יש כאלה שהעניין של הילד הרע עושה להן את זה (סמנתה - 2)
לא רק שהיא עבדה מהר, גם לא ממש התנגדתי. יש לי מין עניין כזה שכשמישהי שנראית כמו אחת שמופיעה רק בחלומות הכחולים שלי מגיעה לדירה כשאני לבד חצי עירום, והיא רוצה להיכנס? אז יש לי את הדפק שלי שאני לא זורק אותה החוצה. אני יודע שזה מוזר, אבל זה אני. הסוף, למבוגרים בלבד
"דח דח דחטכחח", אמרה המדהימה שניצבה בפתח הדירה של שאולי.
חייכתי, אמרתי שאני לא מבין, והיא עברה לאנגלית. אמרה שהיא עתונאית ושאלה אם היא יכולה לדבר איתי. היא סיפרה שהיא עושה כתבה על תפיסת הסמים והיא רוצה לדבר איתי, ושאני לא אדאג, כי היא לא הולכת לפרסם שום דבר בלי רשות והיא רוצה רק חומר רקע.
כשאמרתי לה שאני לא מי שהיא חושבת אלא רק במקרה הייתי שם, היא מיד התחילה "אה, באמת? יופי! תגיד, לא ידעת בכלל מה שהוא מעביר? כמה זמן אתם מכירים?" ואופס, היא כבר היתה בתוך הדירה.
האמת? לא רק שהיא דיברה מהר ועבדה מהר, גם לא ממש התנגדתי. יש לי מין עניין כזה שכשמישהי שנראית כמו אחת שמופיעה רק בחלומות הכחולים שלי נוקשת על דלת של דירה שאני נמצא בה לבד, ואני חצי עירום, והיא רוצה להיכנס לדירה? אז יש לי את הדפק שלי שאני לא הודף אותה באלימות החוצה. אני יודע שזה מוזר, אבל זה אני.
כשהיא התחילה להסתובב בדירה עם פנקס ולרשום כל מיני דברים תוך כדי שהיא שואלת אותי שאלות, קצת התמרדתי ואמרתי לה שלא טוב לי שהיא ככה מסתובבת חופשי. היא התעלמה. אז חסמתי לה עם גופי העירום למחצה את הכניסה לחדר שהיא עמדה להיכנס אליו, והיא נעצרה כמו מי שמבינה, חייכה ואמרה, "טוב. יש לך קפה?" סגרתי את הדלתות של החדרים והלכנו להכין קפה, אני עדיין רק עם מגבת.
ישבנו במטבח ודיברנו. המטבח היה אזור פתוח לסלון. לאט לאט היא עבר לטון יותר נשי מחוקר מצ"ח מנומס והתחילה לפלרטט איתי. הבנתי שדי מדליק אותה הקטע של לשבת עם מלך הפשע המאורגן מישראל שרק השתחרר מהמעצר. יש כאלה שהעניין של הילד הרע עושה להן את זה. מיד חיפשתי עט, כדי שאולי אצליח לשרטט לעצמי כתובת קעקע זריזה בלי שהיא תרגיש, אבל לא מצאתי. אז אימצתי את כל השרירים כדי שייראו מנופחים וחזקים, אבל זה התיש אותי. ואז היא התחילה ממש למזמז אותי במטבח.
כל כך אהבתי את שאולי באותו רגע, רציתי לשלוח מכתב תודה למשטרת אמסטרדם, להודות להם על המעצר המגניב ולספר להם על התמורות שחלו בחיי בעקבותיו. וכשהיא שאלה אם המגבת שלי קטנה מדי או לוחצת לי, חייכתי במבוכה של עבריין מקצועי. היא לקחה לי את היד ואמרה "בוא נעבור לסלון".
היא חייכה בממזריות ודחפה אותי למצב שכיבה
אני מאוד מנומס לעתונאיות, אז עברתי. היא דחפה אותי על הספה, שחררה אותי מהמגבת שאכן היתה כבר הדוקה מדי והוכיחה לי שהיכולת שהיא הפגינה עם הפה לא היתה מוגבלת לדיבורים בלבד. וכשחשבתי שאני ממש בר מזל ואני כבר הולך להירשם לאיגוד הסוחרים הלא חוקיים הקרוב, התיישבתי וניסיתי גם אני לבצע בה את זממי. היא חייכה בממזריות ודחפה אותי בחזרה למצב שכיבה. אחר כך היא הורידה את החולצה שלה וכשהורידה את המכנסיים היא שלפה את החגורה, נשכבה מעלי ו.... קשרה לי את היד לקורה אחת של הספה שהיתה מין מסעד כזה לכריות.
קינקי, חייכתי לעצמי, אבל יד אחת היתה משוחררת, אז הרגשתי בסדר עם זה. רק שאז היא לקחה גרב ניילון שלה וקשרה את היד השניה לרגל של הספה. אני כבר נאנחתי כי חשבתי שאני אשתגע הרבה לפני שארגיש אותה. את הגרב הנוסף היא הסירה בהנאה די מרובה ונראית לעין, עם מבט מתגרה, וקשרה לי גם רגל אחת. ואז היא נעמדה עירומה מעלי, עם קצה אצבע אחת בפה, בסגנון של "מממ.... אני חושבת מה אני יכולה לעשות כדי לקשור את הרגל השניה..." היא מצאה שתי חולצות טריקו של שאולי שהיו על הרצפה והן היו החוט המקשר. לשניה עברה בי מחשבה שזה לא יפה להרוס לו את החולצות, אבל מיד זה עבר לי. בשלב ההוא הרי הייתי אסיר תודה לו על כל מה שעשה, וחשבתי שהוא בטח ישמח בשמחתי.
כשהרגשתי שאני כבר לא יכול יותר, היא שלפה את המגבת שהיתה מתחתיי, עטפה את עצמה כמה שאפשר, הורידה את החיוך מהפנים והלכה למטבח, שהיה מולנו. חיכיתי לראות אותה מוציאה קוביות קרח מהפריזר, קצפת מהמקרר או משהו, אבל היא ניגשה באדישות לדלת הזזה במטבח, דחפה אותה פנימה, השחילה את האצבעות לחלק העליון בקיר, לחריץ שאליו נכנסת הדלת, נאבקה עם משהו שבקושי יצא, אבל בסוף חזרה עם מעטפת נייר חומה ותפוחה, מסתכלת לתוכה בלי שאני אהיה שותף לגילוי.
ניסיתי. באמת ניסיתי להשתחרר. ולמחות, ולצעוק ולשאול. אבל היא פשוט התעלמה ממני כאילו אני לא קיים. היא התלבשה לידי. עם הגב אלי, כאילו לא היה מה שהיה לפני חמש דקות. אחר כך ראיתי שהיא מתלבטת מה לגבי החגורה והגרביים, והיא ויתרה. וכשהיא עמדה לצאת, היא אמרה "תגיד לשאול שסמנתה מסרה לו ד"ש חמה".
סוף
לפנייה לכתב/ת 
