שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להאשים נהג ברצח? תמוה ומחשיד
    משטרת ישראל הודיעה היום כי היא מתכוונת לחקור בחשד לרצח את רוכב הטרקטורון שהרג ילדה בכפר תבור. עו"ד אילון אורון מנתח את הדברים וטוען: החלטה תמוהה שנראית כמו כניעה ללחץ הרחוב

    היום פרסמה משטרת ישראל כי היא מתכוונת לחקור בחשד לרצח את רוכב הטרקטורון שדרס והרג ילדה בכפר תבור, ביום כיפור האחרון. התפתחות יוצאת דופן זו בחקירת המקרה, באה לאחר שתושבי הכפר טענו כי רוכב הטרקטורון הערבי "חיפש מהומות", ורכב למעשה אל תוך ההמון. לטענת המשטרה מדובר

    בתקדים - "אדם שנוסע במכוון לתוך המון, יש לו כוונה להרוג" אומרים שם. במשטרה יודעים כי לא מדובר בהאשמה פשוטה כאשר מדובר בתאונת דרכים. מומחה המשפט התעבורתי, עו"ד איילון אורון, מנתח את הסוגייה, מעלה כבר עתה שאלות - ובעיקר מזהיר: 

     

    רצח צריך להיות מוכח

    הכוונה להאשים ברצח אדם שגרם למוות באירוע שתולדתו בנהיגה, נראית על פניה תמוהה. יותר מכך, היא מעוררת חשש של כניעה ללחץ הרחוב. במקרה הזה העניין מורכב שבעתיים, מכיוון שמייד לאחר המקרה נשמעו קולות הטוענים כי מדובר ב"רצח" על רקע לאומני. בימים אלה, ובמצבנו המוכר, קולות מעין אלה מטים כמעט אוטומטית את הכף לכיוון אישום שכזה. זאת למרות החשד כי אין לכך כל רקע עובדתי שמצדיק האשמה ברצח.

     

    כידוע, רצח הוא מעשה מכוון, אשר עושהו מתכוון לגרום בהתנהגותו למוות. שימו לב, כל זאת כאשר הוא מודע לתוצאה, חפץ בהתממשותה, והמעשה נעשה בתכנון מוקדם ובמחשבה צלולה, במילים אחרות: בדם קר. ומבחינה משפטית זה אומר כי כל עוד הנהג עצמו לא יודה שנכנס עם רכבו לתוך ההמון ב"מגמת פיגוע", או לחילופין כל עוד לא יובאו ראיות לפיהן הנהג התוודה על כוונה כזו, לא קמה כל הצדקה להאשים בעבירת רצח.

     

    הרי החשד - שבא לידי ביטוי בקריאות תושבי הכפר - שמא בסתר ליבו של הנהג התגבש רצון לגרום למוות, אין בו בכדי להצדיק אישום כזה. עם כל הצער שבדבר והטרגדיה הגדולה, המודעות הקיימת לגרימת תוצאה קטלנית עקב כניסה עם רכב לתוך המון, אין די בה כדי להאשים בעבירת רצח, כל עוד לא מוכחת הכוונה.

     

    נכנעים ללחץ הרחוב?

    לצערי, קיים בשנים האחרונות סחף ברור בנושא תאונות הדרכים. לא רק בהחמרה בענישה תוך כניעה ללחץ המובן של הרחוב, אלא גם במקרים של תאונות דרכים "רגילות", נוטה הפרקליטות בקלות יתר להאשים בעבירת הריגה שעונשה עד 20 שנות מאסר, ולא בעבירה של גרימת מוות שעונשה עד שלוש שנות מאסר. כל זאת, בטענה כי הנהג היה מודע לסיכון שבנהיגתו, ומי שמודע לסיכון כזה וגורם למוות (גם אם אינו שיכור) ניתן להרשיעו בצדק בעבירת ההריגה.

     

    בזמנו הגיע לבית משפט העליון ערעור של נהג שהורשע בעבירת הריגה, כיוון שהתקרב למעבר חציה בנהיגה פרועה. בית המשפט קבע כי חזקה על נהג שיודע שבמעבר חציה עלולים לחצות הולכי רגל, ולכן הורשע הנהג בהריגה, למרות שעל פני הדברים לא קמה הצדקה לכך.

     

    בזמנו המליץ שופט בית המשפט העליון, פרופסור יצחק אנגלרד, כאשר דן בערעור על הרשעה בהריגה עקב תאונת דרכים קטלנית, לקבוע סעיף חוק נפרד ל"הריגה עקב אירוע תאונתי". המייחד אירוע כזה הוא כי הנהג אמנם היה ער לכך שהתנהגותו עלולה לגרום למוות, אך אותו נהג לא רצה בתוצאה שכזו. לעבירה כזו אמור להיקבע עונש קל יותר מ-20 שנות מאסר. להמלצתו, העונש המתאים הוא עד שבע שנות מאסר.

     

    יצוין עוד כי קיימת הצעת חוק שנכתבה בסיוע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עזרא קמא, לפיה בחוק התעבורה החדש יקבע סעיף נפרד לעבירת הריגה בתאונת דרכים, שהעונש בגינה כמובן יהיה נמוך יותר מהעונש שקבע המחוקק להריגה עקב שימוש בנשק חם או קר.

     

    בשלב זה על כל פנים, כל עוד אין עבירת הריגה נפרדת לאירוע תאונתי, וכל עוד אין מדובר כאמור בפיגוע על רקע לאומני או על רקע של חיסול חשבונות, ניתן להשיג את הענישה המחמירה ביותר גם על-ידי אישום בסעיף ההריגה, שהוא הסעיף הנכון והמתאים. הריצה של המשטרה אל כלי התקשורת וההצהרות כי הרוכב הפוגע יחקר בחשד לרצח, במקרה זה אינן יותר מאשר ניסיונות התחנפות לציבור, יחד עם כמיהתה הבלתי מוסווית של המשטרה ליצירת כותרות.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום רפרודוקציה: חגי אהרון
    טל זינו ז"ל - נפגעה על-ידי הרוכב. האם הוא רוצח?
    צילום רפרודוקציה: חגי אהרון
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים