עלילות בוש בארץ הקודש

נשיא המעצמה הגדולה בעולם הגיע לביקור ראשון בישראל. אין ספק שהאירוע חשוב, וראוי בהחלט לעלות בצורה מכובדת על סדר היום הלאומי. הנה תמצית של מה שקיבלנו עם נחיתתו של הנשיא: שידורים ישירים מנתב"ג, צי של מצלמות טלוויזיה שעוקבות אחר תנועותיו ומסוקי האימפריה בכל רגע נתון, פרשנויות ו"זמן אוויר" מבוזבז בכל רשתות השידור.

מה לא היה שם. ערוץ 10 ניתח את דגמי המסוקים של פמליית הנשיא, משה נוסבאום של ערוץ 2 ספר את האופנועים בשיירה וסיפר על ג'יפים עמוסי אנשי אבטחה ועיתונאים. אודי סגל דיבר על החשיבות ללכוד את "קשב הנשיא בימים הקרובים וליישר איתו קו". יונית לוי סיפרה בקול נוגה ועייף על הרגלי השינה של בוש, קראה את לוח השידורים הבלתי נתפס ואיימה על הצופים ש"זה יהיה יום ארוך".

רשת ב' של קול ישראל הגדילה לעשות ושידרה את רשת הקשר עם מטוס "אייר פורס 1" מרגע שהיה מעל קפריסין. ולמי שזה לא הספיק, ביקש ירון דקל מהקשב מיקי גורדוס אם אפשר לשמוע את זה עוד פעם. הקלטת הסתבכה, אבל גורדוס הציל אותה ובסוף שידר שוב את מה שקלט.

אחר כך ניתח כתב "קול ישראל" בנתב"ג את סוגיית הרוח האדירה שיוצרים הרוטורים של המסוקים והחשש שמא הדגלים יעופו. ככה זה כשאתה צריך למשוך זמן אוויר עד שהנשיא בוש יגיע לעמדה של הכתב הבא.

אולי זה לא אתם, עורכי החדשות היקרים. זה אני. אבל עם יד על הלב: לא הגזמנו הפעם? האם זו הדרך לטפל בביקור נשיא ארה"ב? צי של פרשנים ישב באולפני הטלוויזיה והרדיו וסיפר על חשיבות הביקור והאינטרסים המשותפים. באותה השעה בדיוק שידרו רשתות הטלוויזיה האמריקניות שוב ושוב את פרצופיהם של הילארי קלינטון וברק אובאמה אחרי המהפך בניו-המפשיר. מבחינתם, הנשיא ג'ורג' בוש הוא ברווז צולע מאוד, ועדיף להתמקד בנשיא או בנשיאה הבאים. מבחינתם, שבוש ייסע לישראל, לאיים הקריביים או לביקור היסטורי במיקרונזיה. רק שייסע.

אולי צדקו בכירי החמאס שטענו בימים האחרונים שביקורו של הנשיא בוש הוא לא יותר מ"פוטו-אופ" (הזדמנות צילום). תמונות למזכרת עם ראש ממשלת ישראל והשרים בשנה האחרונה שלו בבית הלבן. ברור לכל בר-דעת שהביקור הזה ייגמר בדיוק כפי שהתחיל. בכלום. שום הסכם לא ייחתם כאן. לא עכשיו, לא עד סוף 2008, ואולי גם לא ב-2080. אבל מה אכפת לקשקש קצת על שלום. זה הרי לא הזיק אף פעם. תשאלו את הנשיא שלנו, שמעון פרס. הוא עושה את זה כבר שנים.

אחרי שתחלוף את ישראל הסערה שיצרו מטוסי אייר פורס 1 ואייר פורס 2, מטוסי הגלאקסי וגם מסוקי הבלק הוק, נוכל להתפנות לחשוב קצת ולשאול האם לא הגזמנו קצת? איך קרה שבכל אחד מימי ביקורו של בוש איבדנו עוד 35 ניצולי שואה, שנפטרו מבלי שזכו לקבל קצבה (לפי הערכות הקרן לרווחת ניצולי השואה), חלקם בעוני מחפיר. איך קרה שרבבות מרצים וסטודנטים המשיכו בימים הללו לשווע לפתרון שיעצור את השביתה ויימנע את המשך בריחת המוחות המאיימת על האוניברסיטאות, על תעשיית הטכנולוגיה העילית ועל הכלכלה הישראלית כולה. איך קרה שתושבי שדרות המשיכו לספוג בבוקר ביקור הנשיא עוד מטחי רקטות קסאם, מבלי שאיש יחשוב לבנות להם חדרי מיגון עד שיפתחו מערכות הגנה מפני האיום הזה. איך קרה שמדינה שלמה נכנעה לתכתיבי ביטחון, הפקיעה את הזכות לנהוג בכבישים וסגרה את עיר בירתה.

איך זה שדעתה של מדינה שלמה נטרפה.