על משרד התקשורת לבדוק: האם הרשת נייטרלית?

מאות תלונות שהתקבלו במערכת בחודשים האחרונים מצביעות על חוסר שביעות רצון של גולשים מקצב ההורדה והעלאה של תוכנות שיתוף הקבצים שלהם. רבים מהם מאשימים את הספקיות בהגבלה של קצב ההורדה על מנת לייאש את הגולש ולהפחית את העומס על תשתית הרשת של הספקיות.

כמובן שאין בקצב איטי במחשב מקומי כדי להעיד על מהלך מכוון של ספקיות האינטרנט. לא כל בעיית תשתית נקודתית, חיבור אינטרנט שזוחל בגלל רוגלות או שרת איטי בחו"ל נוגעים לספקית שמביאה את האינטרנט עד לבית. ובכל זאת, הסימנים המצטברים ממקורות שונים מחייבים יחס ספקני.

למשל, הטענה האחרונה של אתר הביטורנט Torrentleech.org, לפיה כמה ספקיות אינטרנט ישראליות מזייפות את הודעות המתקבלות בתוכנות הביטורנט של מנויי החברה במטרה לגרום להחרמת הגולשים באתר ועקב כך למנוע את ניצול הפס שלהן לצורך שיתוף קבצים. תלונה שהוכחשה נמרצות, אגב; או הדברים שאומרים בטלפון נציגי המכירות

 של בזק בינלאומי, כי ספקיות האינטרנט המתחרות מגבילות את הגלישה שלהם, וכן משקרות ללקוחות שלהן על כך ומטעות אותם. גם הטענות האלה הוכחשו על ידי שאר הספקיות.

בשנה שעברה פירסמנו תלונות של מנויי 013 ברק, לפיהן היא מפלה לרעה תעבורת נתוני שיתוף קבצים ביחס לתעבורת מידע אחרת, שמתבטאת ישירות בקצב העברה איטי, טענה שהוכחשה על ידי החברה. חלק מהספקיות, בהן נטוויז'ן ואינטרנט זהב, מתמודדות עם בעיית "שתיית הפס" באמצעות ניתוק או דרישה לתוספת תשלום ממורידים "כבדים".

ספקיות האינטרנט במצוקה

הספקיות נמצאות במצב לא פשוט מבחינתן. אם עד כה משתפי הקבצים הפיראטים הם "שנגסו" בפס שלהן, בהיקף של 70 אחוזים, על פי הערכות, הרי שבשנים האחרונות מצטרפים אליהם שאר הגולשים, הצופים בווידאו באתרי חדשות, ב-YouTube ועוד. כדי לחסוך עלויות, טבעי שהן יבקשו לטפל במנויים שאינם רווחיים מבחינתן – משתפי הקבצים הפיראטיים.

המגמה הזו מסתמנת לא רק בישראל אלא בכל העולם המערבי.

הממשל הפדרלי בארה"ב יחקור את Comcast, ספקית האינטרנט השנייה בגודלה במדינה, בחשד כי הגבילה את שיתוף הקבצים. גם ספקיות אינטרנט בבריטניה משתמשות בטכניקה הקרויה packet shaping או Traffic shaping, המאפשרת להן לקבוע עדיפות נמוכה לתכני P2P.

במטרה לפתור את הבעיה המחריפה מבחינתן, חלק מחברות שיתוף הקבצים חותרות להגיע להבנות עם ספקיות האינטרנט. לכאורה, אפשר לומר כי הטענות של משתפי הקבצים הפיראטיים מופרכות – דרושה חוצפה לא קטנה כדי לגנוב סוסים מהאורווה, ולהתלונן אחר כך על האיטיות שלהם. אך הפיראטיות היא עניין אחד ואפליה של נתונים היא עניין אחר, הפוגע בעקרון המכונה נייטרליות הרשת.

מהי נייטרליות הרשת?

האינטרנט הוא מועדון פתוח שמקבל את כולם: כל חבילות המידע שזורמות בה זוכות ליחס שווה, בין אם אתם מפעילים אתר בשם גוגל או בלוג המתעד את הטיול הפרטי שלכם בדרום אמריקה (בכפוף לתשלום שתשלמו לספק האינטרנט שלכם עבור אחסון האתר, כמובן).

הפשטות הזו היא סוד ההצלחה הגדול של האינטרנט, ותנאי היסוד המבטיח חדשנות. בזכות העובדה הזו, יכולים לקום אתרים כמו MySpace.com או YouTube.com, ולגנוב את ההצגה לחברות גדולות ומבוססות. בארה"ב

מתנהל דיון בשנים האחרונות בדרישת חברות התשתית לשנות את הכללים ולסלול מעין "כבישי אגרה" וירטואליים.

למשל, אם גוגל תשלם להן "דמי מעבר", תגלשו בו מהר יותר. אין סיבה לדאוג לעתידן של גוגל או יאהו! יש להן די והותר כסף כדי לשלם לחברות התשתית עבור הגישה לרשת.

הוויכוח אינו כה פשוט, כמובן, וגם נימוקי חברות התשתית אינם מחוסרי הגיון. האינטרנט עומד בפני זינוק נחשוני, המשמעותי יותר בתולדותיו. הדור הבא של הרשת יאפשר לנו לצפות בערוצי טלוויזיה באיכות גבוהה ממגוון ספקי תכנים (IPTV), ולשלוח ולקבל קבצים גדולים במהירות גבוהה.

מי ישלם את המחיר?

מי ישלם עבור שדרוג התשתיות הנדרש כדי לתמוך בכמות התעבורה הנדרשת? האם אין זה לגיטימי מצד חברות התשתית הגדולות לחתום על הסכמים עם האתרים האחראים לעיקר התנועה ברשת לפיהם האחרונים ישאו בנטל של פיתוח הרשת?

עם זאת, ברגע שייחצה הקו האדום ועקרון הנייטרליות ייעלם, לא רק משתפי הקבצים ייפגעו. מעניין כמה זמן יעבור בטרם טיים ורנר תחליט כי מנויי האינטרנט שלה בכבלים יגלשו במהירות לאתר AOL.com, אשר בבעלותה, בעוד הגלישה ל-MSN.com תקרטע, באופן תמוה למדי?

הוויכוח אינו תיאורטי – עדויות ראשונות מצביעות על העתיד לבוא: בשנת 2004, ספק אינטרנט מצפון קרוליינה חסם בפני מנויי ה-DSL שלו את האפשרות להשתמש בשירותי טלפון מקוונים של חברות מתחרות. בשנת 2005, ענק הטלקום הקנדי Telus מנע מלקוחותיו לבקר באתר תמיכה באיגוד עובדי ענף התקשורת במדינה במהלך סכסוך עבודה.

בחודש אפריל, 2006, חברת AOL חסמה את כל האימיילים המיועדים למנויים, בהם הוזכר אתר dearaol.com, המתנגד לתוכנית החברה לגבות מהמנויים כסף עבור משלוח דואר אלקטרוני. בארה"ב המאבק על עתיד נייטרליות הרשת עדיין לא הוכרע. קל לתאר מה עלול לקרות במדינה כמו ישראל, בה פועלות שלוש ספקיות אינטרנט גדולות ושתי חברות תשתית.

חברות האינטרנט מתנהלות בחשאיות גמורה ביחס לניהול הרשתות שלהן. אנו לא שוללים על הסף אפשרות כי כוונותיהן טהורות וללא רבב, אך לציבור אין כל דרך לדעת זאת בוודאות וכן המחוקק או הממשלה לא מתייחסת לכך. ראוי כי משרד התקשורת יבחן אפשרות להבטיח את נייטרליות הרשת גם בישראל למען האתגרים שעוד נכונו.