שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הציונות הדתית נשאבת לחור השחור החרדי"
    רב המושב נוב בגולן, יגאל אריאל, מגיש כתב אישום חמור נגד התחרדות הציבור הדתי-לאומי ומנהיגיו: "מאבדים את עצמם לדעת; כורתים את הענף שעליו הם יושבים, הפכנו להיות הזויים ולא רציונליים". בראיון למקומון בגולן תוקף הרב אריאל את המגמה שבאה לידי ביטוי בשיח הפנימי, בניתוק מהעם ובחינוך

    "לצערי אנחנו נוהרים לעולם החרדי בריצה בשמחה ובששון. היום אתה יכול לשמוע בציונות הדתית קולות שמדברים נגד מדע, נגד אקדמיה, נגד חוק ומשפט. עוד ועוד תחומים יוצאים אל מחוץ לתחום ואנחנו רק הולכים ומצטמצמים" (הרב יגאל אריאל, רב המושב נוב ברמת הגולן).

     

    "לשם שמיים", ספרו החדש של הרב יגאל אריאל בהוצאת ספריית בית אל, מנסה "לרדת אל שורשי המחלוקת בין הציונות הדתית לבין הציבור החרדי ובודק האם החיבור ביניהם אפשרי", אך על-פי עדות המחבר עצמו מדובר בכלל בכתב אישום חמור נגד תופעת ההתחרדות בציונות הדתית, מפי אחד מרבניה המתונים. בראיון למקומון "שישי בגולן" שפורסם השבת טוען הרב אריאל, אחיו של הרב יעקב אריאל, מחשובי רבני הציונות הדתית, כי ציבור זה איבד את דרכו ומאבד את עצמו לדעת, נסוג לאחור ומנתק עצמו מהעם, נשאב לחור שחור וסוחף רק את עצמו, או כלשונו החריפה: "הפכנו להיות אנשים הזויים ולא רציונאליים". בין היתר מבסס הרב את משנתו על שיטת החינוך במוסדות הציונות הדתית, שפת עלוני פרשת השבוע והפיכת הקרב על יהודה ושומרון לחזות הכל.

      

    "המחשבה להוציא לאור את הדברים עלתה בי רק לאחר ההתנתקות", מספר הרב אריאל בשיחה עם הכתב איתמר מור. "עוד לפני יישום ההתנתקות שיערתי שהציונות הדתית נמצאת בדרך למשבר גדול, אבל לא שיערתי שזה יקרה כל כך מהר ובצורה כה קיצונית. עיקר הביקורת שלי מופנית לראשי הציבור, לרבנים ולמחנכים, שלדעתי כורתים היום בעצמם את הענף שעליו הם יושבים".

     

    רב המושב נוב סבור כי במבט לאחור ניכר שהציונות הדתית לא הגשימה את עצמה ואף נסוגה לאחור. "היא הופכת בעצמה בשנים האחרונות לחרדית, והפחד שלי היה שאם הספר הזה לא יראה אור עכשיו הרי שבקרוב לא יהיה כבר עם מי לדבר", הוא מגלה ומסביר: "כשאני מדבר על 'עולם חרדי' אני מתכוון לתפיסת עולם שמנותקת מהמציאות, ולצערי אנחנו נוהרים לשם בריצה בשמחה ובששון. היום אתה יכול לשמוע בציונות הדתית קולות שמדברים נגד מדע, נגד אקדמיה, נגד חוק ומשפט. עוד ועוד תחומים יוצאים אל מחוץ לתחום ואנחנו רק הולכים ומצטמצמים".

      

    המטרה: לייצר ילדים טובים שלא חושבים בעצמם

    לדבריו, בעבר שאף ציבור זה ל"גדלות מחשבה" והצמחת דור בעל חשיבה עצמאית ויוצרת, אך היום המחנכים מעדיפים לייצר ילדים טובים וממושמעים שלא חושבים בעצמם, בדיוק כמו אצל החרדים. "כולם אומרים אותו דבר ומדקלמים את אותן סיסמאות", הוא אומר, "אנחנו רוצים אנשים ממושמעים שעושים מה שאומרים להם ולא כאלו ששואלים שאלות אמיתיות".

      

    כדוגמה מזכיר הרב אריאל את שאלות ה-SMS ב"עיתונות בתי הכנסת". "השאלות אינפנטיליות והתשובות אינפנטיליות לא פחות", הוא קובע, "הכול מתנקז לפרקטיקה של מה לעשות ומה לא לעשות". בשו"ת שפורסם לאחרונה פסק הרב אבינר כי הספר 'מקימי' של נועה ירון-דיין אינו מיועד לדתיים. ומה חושב על כך הרב יגאל אריאל? "מה שמפריע לי יותר הוא שיש גם מי שהולך לשמוע בקולו... יש לי הרבה ביקורת על ההתנהלות הזאת, שמזכירה לי מגזר אחר. אנחנו הגענו למצב, שבו אנשים לא עושים מה שהם חושבים, אלא מחכים שמישהו אחר יאמר להם מה מותר ומה אסור. זה אבסורד, במיוחד כשזה מגיע לשאלות כמו מה מותר לקרוא ומה אסור".

      

    אבל לא רק ביקורת על התנהלות המגזר פנימה יש לו אלא בעיקר ביחסיו עם הציבור הכללי ומה שהוא מזהה כהתנתקות ממנו. לדבריו, עיתונות בתי הכנסת מדגימה זאת בצורה חדה בפיתוח מערכת שלמה של מושגים שהפכה את הציבור הדתי לבעל שפה אחרת. "כולם אומרים 'התנתקות' - אנחנו אומרים 'גירוש'. אומרים 'פינוי עמונה' - אנחנו אומרים 'פוגרום עמונה'. כולם מדברים על 'הבנות שהיו בבית הסוהר' - אנחנו צועקים 'התעללות'... באמצעות השפה האחרת אנחנו משדרים התבדלות... אנחנו רואים את המציאות דרך המשקפיים האינטרסנטיים שלנו ובצורה זו אנחנו מתנתקים לגמרי מהציבור".

      

    בדוגמה נוספת נתקל הרב אריאל כשהתבקש להביע תמיכה במאבק פעילות הימין שסירבו להכיר בסמכות רשויות החוק, תוך שהעניין הוצג כקידוש השם גדול וגבורה עילאית. "קראתי את המייל ולא האמנתי", הוא אומר בראיון, "הבנות הללו הרי אמרו שהן לא מכירות בבית המשפט ולא מכירות במדינת ישראל. הדבר היחיד שהן מכירות בו זה ריבונו של עולם. על הדבר הזה הציבור שלנו אומר 'אמן'?". לדבריו, שתיקת הרבנים והפחד שלהם להתבטא מפריע יותר: "מישהו סובב את מוחן. מישהו עומד מאחריהן ושטף את מוחן, כמו את מוחם של עוד הרבה צעירים דתיים והרבנים שותקים".

      

    "הרי כל השימוש במאסר שלהן הוא לא יותר ממניפולציה רגשית על חשבונן של ילדות בנות טיפש-עשרה, שלא יודעות מימינן ומשמאלן", הוא קובע. "יום אחד הן רצו על גבעה בשומרון והן כבר בטוחות שהן מצילות את ארץ ישראל. אבל מה עם עַם ישראל? מה עם מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל, שבזכותם הן יכלו להיות על אותה גבעה? בכל אלה הם לא מכירים כי 'זה שלטון הרשע'. אם זאת השפה שלנו, אז אנחנו לא נמצאים בעולם הזה. הפכנו להיות אנשים הזויים ולא-רציונאליים".

      

    כשנשאל הרב אריאל האם לא מדובר בהכללה הוא ממתן מעט את דבריו: "אין ספק שהציונות הדתית הגיעה להישגים עצומים בהתיישבות ובמוסדות לימוד ותורה ובתחומי התרבות והיצירה, אבל החזון המקורי היה גדול הרבה יותר. המוטו שלנו היה ארץ ישראל, ומסתבר שכל כך הצלחנו בתחום הזה שהשארנו מאחור את כל עם ישראל. מפעל ההתיישבות, שנחשב בעינינו כהצלחה גדולה, הוא לא פחות מזה כישלון גדול. אנחנו מבודדים. לא סחפנו אחרינו אף אחד, חוץ מעצמנו".

      

    "מה שמעניין אותנו זה המאבק המיידי הפוליטי על הבית שלנו ולא מעבר. המאבק על יהודה ושומרון זה רק שלב אחד והפכנו אותו ואת האמצעים הטקטיים להשיג אותו לחזות הכל. ארבעים שנה המדינה עסוקה בנושא הזה והמחלוקת הזאת משתקת את כולנו עד היום. הציונות הדתית הפכה להיות מזוהה רק עם הנושא הפוליטי וזו חזות פניה מבחינת האדם ברחוב".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איתמר גור
    הרב יגאל אריאל
    צילום: איתמר גור
    חרדים. המודל החדש
    צילום: דודי ועקנין
    עמונה. פינוי או פוגרום?
    צילום: עודד בלילטי, איי פי
    עוד מאחז קם. חזות הכל
    צילום: איי אף פי
    מומלצים