פוחדת שתתעורר ותחליט שאני בעצם לא בשבילך

נעתי בין בכי לאושר עילאי, ללא כל איזון. כל קשר איתך, בטלפון או בפגישות, גרר מיליון שאלות ללא תשובות. אני שרגילה לכך שידי על העליונה, תמיד על המשמר, איבדתי כל שליטה. מנתחת כל מחווה, משפט ומפגש ומנסה להבין איפה אני עומדת. התחלה

עלמה הכפולהפורסם: 19.02.08 , 08:54

עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת--אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם. כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ--עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי.

-שיר השירים, פרק ג'

חודשים נבנתה הפנטזיה. חלומות ושיחות שהבשילו לכדי התאהבות של ממש. חיכיתי לשיחות שלנו, שגם אם בהתחלה נסובו סביב ענייני עבודה, תמיד היו גולשות למקומות אחרים, אינטימיים יותר. אחרי שתי פגישות עבודה, שתי כוסות קפה של בוקר והרבה ציפייה דרוכה - הגיע הדייט.

בעקבות הזמנה מגומגמת מצדך מצאתי את עצמי בבית קפה קטן, שותה כוס יין, מקשיבה לג'אז והופכת לשלך. נגיעה אחת מכוונת ומתוזמנת היטב על פניי ואני נמסה לגמרי. מחזיקה את עצמי שלא לנשק אותך.

אמרת בחיוך "בואי נלך מפה". גמרתי את היין בלגימה אחת וזזנו. יצאנו מבית הקפה, ואני משפילה מבט, אוספת נשימות ואת עצמי. מרימה את העיניים. ונישקת אותי. לא יודעת אם הצלחת להרגיש איך רציתי אותך באותו רגע. חיכיתי לנשיקה ההיא חודשים. התמסרתי כל כולי, ותמצית קיומי הפכה להיות הערב ההוא. שייגמר איך שייגמר, אני שם, כל כולי. לא נכנעת לפחד ולחששות. לפחות לא לאותו ערב.

בלי לדבר על כך, הלכנו באופן טבעי לדירה שלך. צוחקים כל הדרך, אולי מהתרגשות ואולי מהקלה. עלינו לגג, רצתי לקצה כדי לראות את העיר. אחר כך נשכבת עלי והמשכנו מאיפה שהפסקנו. רציתי אותך ואותי ערומים במיטה, ידיים סקרניות ורעבות שיישלחו מעצמן.

בימים שבאו אחרי הפגישה נעתי בין בכי לאושר עילאי, ללא כל איזון. כל קשר איתך, בין אם בטלפון או בפגישות, גרר אחריו מיליון שאלות ללא תשובות. אני שרגילה לכך שידי על העליונה, תמיד על המשמר, איבדתי כל שליטה. מנתחת כל מחווה, משפט ומפגש ומנסה להבין איפה אני עומדת, מה המשמעות שלי עבורך. בין לבין תוהה אם אני עצמי איתך וכועסת על שאני מסויגת, שוקלת מילים כדי לא להיות ברורה מדי, נלהבת מדי וקשה מדי. הנה לך, הכנתי במיוחד עבורך, גרסת light שלי.

רוצה אותך ומפחדת מהאינטנסיביות של היחסים

כל אקסיומה שהיתה לי לגבי תחילתה של מערכת יחסים והקלילות הנדרשת בה נעלמה, ואני נאבקת בעצמי. רוצה אותך ומפחדת מהאינטנסיביות של היחסים שלנו. אתה ואני נמנעים בכל מחיר מהשיחה בה אצטרך להתוודות כמה אני מפחדת שזה לא יצליח. כמה שנים לא הרגשתי ככה, ואני רוצה שרק יימשך. כל מפגש איתך מרים אותי, ואני מפחדת לנחות. מפחדת שנתעורר ואולי נגלה שזה לא מה שחשבנו. אולי אתה זה שתתעורר וכל ספק שיש לך בי יהפוך למשמעותי ומכריע וכך נסיים. אתה תסכם ותגיד שאני לא בשבילך. אולי תסביר שהיה כיף, אבל אתה לא מרגיש. אני אביט בך בעצב, האף שלי יאדים כשאיאבק בדמעות ואתלבט אם יש טעם להתחנן על חיי, או לאסוף את מה שייוותר ממני וללכת.

כל מיני תסריטים רצים לי בראש, ואני מתלבטת אם אני סתם חוששת, או שיש פה איזה אינטואיציה שאני צריכה להקשיב לה. אולי כדאי לי לחתוך את ההפסדים וללכת לפני שאתה תעשה זאת. בינתיים אני מחכה לטלפון או למייל או למשהו, כפי שעשיתי בזמן האחרון.

אחרי לילה שאנחנו מבלים יחד מגיע הבוקר, ואיתו החישובים הנוקבים: מה אמרתי? איך אמרתי? אולי הייתי צריכה לשתוק? או להגיד אחרת? התגובה שלך, מה היא אומרת? דיאגרמות, תרשימי זרימה וחישוב ההסתברות שנדבר עוד פעם. אתה מתקשר, ואני, שציפיתי לרע מכל, נדהמת כל פעם מחדש.

ולמשא ומתן: אני רוצה אותך שלי ואיתי. מוכנה לחשוף לאט את כל הפינות והצדדים, היפים והיפים פחות. רוצה לראות אותך על כל צדדיך ומוכנה לקבל בזכות, ולא בחסד.