"הייתי ילד רדוף שואה"

אחרי יומיים טעונים של הקרנות טרום בכורה של הסרט הצרפתי "סוד" בישראל, הגיעו הבוקר הבמאי קלוד מילר, הסופר פיליפ גרימבר והשחקן פטריק ברואל למסיבת עיתונאים שנערכה במכון הצרפתי בתל אביב. הסרט, סאגה משפחתית המתרחשת בצרפת על רקע הכיבוש הנאצי והשואה, מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של גרימבר, בן לניצולי שואה.

העבודה על הסרט, שיתמודד ב-22 בפברואר על 11 פרסי 'סזאר' מטעם האקדמיה הצרפתית לקולנוע, היתה הרפתקה מרגשת, כך מעידים השלושה. "אנחנו עדיין חיים את ההרפתקה הזו, שהיתה מתנה", אמר הבמאי, "הספר - ובעקבותיו הסרט - הפגיש כל אחד מאתנו עם גורלו".

למרות שהקריירה הקולנועית שלו נפרשת על פני שלושה עשורים, זו הפעם הראשונה בה מילר מתייחס בעבודתו לשורשיו היהודים. "כילד הייתי רדוף במה שקרה. במשפחה שלנו, שרוב רובה לא חזרה מהמחנות, זה לא היה סוד", הוא אומר. "אלה שניצלו, וביניהם הורי, דיברו על זה כל כך הרבה עד שנתקפתי חרדות. כל הזמן חשבתי על זה. שלושת השירים הראשונים שכתבתי כילד מתבגר, היו על אנשים עם פיג'מות פסים. אלה היו זוועות, השירים הראשונים שלי".

מאוחר יותר כשהחל לביים, עסקו סרטיו לעתים קרובות בנושאים אלימים, ברוטאליים ובתמות קשות. "הייתי ילד רדוף, אבל באופן מוזר חיי הקולנועיים בכלל לא דיברו על השואה אלא על דברים אחרים לגמרי. נדרש לי המפגש עם הרומן שכתב פיליפ גרימבר על סיפור חייו, בכדי לפתוח דלת לשם", הוא אומר.  

עבור גרימבר, פסיכואנליטיקן במקצועו, המפגש הראשוני עם עולם הקולנוע היה מעל לכל הציפיות. העיבוד לתסריט, שעליו ניתנה לו זכות וטו, שמר על נאמנות למקור, ולדידו שתי היצירות - הסרט והספר - מעשירות זו את זו. "סוד" מקפל בתוכו סיפור של אהבה ותשוקה, בגידה ורגשות אשם, חיים ומוות. "הדחף הראשון שגרם לי לרצות לביים את הסרט, הוא הנגיעה שלו באהבה", אמר מילר, "כל חיינו מורכבים מסיפורי אהבה מפוספסים, בינוניים ויפהפיים. בסיפור הזה אריג חיינו, שהוא האהבה, הופך לטרגדיה בגלל התקופה שבו הוא מתקיים".

לדברי ברואל, המגלם בסרט את דמות אביו של גרימבר, זוהי דרך נוספת שוברת קונבנציות לדבר על השואה. "פרימו לוי אמר שלעולם לא נוכל לספר את הזוועה. כיום הבעיה היא שעבור אנשים רבים הנושא והדימויים שמייצגים אותו הפכו לבנאליים", הוא אומר. "הביקורת היחידה שספגנו במהלך ההקרנות היא על קטעי הארכיון כי אנשים ראו לאורך השנים כל כך הרבה סרטי תעודה והתחושה היא שכבר ראינו הכל ושמענו הכל.

"אז איך שוברים הבנאליות? איך חוזרים לדבר על הנושא הזה בלי לשעמם? אני חושב ש'הפסנתרן' של פולנסקי או 'החיים יפים' של בניני הם דוגמאות מצוינות לגעת בנושא בדרכים שונות. אני חושב שלספר את הסיפור קולנועית באופן דידקטי או היסטורי, כבר לא יעבוד. בשביל זה יש, למזלנו הרב, את 'יד ושם' ואת פרויקט התיעוד של שפילברג, שבזכותם הזיכרון לא יינזק".

ברואל, מכוכבי הזמר הגדולים בצרפת, שמזה שנים משחק במקביל גם בקולנוע, מבקר לא מעט בישראל. הביקור הנוכחי, כך נראה, ייחרט עמוק בזיכרונו בין היתר בשל ההקרנה המיוחדת שנערכה אמש במוזיאון "יד ושם" בנוכחות ניצולים. "נכנסנו לאולם אחרי סיור במוזיאון וזה היה רגע קשה, מאד חזק מבחינה רגשית.

 המבט בעיני הצופים היה טעון וזהה לשלנו", אמר ברואל, שהפתיע במהלך מסיבת העיתונאים כשבישר על כך שיחזור לישראל להופעה חד פעמית שתיערך ב-26 במאי בפארק רעננה.

"גם אם אנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים הכל על השואה, ששמענו וראינו הכל, שהתמונות האלה שכיחות עד כדי בנאליות, זה לא כך. זה ברור מאליו שההקרנות של הסרט בישראל הם סמליות בשבילנו, שזה לא עוד מקום. ישראל לא יכולה להיות מקום כמו שאר המקומות. אין יותר מרגש מזה".