הסתכל בקנקן ובמה שיש בו
מה הקשר בין החטאים לכפרות? כיצד יכולים בגדים לכסות על פשעים ולבטא כפרה? השבוע נפרדנו מה"קנקן" של חנה וכולנו, תלמידיה וחבריה, נשבענו לשמור אמונים ל"תוך", לתורה שלה. טור לזכרה
פרשת תצוה פותחת בתיאור בגדי הכהנים ובהמשכה היא עוסקת ב'טקס המילואים' – קידוש הכהנים לכהונתם. מתוך התיאור המפורט של הכנת בגדי הכהנים צדו את תשומת לבי הפסוקים העוסקים בתפקידם של המכנסיים:
שמות פרק כח מב -מג
וַעֲשֵׂה לָהֶם (לכהנים) מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה ...: וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו ...וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ...:
הפסוקים מבטאים דאגה גדולה מגילוי ערוות הכהנים על המזבח וכגודל הדאגה גודל העונש – 'ומתו'. דאגה זו מבוטאת כבר בפרשת משפטים ושם הוצע לה פתרון אחר, אולי אפילו סותר:
שמות פרק כ, כב:
וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.
ייתכן שהמתח נמצא בשאלה האם הארכיטקטורה של המקדש נתבעת לדאוג לצניעות או שהאחריות זו מוטלת על הבגדים - על המכנסיים? הפרשה שלנו מטילה את התפקיד על הבגדים ומעוררת את שאלת הקשר בין הלבוש לחטאים, בין הכיסוי לבין המהות. מהרב שלמה פוקס למדתי על הקשר המרתק שבין המילים בגד ובגידה ומקשר זה נעבור אל רעיון הכפרה.
'כפרה עליך' – גם כפרה היא סוג של בגד
עולם הכהונה מרבה להשתמש ברעיון הכפרה. רבים מהקרבנות נועדו לכפר על חטאים. המקום הראשון בתורה בו מוזכר השרש כ.פ.ר מציע פרשנות מעניינת ולא פשוטה לעיכול תיאולוגי, לרעיון הכפרה:
בראשית פרק ו , יד:
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:
ייתכן שכפר הוא סוג של טיט והכפרה היא ה'טיוט' הציפוי בטיט. מילים רבות יש בעברית לבקשת סליחה אני אוהבת במיוחד את המילה 'מחילה' – סליחה שמוצאת לה נתיבי עומק משלה, בקשת סליחה שלא חיה באור השמש אלא דווקא במחילות. נדמה לי שביטוי הסליחה המנוגד ל'מחילה' הוא ה'כפרה'. 'כפרה' היא כיסוי. אנשים משלמים כופר נפש על מנת לכסות על הפשע. כפרה היא סוג של כיסוי חטאים, אולי סחר חליפין – קרבן או כסף תחת חטא. בעבר לא אהבתי את רעיון הכפרה, העליבו אותי פתרונות ההסתרה והשטחיות שהוא מציע. היום אני מרגישה שגם תהליכי כפרה נדרשים בחיים – בקהילה, בחיי הזוגיות, ביחסים עם הילדים וגם ביחסים עם עצמינו – כמה הדחקות והכחשות טובות בלעדייהן שפיותינו מוטלת בספק.
ומכאן אני שבה אל הבגדים והחטאים
מדרש חז"לי יפה מבקש לקשור בין שני חלקי פרשת תצווה – בגדי הכהן והקרבנות – בעזרת רעיון הכפרה. הבגדים, בהם הכהן כופר עצמו, מציעים (או מסמלים) כפרה על עבירות שונות. כל בגד מכוון לעוון אחר:
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א
אמר רבי ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות?
לומר לך: מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים;
כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם;
מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה;
אבנט מכפרת על הרהור הלב, ...
חושן מכפר על הדינים...
אפוד מכפר על עבודה זרה...
מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול....
אני מתמקדת בדוגמה הראשונה – אחי יוסף טבלו את כתנתו בדם ועל כן כתונת הכהנים מכפרת על שפיכות דמים. אני תוהה מה מבקש הדרשן להציע באנלוגיה זו? ממתי התחילה הכתונת לכפר? האם יעקב נתן אותה ליוסף מתוך תחושות אשמה? מתוך רצון לכפר על משהו? מצד שני, הכתונת של יוסף היא הבגד החשוף ביותר בעולם – היא גילתה את ערוות יעקב – את חוסר יכולתו לנהל את המשפחה בצורה סבירה והוגנת. הכתונת סמלה עבור האחים את האפליה, היא הייתה סמל הקנאה. גם בגדי הכהנים מסמלים מעמד נבדל ועליון. כך גם בימינו - בגדים משויכים היטב למעמד. אני תוהה כיצד יכולים בגדים לכסות על פשעים ולבטא כפרה?!
גלגולו של מעיל
'מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול....' ואני נזכרת בחנה העקרה שנדרה לתת את בנה העתידי לה'. סוגיית ה'קול' מרכזית בתפילת העקרות של חנה (שמואל א, א יג-יד): 'וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ.' דבריה של חנה באו 'בקול דממה דקה', סערה פנימית ושקטה שהבהילה את עלי הכהן וגרמה לו לתקוף אותה.
חנה מקיימת את הנדר האומלל שנדרה ומוסרת את הבן, 'אחר היגמלו', לשרת בקודש תחת פיקוחו של עלי. מסיפור בניו של עלי עלינו ללמוד שעלי, ככל הנראה, לא עמד בתואר: 'אבא טוב דיו' והחחלטה להפקיר את שמואל בידיו היא, איך לומר, החלטה מורכבת.... תיאור קצר ונוגע ללב מספר על הקשר המיוחד של חנה עם בנה לאחר מסירתו (שמואל א, ב יח-יט) "וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה' נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד: וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים.' האם המעיל הקטון שתפרה חנה מדי שנה מספר את סיפור תחושות האשמה של חנה על הקרבת הבן?!
הקנקן ומה שיש בו – מחשבות פרידה מהגוף של חנה
מפורסמת אמרתו של רבי: 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו' (אבות ד, כא). אני חושבת על הבגדים ומרגישה שאני לא יודעת ביחס לעצמי ובוודאי ביחס לזולת, מהו 'הקנקן' ומהו 'בו'? והאם יש בכלל משהו שהוא רק 'קנקן' בחיינו?!
בתחילת השבוע נפטרה מורתי, פרופ' חנה ספראי. בטובכם ליוויתם אותה בשבועות האחרונים של חייה.
הגוף של חנה קרס במהירות מבהילה וכעורה אל מותו. הרבה שוחחתי אתה (גם בעזרת הפרשות שלנו) על הקשר המורכב והאכזרי לעיתים, בין הגוף והנשמה. זוכרים שהיא אמרה לי: 'הראש שלי טס אבל הגוף כבר לא'?! החוויה הזו הסתיימה מאוד מהר. הגוף תבע את שלו והראש התאים את עצמו לתביעות. הגוף, הבגדים, הבית (לחנה היה את הבית הכי אסתטי בעולם) הכל מעיד על האדם. זו לא עדות פשוטה, זה לא אחד לאחד, אבל זו לחלוטין עדות.
השבוע נפרדנו מה'קנקן' של חנה וכולנו, תלמידיה וחבריה, נשבענו לשמור אמונים ל'תוך', לתורה שלה. כולנו גם יודעים כמה שהשבועה הזו מורכבת, וכמה שללא הגוף החי והנושם, התורה אינה אותה תורה.
שבת שלום
ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות", מחברת הספר 'מתחייבת בנפשי' - קריאות מחויבות בתלמוד ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים
