חישוקי אולמרט
בין חקירה לחקירה, כשיריביו שולפים את דימוי האתרוג ורמון מושך שמאלה - ראש הממשלה מקווה לקצת נחת מאנאפוליס. ובכל זאת, אנשיו מנמיכים ציפיות
אמש חגגו לאולמרט את יום הולדתו ה-62. לא ידוע איזו משאלה הביע בעת שכיבה את הנר: מוקיריו יהמרו שביקש שלום עם הפלסטינים. מקטרגיו יאמרו שביקש זיכוי מהחקירות הפליליות בעניין הפרטת בנק לאומי ורכישת הבית ברחוב כרמיה, או אולי שוינוגרד ינקה אותו מכשלי מלחמת לבנון.
אי אפשר להפריד בין התהליך המדיני, שיימשך ביום רביעי השבוע בפגישה עם אבו-מאזן, לבין מעמדו הציבורי המעורער של ראש הממשלה. יריבי אולמרט, בעיקר בכירי הליכוד והימין הקיצוני, חזרו השבוע להשתמש בביטויים בהם השתמשו בזמנו נגד אריאל שרון: "כעומק החקירה - עומק העקירה", ו"השמאל מאתרג (מלשון אתרוג) את אולמרט". להבנת בכירי הליכוד ומפלגות ימין עמם שוחחנו, אולמרט נכון לוויתורים כואבים כדי להיחלץ מהחקירות, ממבקר המדינה ומוינוגרד. ראיה בידם, למשל, היא תוכניתו של המשנה לראש הממשלה רמון, לחלוקת ירושלים.
אילו זה היה נגמר רק באופוזיציה, מילא. אלא שכאשר יארח ראש הממשלה בסוכתו את הנשיא הפלסטיני, הוא יחוש היטב בעורפו גם את נשיפתם של קטני אמונה מהקואליציה שלו עצמו. כך למשל ליברמן, שמחזיק מאבו מאזן חרס נקוב. כך ברק, שכינה את השיחות הללו אוויר חם. אם לא די באלה, הרי שאולמרט יבוא לשיחות המתכנסות השבוע להכנת מסמך הצהרות בוועידת אנאפוליס בנובמבר, כאשר גם שרים בקדימה שמים לו מקלות בגלגלים.
שאול מופז למשל, שאמר לפני 11 יום במועצה המדינית של קדימה: "אני מציע לכל אלו שאצה להם הדרך, ללמוד מניסיון העבר ולראות כיצד הסתיימו ריצות האמוק להסדרי הקבע. ירושלים אינה נדל"ן... תהיה זאת טעות אסטרטגית לוותר היום על נכס כל שהוא מבלי לדעת בוודאות שהצד הפלסטיני יעמוד בהתחייבויותיו... ניסיון היום להגיע להסדר קבע עם ישות שאינה מסוגלת לאכוף מרותה על אזרחיה, כמוה כללמוד לרוץ לפני שלומדים ללכת. זהו מהלך שנידון לכישלון".
אולמרט נוהג, אך רמון מושך שמאלה. ומאיץ
כשאולמרט מחפש ממושב הנהג את הדרך המדינית, הוא רואה את חיים רמון מושך אותו שמאלה, מאיץ את התהליך המדיני במחירים גבוהים. כבר הזכרנו את תוכניתו לחלוקת ירושלים. אולמרט חושש מללכת בדרכי יקירו, שעד לא מכבר דיבר עליו כמי שעתיד להוביל את התהליך המדיני. הוא שומע היטב את חוסר האמון המוחלט ברמון מצד שרי "הימין" בממשלה, דוגמת מופז, ואפילו לבני, ברק ורפי איתן. זאת בתוספת למרירותם כלפיו של שרי ש"ס ושרי ישראל ביתנו. ברק ולבני, אגב, בעלי המעמד היוקרתי של חברי המטבחון המצומצם החדש, מונעים את שילוב רמון בצוות שיקבע את תוכן ההצהרה המשותפת שתושמע באקדמיה הימית באנאפוליס בעוד חודש וחצי.
כדי להימנע מהתנגשויות שיפוררו לו את הקואליציה, מנמיך אולמרט את המחיר שהוא מוכן לשלם לרגל הוועידה בארה"ב. כל שהוא מבקש להשיג עתה הוא הצהרת כוונות משותפת. מסמך זה יפתח אמנם אופק לפלסטינים להקמת מדינה, אך ימנע מחסידי אדמות ארץ ישראל ונאמני ציון בירתנו, להקים לו חזית מבית. על הצהרות אבו-מאזן בראיונות בניו-יורק השבוע, לפיהם היה רוצה לראות בתוך שישה חודשים טיוטת הסכם קבע עם ישראל, אין כרגע מה לדבר. "קודם שיבנו מוסדות שלטון, שיטפלו בעצמם בטרור, שייקחו אחריות על הנעשה בערים שלהם ואחר כך נראה", אמרו אמש בירושלים.
ומה אולמרט עצמו אומר? מכיוון שהוא נמנע בימים אלה ממתן ראיונות, פנינו אל דבריו בבית קדימה לפני שבוע וחצי: "אני מאמין שקיפאון הוא נסיגה לאחור, שהמתנה סוללת את הדרך לגורמים קיצוניים להגביר השפעתם על הרחוב הפלסטיני. אני משוכנע שאם נחמוק מניסיון רציני... חסר פשרות... לבנות גשרים.. עם ההנהגה הפלסטינית הנלחמת בחמאס ומודיעה על נכונותה לעשות שלום אמת עם ישראל, נמצא עצמנו עומדים מול חזית חמאס וג'יהאד איסלאמי מאוחדת בכל השטחים... האם המלחמה לנצח תהיה תכלית חיינו?" שאל ראש הממשלה, שלמרות זהירותו וחששותיו - ואולי דווקא בגללן - מוסיף לדבוק בשלום עם מחמוד עבאס, פרטנר שלא מביא בינתיים את הסחורה.
לפנייה לכתב/ת 
