ברק אובאמה - זה טוב ליהודים?

המירוץ במפלגה הדמוקרטית רחוק מלהיות מוכרע, ולמרות ניצחונה של הילארי קלינטון בבחירות המוקדמות במדינת ניו המפשיר, קשה להתעלם מהמומנטום שצבר ברק אובאמה. אחרי הניצחון באיווה, ולנוכח התמיכה הגוברת בו בנוואדה - המדינה הבאה אליה יגיעו הפריימריז, בארצות-הברית וגם בעולם תוהים יותר ויותר: מיהו האיש שעשוי לזכות בבכורה?   

"ברק אובאמה הוא איש מאוד דינאמי ואינטליגנטי, בעל תפישה מהירה, שהפגין פתיחות וגמישות מחשבתית, וגם חדשנות. הוא אישיות מרשימה, ואנשים בהחלט מושפעים מזה", מונה ד"ר ערן לרמן, מנהל סניף ישראל והמזרח התיכון בוועד היהודי-אמריקני, את מעלותיו של הסנאטור מאילינוי. ואולם, לצד אלה, מדגיש לרמן את סימן השאלה הגדול המרחף מעל אובאמה - מידת ניסיונו הפוליטי.

"אחרי הכל, מדובר בסנאטור צעיר, שמכהן בוושינגטון רק שלוש שנים", הוא מזכיר. "עד כה, מוקד העשייה שלו נגע בנושאי פנים ובנושאים של זהות, הוא ניסה להחדיר רוח חדשה בתרבות האמריקנית - אבל הרבה פחות מזה בתחומים של מדיניות החוץ. בתקופה כל כך טעונה ורגישה, זו נקודת התורפה העיקרית שלו".

לדבריו, הסוגייה העיראקית, שהייתה משמעותית כל כך בעיני הדמוקרטים לפני כשנה, הוסטה הצידה ואינה ניצבת במרכז מסע הבחירות. "אובאמה, שסימן את עצמו כקול צלול מאוד בנושא העיראקי, צריך עכשיו להוכיח שיש לו דברים מעניינים להגיד על איראן ועל פקיסטן ועל המציאות הקשה של העולם העוין שבו פועלת ארה"ב, כי על זה הוא ייבחן". 

אובאמה בניו המפשייר. העדר הניסיון בעוכריו (צילום: AP) 

טוב ליהודים כמו כל מועמד אחר

לרמן מבקש להפריך באופן מוחלט את השמועות שנפוצו, כאילו אובאמה "אינו טוב" לישראל. "היום אי אפשר כבר לומר שיש הבדלים משמעותיים בעמדותיהם של המועמדים האמריקנים ביחס לישראל. כולם - חוץ מנציגי הימין האמריקני השמרני - תומכים בפתרון של שתי מדינות. זו הרי עמדתו של הנשיא ג'ורג' בוש וגם עמדתה של ישראל. כמו כולם, גם אובאמה הביע תמיכה במדינת ישראל ומחויבות לביטחונה, ובמקביל הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. יועצו של אובאמה בענייני המזרח התיכון הוא דן שפירא, המוכר לידידי ישראל בוושינגטון. בחוגים מסוימים מנסים לרמוז שאובאמה מושפע מהרקע המוסלמי של אביו החורג - אבל אני סבור שזה לא רק מופרך, אלא שמרבית הסיכויים שזה יגרום לו להמחיש שהמחויבות שלו לישראל לא נופלת מזו של מתחריו. מה גם שאם ייבחר, הוא כבר יתחיל לחשוב קדימה על הבחירות הבאות".

גם בתחום הגרעין האיראני, מציין לרמן כי אובאמה נקט צעדים שהתקבלו בחיוב על ידי הקהילה היהודית בארה"ב. "הוא סימן את עצמו כאחד המובילים בנושא הסנקציות, והשתתף ביוזמות חקיקה במסגרת הפעולות החד צדדיות שארה"ב נוקטת להידוק המצור על איראן. הוא רואה בגרעין האיראני איום, אך הוא גם הביע תמיכה בדיאלוג עם ההנהגה האיראנית - עמדה המקובלת על הציבור האמריקני. כמו רבים אחרים, הוא אינו חסיד של פעולה צבאית באיראן", הוא מוסיף.

לרמן מבהיר עם זאת כי למרות עמדותיו הנוחות לישראל - ישנם דברים מדאיגים אחרים. "אם יש חשש לגביו, הוא יותר מדברים שעלולים לקרות מחוסר ניסיון או מהתלהבות-יתר לנסות לקדם מהלכים כאשר הם אינם בשלים מספיק. ראינו דברים כאלה בהיסטוריה אמריקנית עם נשיאים שניסו בקדחתנות להזיז דברים קדימה, והתוצאות לא היו תמיד בריאות. למשל, השנה הראשונה של נשיאותו של קרטר. לצערנו הרב, התלהבות-יתר אינה תמיד חיובית במזרח התיכון".

סיכות של אובאמה. התלהבות-יתר לא הוכיחה עצמה במזה"ת (צילום: רויטרס)

המירוץ עדיין לא נגמר

חרף התחזקותה של הילארי קלינטון בעקבות הניצחון בניו המפשיר - סבור ד"ר לרמן שעדיין מוקדם להמליך אותה או את אובאמה כמועמד הדמוקרטי לנשיאות: "המירוץ למועמדות עדיין רחוק מלהיות סגור", הוא פוסק. "למרות שקלינטון ואובאמה בהחלט צברו מומנטום, זהו עדיין מירוץ תלת-ראשי. נכון שאובאמה מעורר התרגשות ותסיסה - אבל כך היה גם עם הווארד דין ב-2004", הוא מסכם, ומציע לחכות עד ה"סופר טיוזדיי", יום שלישי 5 בפברואר, אז ייערכו בחירות מקדימות ביותר מ-20 מדינות במקביל, בהן קליפורניה, קונטיקט, מסצ'וסטס וניו יורק.

השאלה הגדולה, טוען לרמן, היא האם אובאמה נתפס כ"בחיר", electable. "אפשר לומר בזהירות שיש סימני שאלה לגבי מידת היותו בחיר - וגם לגבי מידת האלקטביליות של הילארי קלינטון. לא רק בשל המגדר שלה או המגזר שלו, אלא בגלל המיקום שלהם על המפה הפוליטית. לא ברור עד כמה השניים יוכלו למשוך את המרכז הפוליטי", הוא טוען.

הזוג קלינטון. הרפורמה בביטוח הבריאות עלולה להתנקם בה (צילום: רויטרס) 

לדבריו, ציבור בלתי מבוטל בארה"ב עדיין נוטר לקלינטון טינה על תקופת נשיאותו של בעלה ופרשותיה, וזה עשוי להתגייס נגדה. לכך יש להוסיף את ניסיונה כאשת הנשיא להוביל רפורמה בביטוח הבריאות שלא עלתה יפה. "למרות שהיא מאוד מוכשרת, שכבות משמעותיות בחברה האמריקנית חשות כלפיה אנטגוניזם. לא רק חברות התרופות שהתנגדו למהלך שניסתה להוביל, אלא סתם אזרחים מהשורה, החרדים מהתערבות יתרה של הממשל בסדר החברתי", הוא מסביר.

הדרום, יתרון הביתיות של אדוארדס

לכך, מציין לרמן, יש להוסיף את ניסיון העבר: מאז שעבר חוק זכויות ההצבעה, שהעניק לאפריקנים-אמריקנים סמכות להצביע בדרום, נבחרו לנשיאות רק מועמדים דמוקרטיים שהיו אנשי הדרום בעצמם - ביל קלינטון, ג'ימי קרטר, לינדן ג'ונסון. "לכן אדוארדס, הסנאטור לשעבר מצפון קרוליינה, עדיין נשאר במשחק, אפילו שהוא פחות מעורר התרגשות", הזכיר.

ולמרות שהתקשורת מרבה להתמקד בקרב הדמוקרטי, לרמן סבור שגם הקרב הרפובליקני מעניין, ומוקדם להספיד גם אותו. "לרפובליקנים יש עדיין יתרון מבני מסוים", הוא מזכיר. "הם חזקים במדינות הקטנות, ולאלה יש משקל אלקטורלי יותר גדול מאשר חלקן באוכלוסייה. הסקרים לא תמיד משקפים את המציאות הזאת. בנוסף לרפובליקנים יש בסיס מאורגן ואפקטיבי מאוד. יש מאחוריהם משפחות גדולות, ויש להם את המערך האוונגליסטי שמביא אנשים להצביע. המשחק שם עדיין פתוח לגמרי".