אחרינו המבול

בינתיים, זה נגמר. החל מהבוקר, הפוליטיקה, הספקולציות והניחושים האינסופיים יורדים שוב למחתרת. באבחה אחת, כמו שעוקרים שן כואבת, ביצע שר הביטחון בדיוק את מה שהמציאות הכתיבה לו וציפתה ממנו: להישאר בממשלה. נכון, זה לא נעים לספוג את מה שהוא סופג, אבל לא באמת הייתה לו ברירה. לכן, בלי פלפולים ובלי הסברים ברקיים טיפוסיים, בלי ניסוחים מתוחכמים ובלי זיגזוגים מפותלים, זרק ברק את הפצצה לפי הספר. כל מילה נוספת שלו הייתה מוציאה אותו רע. כל קומבינה פוליטית אחרת הייתה מחלישה את עוצמת הטיעון ומגחכת את הקומבינטור.

לנוכח המציאות המורכבת בה נמצאת ישראל כיום, ברק לא באמת זקוק להסברים או לצילומי לוויין. הוא גם לא צריך להתנצל בפני אף אחד. המציאות קשה יותר מכל הסבר, וכך גם מצבו של יו"ר העבודה בסקרים. עם כל הכבוד ליציבות השלטונית הנחוצה ועם כל הכבוד לבעיות הביטחוניות הקשות, אסור לשכוח שברק יודע לקרוא גם את המפה הפוליטית, ולא רק את דו"חות המודיעין המסווגים. הוא יודע שאילו פרש והוביל לבחירות, היה מחזיר ללשכת ראש הממשלה את יריבו המר, בנימין נתניהו. וזה כבר היה סיפור פוליטי אמיתי: האיש שעשה את הקאמבק של השנה, חזר כדי להמליך את האיש שממנו הוא הכי חושש.

ומה באשר לעתיד? מה לגבי סיכוייו של ברק לשרוד את הביקורת הציבורית אחרי המהלך הזה? לא ברור, אבל ברק רחוק מלהיות גמור או מחוסל. בקצב האירועים המטורף הטיפוסי לישראל, ספק אם בעוד כחצי שנה מישהו יזכור את מסיבת העיתונאים המאולתרת הזו, או את ההופעה בשדות ים. הקסאמים, החמאס, האיראנים, הסורים, אל-קאעידה וגלעד שליט - כולם כולם ערובה לכך שנשקע בקרוב בצרות חדשות, מטרידות לא פחות מאשר הצהרה כזו או אחרת. וחוץ מזה, כמה אלטרנטיבות כבר יש?

אבל אם שמים לרגע את הפוליטיקה בצד, אפשר לומר שברק גם ניצל את ההזדמנות להתעלות מעל לצעקנות הפופוליסטית, ששוטפת את הארץ בימים אלה. אם אחת המסקנות של דו"ח וינוגרד היא שהשיח הציבורי והפוליטי רדוד באופן מחריד, בא ברק והוכיח שהוא הספיק להפיק את הלקחים. הוא לא נגרר אחר תאוות הנקם של קבוצות כאלה ואחרות, לא השתעבד לכבודם האבוד של איתן כבל ואופיר פינס.

כעת ניתן לקוות שגם אהוד אולמרט יבין את גודל ההזדמנות, את הצ'אנס

 הנדיר והאדיר שניתן לו להוכיח שהוא לא מה שאומרים עליו. יש לקוות כי מרגע זה ממש יחל אולמרט לעבוד 25 שעות ביממה, כדי לוודא שהמדינה נמצאת על המסלול הנכון: המסלול המדיני, המסלול השיקומי והמסלול האתגרי - זה שמנהיג צריך להציב בפני עמו כדי לסמן לו את האופק.

אנשיו של ראש הממשלה אכן מבטיחים שמהיום מתחילים לעבוד, ומכינים אותנו להפתעות גדולות. "הכבלים נפלו אחרי וינוגרד", הם אומרים. "היציבות חזרה, מתחילים לעבוד, דף חדש נפתח". בתחום המדיני, אומרים בלשכתו של אולמרט, נתחיל לתת גז. גם עם הפלסטינים, אבל גם בחזיתות נוספות. השם לא נאמר במפורש, אבל הרמז לכיוונה של סוריה ברור. וכך עם הפלסטינים, אבל גם בחזיתות נוספות. וכך גם לכיוונו של גלעד שליט. במערכת הפוליטית מעריכים כי העסקה להחזרתו של החייל החטוף קרובה מאי פעם.