביטל לקח שנייה לעכל. הם נעצרו, אחר כך הורידו את הידיים זה מזו והלכו לכיוון של זואי. היא ניסתה לנסוע משם, אבל לא הצליחה לצאת מהר מהחניה.
שבועיים הם דיברו. הוא וזואי. זואי ואביטל. אביטל ורפי. רפי זואי ואביטל. בחוכמה של אחרי מעשה, גם רפי וגם אביטל יכלו לראות את כל הסימנים ולשים לב איך זואי מאבדת את החשק לחיות. אבל לא הוא ולא אביטל היו מסוגלים אפילו לחשוב לכיוון הזה.
הברקים המשיכו לסנוור, הרעמים המשיכו לרעום, ורפי חיבק את הכרית. הוא יכול היה להריח את הבושם של אביטל בחדר, או שאולי זה היה הבושם של זואי?
- הסיפור בדיוני, הדמויות נבראו במוחם הקודח של המחברים, וכל קשר בינן לבין אנשים אמיתיים - מקרי בהחלט.
לפנייה לכתב/ת 
