רבותיי, יותר הגיוני שהנשים ירדפו אחרינו
אילו חייזר היה מנתח את החיזור האנושי, לבטח היה מסיק שמשהו אצלנו מאוד דפוק. הגברים מתחנפים, מתקשרים, אוספים, משלמים, ובשביל מה? ניסיון לספק אשה שנהנית פי 16 מאיתנו, לעמוד במבחנים מלחיצים של ביצוע, ולבסוף להגיע לאורגזמה פתטית של חמש שניות. מה, לא ככה?
הקביעה הזאת היתה בעייתית בתקופה בה חי אובידיוס, בדיוק כמו שהיתה בעייתית בתקופה הפרהיסטורית. לפני מיליוני שנה, כשגברים היו גברים, ממוטות היו ממוטות, ושיער על החזה עדיין לא נחשב לקללה שיש לשרוף באש הגיהנום על ידי נשקים עתידניים שאפילו ז'ול וורן לא היה מעלה על דעתו.
הפסיכולוגיה האבולוציונית מספרת לנו שבאותה תקופה בה הנבוט היה שיא הטכנולוגיה, כל משגל בין איש מערות לבין אשת מערות הוביל להיווצרות תינוק קטן עם לסת ענקית. על כן רצו הגברים לפזר את זרעם הפרהיסטורי ולהוליד כמה שיותר ילדים. והנשים, שכל הריון עלה להן בתשעה חודשים של משקל עודף, היו צריכות לחפש את הגבר שידאג להן ולתינוקן לאורך זמן, גבר שיהיה בריא מספיק כדי להוליד תינוק שישרוד.
על כן, ועקב מחסור חמור בבידור ואלכוהול, נאלצו הגברים הפרהיסטוריים לחלק את זמנם בין שחיטת ממוטות לבין חיפוש פורקן מיני. הנשים, מצידן, היו צריכות לבחור את הגברים על פי קריטריונים נוספים, לא גופניים בלבד.
אנחנו מסרסים את חיות המחמד שלנו!
כשחזרתי מיום הסטודנט של אוניברסיטת ת"א והוצאתי ערימת קונדומים מהתיק (חוק סטודנטיאלי מספר אחד, סעיף א': כשבחורה סקסית במיני צמוד נותנת לך קונדום ושקית חומר סיכה, אתה לוקח בלי לשאול שאלות), התחלתי לחשוב קצת על מצב הדברים היום. באותו יום סטודנט ראיתי יותר דוכנים שהציעו אמצעי מניעה מדוכני מזון. קונדומים בשלל צבעים, צורות, טעמים וגדלים, בעוד שלעיני הנשים נפרשו שלל הצעות להתקנים תוך רחמיים, התקני סיליקון לשימוש רב פעמי, גלולות, מדבקות, זריקות, קשירות... כדור שלוקחים לפני, פוסטינור שלוקחים יום אחרי, פוסטינור 2 שלוקחים אחרי שבוע, פוסטי-חודשיים שיגרום לזמן לחזור אחורה ולתינוק לגדול בחזרה אל תוך הביצית ולירוק החוצה את הזרעון ההמום. אנחנו קושרים צינורות, סותמים פתחים, מחסלים ביציות, קוטלים זרע ("קוטלים!"), אנחנו מסרסים את חיות המחמד שלנו, למען השם!
באותו יום, בו התמלאה המגירה שלי באמצעים לשלח את זרעוניי התמימים אל תוך קבר של רעל וגומי בלתי מתכלה, הבנתי פתאום שהמלחמה שלנו בילודה בלתי רצונית בעולם המתועש נגמרה זה מכבר. אז למה כל שאר מאפייני החיזור לא השתנו?
הבה נבדוק את מאפייני הדבר ששולט בעולמנו, ה"סקס" המפורסם. אנשים שמתעסקים באנטומיה אנושית יספרו לכם שבדגדגן יש פי ארבעה קצות עצבים מבכל המקבילה הגברית. אגב, בין השאר, זה נובע מהעובדה המרתקת שהאיבר ה"גברי" בו אנחנו כל כך מתגאים, היה דגדגן בשלבים המוקדמים של התפתחות העובר, קצת לפני ששטף טסטוסטרון גרם לו להתפתח למימדים עצומים (או שזה רק אני?).
הן נהנות יותר? אז שהן ישירו לנו סרנדה מתחת לחלון (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
החוקרים חלוקים לגבי נקודת ה-ג'י המפורסמת, אבל גם בה יש לפחות פי ארבעה קצות עצבים לעומת עטרת ראשנו ההוא. חישוב מהיר לאנשים שמבינים בסטטיסטיקה יעלה שבאופן סטטיסטי אובייקטיבי, נשים נהנות מסקס פי 16 מאשר גברים (ולא פי שמונה, כמו שחשבו אנשי מערות). האורגזמה הנשית יותר מלאה, יותר ארוכה, יכולה לנבוע משני מקומות שונים, ואפילו יכולה להגיע לתגובת שרשרת שגברים יכולים רק לחלום עליה, עם חמשת רגעי האושר שלנו, שאחריהם אנחנו מצטמקים לכדי גוש איברים רופס שרק רוצה לישון.
כל הלחץ נופל עלינו
יותר מזה, אם האשה לא מגיעה לאורגזמה - זאת אשמתנו. אבל אם אנחנו מגיעים לאורגזמה מהר מדי, זו גם אשמתנו. תלך לרופא, תפתור את הבעיה! אנחנו רחבים מדי, גדולים מדי, קטנים מדי, לא אקרובטיים מספיק, מחזיקים יותר מדי זמן (או שזה רק אני?), לא מחזיקים מספיק... כל הלחץ עלינו!
אילו חייזר ירקרק היה יורד מהשמיים ומנתח את ריקוד החיזור האנושי, לבטח היה מסיק שמשהו מאוד דפוק בהיגיון הגברי. אנחנו מחזרים, מתחנפים, ניגשים, מתקשרים, אוספים, משלמים, וכל ההשקעה בשביל מה? בשביל לקחת על עצמנו לספק אשה שנהנית פי 16 מאיתנו, לעמוד במבחנים מלחיצים של "ביצוע" ותלונות שאנחנו גדולים מדי (או שזה רק אני?), ולבסוף להגיע לאורגזמה פתטית של חמש שניות, רק כדי שילדינו העתידיים יתרוצצו בחוסר אונים בתוך קבר של לייטקס ולובריקנט. האם יש פה חוסר צדק משווע, או שזה רק אני?
לפי כל קריטריון של היגיון בריא, נשים אמורות לרצות סקס פי 16 יותר מאיתנו, להביא לנו מתנות, לשרוק ולצפור לנו ברחוב, לקנות לנו משקאות בבר, להסיע אותנו בדייטים, לקנות לנו פרחים, לשיר לנו סרנדות מתחת לחלון. זהו המצב הטבעי ההגיוני היחיד, השלב הבא של האבולוציה האנושית.
רבותיי, שמעו נא לאובידיוס הגדול. אני מזמין את המין הגברי להפנים טוב טוב את מה שכתבתי, להעביר הלאה במייל, להדפיס ולחלק את הכתבה הנוכחית לכל הגברים באשר הם. אם נתאגד ולא נחזר יותר אחרי הנשים, אזי נחשוף את חוסר ההיגיון שבתקופה הנוכחית, ונחזיר את האינטראקציה בין המינים למקומה הראוי.
לפנייה לכתב/ת 
