הגרעין כבר שם
המידע הגלוי מוביל להערכה שאיראן כבר השיגה יכולת גרעינית מבצעית ראשונית. יש בידה מספיק חומר ל-4-2 פצצות ויכולת לשגרן. והמערב ממשיך לזלזל
האתגר הראשון הניצב בפני איראן הוא יצור או רכישה של חומר ביקוע מסוג פלוטוניום או אורניום מועשר. לפני 40 שנים, בימי שלטון השאה, בנתה ארה"ב כור קטן שמייצר 0.6 ק"ג של חומר בקיע בכל שנה. במשך 35 שנות פעילות מסוגל הכור לייצר 21 ק"ג של חומר בקיע, שהם 2-3 פצצות גרעיניות. למרות הפיקוח החיצוני על הכור אין מידע מלא על מה שנעשה עם אותו חומר.
סין סיפקה לאיראן 1,800 ק"ג של אורניום במצב גזי ומוצק, ואיראן הודיעה כי בינואר 2007 החלה להרכיב סדרה של 3,000 צנטריפוגות, שמסוגלות להפיק אורניום מועשר עבור פצצה גרעינית אחת בכל 330 יום. לפני חודשיים הודיע נשיא איראן כי המערכת כבר עובדת, אך למפקחי הוועדה הבינלאומית לפיקוח גרעיני אין כניסה למתחם התת-קרקעי בתנאנז, ואין אפשרות לוודא מתי הורכבו הצנטריפוגות ומתי החלו לפעול.
הגישה המערבית אינה רואה בכמה אלפי צנטריפוגות איום משמעותי, אולם מדינת ישראל עלולה לספוג מכה קשה שתשנה את פניה ואת ביטחונה. אם נניח שהאיראנים דיווחו על הרכבת 3,000 צנטריפוגות כאשר הן החלו לפעול, הרי שבידיהם חומר בקיע עבור פצצה נוספת. ואפילו אם דיווחו אמת, באביב הקרוב ישיגו את אותו היעד. אם כן, יש לאיראן חומר ל-2-4 פצצות.
אין די בחומר בקיע. כדי ליצר פצצה גרעינית. צריך לפתח ולייצר מתקן שיגרום להתחלת הביקוע והפיצוץ הגרעיני. זהו אתגר הנדסי וטכני גדול למדי. למזלה של איראן ולרוע מזלנו, נמצא לה גואל ממזרח. אבי הפצצה הגעינית הפקיסטנית, עבדול חאן, החליט לעשות כסף מהידע שבידו, ומכר לה את התוכניות.
כדי לעשות שימוש בפצצה גרעינית, יש צורך בפיתוח וייצור טיל לטווח הנדרש. טיל שיהאב 3 עונה לדרישות: הוא יכול לשאת פצצה גרעינית לטווח של כ-1,300 ק"מ – כלומר עד ישראל. האתגר האחרון הוא להתאים את הפצצה לטיל שישא אותה, ושוב התברר למערב שאבי הפצצה הפקיסטנית מכר את התוכניות הרלבנטיות לאיראן.
נתונים נוספים תומכים במסקנות החמורות. להודו, לפקיסטן ולצפון קוריאה נדרשו כ-15 שנה לתהליך הפיתוח של פצצה גרעינית וטיל לשיגורה. הפרויקט הגרעיני של איראן נמשך יותר מ-15 שנה, יש לה תשתית הנדסית, טכנית וטכנולוגית מתקדמת יותר מאלו של פקיסטן וצפון קוריאה, וגישה נוחה למקורות ידע ולסיוע של רוסיה וסין.
אין בידינו מידע גלוי שייתן תשובה האם הגיעה או מתי תגיע איראן ליכולת מלאה, אבל יש בידה יכולת מבצעית ראשונית, של טילים בודדים ופצצות בודדות. אז למה העולם המערבי אינו מגיע למסקנה הזאת? מומחים מסבירים זאת בכשל תפיסתי. המערב נוטה לזלזל ביכולת המדעית, הטכנולוגית, ההנדסית והטכנית של המדינה השיעית, ומתייחס לאיום רק כאשר הוא מגובה במספר ניכר של פצצות, מערכות שיגור, מערכי שליטה, ביטחון ובטיחות כנגד שיגור מקרי ותאונות. אולם מדינות כמו איראן וצפון קוריאה מסתפקות ביכולת ראשונית, לפחות בתחילת הדרך.
בשבועות האחרונים יצאו נשיא ארה"ב וסגנו בהצהרות ואזהרות תקיפות במיוחד. גם נשיא צרפת ושר החוץ שלו התבטאו בנושא בתקיפות. האם הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים? ייתכן שיש בידינו אורכה של מספר חודשים, אך לא יותר. שומה על מנהיגי המערב להודות ולהכיר ביכולת גרעינית איראנית כשלב ראשון לסיכולו או חיסולו המוקדם. כפי שאמר שייקספיר לפני 300 שנה: מוטב להשמיד את ביצת הנחש בטרם יצמח ממנה נחש ארסי ומסוכן.
אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון, ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון
לפנייה לכתב/ת 
