אין מקומות מסוכנים, יש אנשים מסוכנים

טיול, מסע, אתגר בשטח - פעילות מסוכנת או חוויה מספקת? איפה בטוח יותר בבית או בטיול? הורים רבים והציבור בכלל מרגישים כי השטח הוא מקום מסוכן, מקום של אסונות, אך הדבר אינו כך.

לעיתים תכופות אנו עדים לאסונות שפוקדים צעירים ונוער במהלך טיולים רגליים ואתגריים בארץ ובעולם. את רוב האירועים ניתן לאפיין בצורה הבאה: בעולם נפגעים צעירים אחרי הצבא, בדרך כלל חילונים; בארץ נפגעים בני נוער, רובם מהמגזר הדתי הלאומי או החרדי.

שני דברים מאחדים את הקבוצות הללו: האחד, הוא הלהט האדיר להכיר, לראות, לחוות ולהתמודד עם אתגר, ולעיתים גם לכבוש, לתקוע את הדגל ולהוכיח לעצמי ולעולם, ש"גם באתגר הזה עמדתי". השני, הוא הבעייתי שבהם, הזלזול בסכנות הטמונות בשטח, עקרון "הסמוך". אלה סומכים על עצמם, על עברם הצבאי ("הכל קטן עליי אחרי לבנון ועזה"), ואלה, סומכים על הקב"ה, שיגן עליהם אישית.

הם נופלים, טובעים, מתייבשים, נפגעים מחום וקור, הולכים לאיבוד. ועצם הפגיעה, פעם אחרי פעם, יוצרת את התחושב בקרב הציבור שטיול הוא דבר מסוכן. 

"אל תדאג, יהיה בסדר" (צילום: באדיבות יחידת חילוץ גולן)

אך האם השטח באמת מסוכן? האם מי שמטייל מכניס עצמו לסטטיסטיקה כואבת (כמו מי שעולה על הכביש)? האם מי שיוצא לטיול צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי שהוא ייפגע?

השטח הרבה יותר בטוח

התשובה היא שלילית באופן מוחלט. השטח הוא מקום בטוח לאין ערוך, בטוח יותר ממרבית הדברים שאנו עושים בחיי היומיום שלנו. אין (כמעט) שום סיבה להיפגע גם בטיולים המורכבים והאתגריים ביותר. ברוב המוחלט של האירועים שמביאים מטיילים למקרים של כמעט תאונה או תאונה של ממש, הגורם לכך הוא המטייל עצמו ולא נתוני השטח.

את הסכנות בשטח ניתן לחלק לשלושה תחומים: ביטחון, כוח עליון ובטיחות.

ביטחון: הכוונה לפגיעה במטייל שנעשית באופן מכוון על ידי גורם אנושי עוין. למרבה הצער, אי אפשר להתכחש לטירוף האנושי המתחולל סביבנו, אך האם הוא מתמקד בטיול? תשאל כל אם עברייה את עצמה היכן מסוכן יותר ברמה הביטחונית, בקניון רמת אביב או בקניון האדום. היכן נהיה חשופים יותר לסכנות האורבות מטיפוסים מפוקפקים כאלה - באזורים עירוניים ומאוכלסים, או באמצע מסלול במדבר, ביער או בלב אזור טבע שומם?

פתגם בדואי אומר, "מי שמגיע לאזור חדש ולא מוכר לא יעשה שלושה דברים: לא יישן על הדרך, לא ידליק מדורה ולא יקים רעש". המשמעות היא שגם אם קיים גורם עוין בשטח, הרי עצם העובדה שהמטייל נמצא באופן מקרי במקום שומם ורחוק, הסיכוי שיפגע בידי גורם אנושי הינו נמוך ביותר, בוודאי נמוך בהרבה מבכל מקום אחר בחיינו.

נכון שהיו מקרים שבהם נפגעו מטיילים בארץ ובעולם, אך אל מול כל אירוע כזה ניתן להציג אינספור אירועים של רצח, שוד, שנעשים באזורים המאוכלסים, ליד הבית שלנו ואף בתוכו. אלא שמטבעם של אירועים חריגים, שהם מקבלים תשומת לב מיוחדת בתקשורת, בעוד שאירוע בטחוני בעיר נבלע במכלול האירועים האינסופי.

לסיכום, אירוע ביטחוני, המבוצע על ידי גורם אנושי עוין, אינו תלוי במטייל. הסיכוי להתרחשות ארוע כזה בעת טיול הוא אפסי לעומת הסיכוי שיקרה במקום בו אנו עובדים, מבלים וחיים. אפשר אפילו לומר שכל מי שרוצה להגן על משפחתו מאירועים ביטחוניים, יצא לשטח, שם בלי ספק בטוח יותר.  

הסיכוי להיפגע מהגורם האנושי בשטח - נמוך ביותר (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

הסכנה האמיתית של כל טיול

כוח עליון: לא ניתן להתכחש לגורם שנקרא כוח עליון. יש תאונות שעלולות להיגרם מתופעות טבע שאינן צפויות ולא נמצאות בשליטתנו. אם מנסים להיזכר באסון מסוג זה שאירע בעת טיול בשנים האחרונות, עולים מקרים בודדים בלבד, כמו הנער שישן בכוך וגוש סלע התמוטט עליו וקבר אותו. זהו כוח עליון אשר הפגיש את הנער עם המפולת הבלתי צפויה, וגרם לאסון כבד.

אך גם כאן מדובר באירוע חריג ביותר שהסיכוי להיפגע ממנו אינו שונה מהסיכוי שעציץ ייפול על ראשך מהקומה הרביעית ברחוב הומה אדם בתל אביב. כוח עליון עלול להיות גורם מסוכן, אך הוא גם נדיר מאוד ושכיחותו בטיול אינה שונה מאשר בכל מקום אחר.  

בטיחות: כאן הכוונה לפגיעה במטייל מגורם שאינו אנושי, כגון: נפילה, טביעה, התייבשות ועוד. כל אחד מהגורמים הללו גבה עד היום קורבנות רבים במהלך טיולים בארץ ובעולם. גורם הבטיחות הוא הסכנה האמיתית בכל טיול - הוא שאחראי לרובם המכריע של התאונות והקורבנות. ולכן - אם יש גורם שצריך לחשוש ממנו, שהופך את הטיול למסוכן בעיני הציבור - הוא גורם הבטיחות.

האם ניתן להתמודד עם סכנות הבטיחות בטיולים? התשובה היא בהחלט כן. ניתן להתמודד ואף למנוע בוודאות את הסכנות הבטיחותיות בטיולים, ולא על ידי הימנעות מטיול או מאתגר כלשהו. זכרו את המוטו: "אין מקומות (אירועים) מסוכנים, יש אנשים מסוכנים".

יש לקחת בחשבון גם כוח עליון (צילום: שמוליק שפירא, רשות הטבע והגנים)

בקרה כפולה על כל החלטה

השאלה היא רק איך עושים זאת? בראש ובראשונה יש להתייחס לטיול ולעוצמת הטבע ברצינות גמורה. יש ללמוד מראש את המצבים שבהם עשוי המטייל להיתקל בשטח ולהתכונן בהתאם, להיערך עם כל הציוד הרלוונטי לכל תרחיש אפשרי.

מידע זה יספק למטייל שיקול דעת הגיוני שמקורו בידע שצבר ולא ברגש שלו, וכן יצייד אותו בביטחון עצמי מספק שייאפשר לו לעצור את הטיול או לשנות את התוכניות, בהתאם לצורך.

כדי להבהיר את הכוונה במונח "ידע", נתרכז בתחום אחד שרוב המטיילים לא מתייחסים אלי למרות שהוא מהווה גורם מכריע בגרימת תאונות בשטח - עיוות המחשבה.

ההתאמה הפיזיולוגית שלנו כבעלי חיים לתנאי השטח היא נמוכה. כל חריגה מתנאי האופטימום (חם או קר מדי, מחסור במים או בשינה ועוד) פוגעת ביכולת התפקוד המיידית של המטייל. כל אחד מהגורמים הללו יכול להיות מסוכן ואף קטלני בפני עצמו, אך סכנתו העיקרית היא דווקא בשלביו הראשונים ולא הסופיים.

מצב של מחסור במים, למשל, מוכר יחסית לרוב המטיילים וברור לכולם שהוא מהווה איום על קיומנו ובריאותינו בשטח. נכון הוא כי אם נשהה ללא מים זמן ארוך בתנאי חום, יובש ומאמץ,

אנו עלולים למות מהתייבשות. לצורך כך יש ללמוד על פיזיולוגיית הגוף בתחום המים, מה יכולת הסיבולת שלנו ללא מים, מהם סימני ההתייבשות הראשוניים ואיך ניתן לטפל בה ברמות השונות ובתנאי שדה.

אבל, כבר בתחילת תהליך ההתייבשות, הרבה לפני שהמחסור במים יוצר איום ממשי, המוח נפגע והמחשבה מתעוותת (בדומה לסובלים מחום גבוה). במצב זה קשה לקבל החלטות הגיוניות ואדם שנמצא "בעיוות מוח" יכול לקבל החלטה ששונה בתכלית מההחלטה שהיה מקבל במצב תקין. אילו היינו בבית, היינו נחים עד להורדת החום, אך בשטח אנו חייבים להמשיך לתפקד, לקבל החלטות אשר עלולות להיות מוטעות וגורליות.

ההתמודדות עם מצב זה תהיה בכך שנדע את העובדות, נדע לאבחן את שלב ההתייבשות שבו אנו נתונים, ובעיקר שנדע שהמוח שלנו אינו פועל באופן הרגיל ונימנע מקבלת החלטות גורליות עד לשינוי המצב. אם במקרה אנחנו חייבים לקבל החלטה, אזי נפעיל מנגנון בקרה כפול ומכופל על כל החלטה שנקבל.

יעל טל וניר גור הם חברי עמותת "אדם בשטח", העוסקת בטיפול בנוער בסיכון דרך המדבר, ומתמחה בפעילויות שטח מקצועיות.