כל המשחקים האלה הם רק כוח מזויף
אצלנו הלסביות כימיה היא עניין מורכב בהרבה מסטריאוטיפים של כוח. יש משהו מקומם וילדותי בעיניי בדיונים על מי נוהג טוב יותר או מי משלם בדייט. האם הכוח האמיתי הוא השליטה בכל מצב? לא אמיץ יותר להיות אמיתי? תגובה למייק שפר
"מלחמת המינים", זו שמתנהלת בין המין החזק, המין היפה, המין החלש, המין הפחות יפה, תקראו לזה איך שאתם רוצים - הכל נוגע בסופו של דבר לכוח. מי שולט, מי חזק יותר, מי נצלן, מי ניצח בקרבות. כוח הוא המטבע המודרני של מערכות היחסים, כפי שהן משתקפות בערוץ הזה. נורא חשוב מי חזק בכל סיטואציה, או מי שולט בכל "פריים", אם לקחת מהמאמר "הקרב על המסגרת"
שכתב כאן בסוף השבוע עמיתי מייק שפר. כוח הוא מה שיגרום לצד השני, יהא מינו אשר יהא, להיכנס למערכת יחסים, או לפחות למיטה שלכם.
זה מתחיל בזה שעל הדייטים משלמת כל אחת בתורה, או חצי-חצי. זה ממשיך בזה שכל פעם מישהי אחרת נוהגת, אם יש רכב משותף, או לפי העדפה. זה ממשיך גם לחוסר חשיבותם של הדברים האלה כנקודות בקרבות ביתיים. יש איזון מסויים.
לפי אותו מאמר, ביטחון עצמי, כזה שלא מתערער, הוא שיוצר את הכוח. להיות כזה שלא זז מהשפעות סביבתיות, כזה שלא ממצמץ ראשון. זה כוח אמיתי, להיות שנון, מלא ביטחון, גדול מהחיים, גם במצבים בהם אתה ממש לא מרגיש ככה.
בעיניי, זה כוח מזוייף. האמת כאן אינה רלוונטית כלל, בעוד שהמשחק של חזק-חלש הוא מה שחשוב, מה שקובע.
אנחנו בני אדם, כולנו נמשכים לכוח, קבע טולקין בפתיחה ל"שר הטבעות". תשע טבעות של כוח ניתנו לבני האדם, שמעל לכל חושקים בכוח. אבל האם הכוח האמיתי הוא השליטה הנונשלנטית בכל מצב? האם לא אמיץ יותר להיות אמיתי? להתנהג במבוכה כשאתה נבוך, להיות חסר ביטחון במקומות בהם אינך בטוח, לתת לצד השני לראות שאתה זקוק לו?
עצם קיומם של הדיונים המאוד-חשובים אלה, על שליטה, על נצלנות נשית בענייני כספים או על נהיגה גרועה, זורק אותנו בחזרה למערות. זו צרות מוחין, כחשיבה פרגמטית, זו טעות, וזה ממש מצער שיש אנשים שעדיין חושבים ככה.
כל העניין הזה, של "פריימים" ושל שליטה, אני מקווה שזה לא לגמרי נכון בעולם הסטרייטי, ואם זה נכון – ליבי ליבי עליכם. אצלנו, בקהילה הלסבית, כימיה היא עניין מורכב בהרבה מסטריאוטיפים של כוח. יש משהו מקומם וילדותי בעיניי בעצם הדיונים על מי נוהג טוב יותר, או מי משלם בדייט. נראה לי ברור שאשלם חצי, נראה לי ברור שנוהג מי שעשה פחות תאונות, ללא קשר למה יש לו או לה בין הרגליים, אלא לזהירות על הכביש ולתשומת לב.
בדייט משלמת כל אחת בתורה, או חצי-חצי
מרגיז אותי להתעסק בכלל בשטויות האלה, כי במערכות היחסים שאני מכירה יש הרבה מעבר לדיונים הקטנוניים האלה, והייתי רוצה להאמין שזה לא שונה אצל סטרייטים.
עוד מבט:
מי קבע שהגבר צריך לשלם על הדייט?
ynet
הכתבה בה נטען שגבר המשלם בעד האשה בדייט ראשון מתנהג בעצם כמו הזכר בטבע עוררה מאות תגובות, בעד ונגד. בחרנו להביא הפעם את הצד שכנגד: גברים ונשים שלא חושבים שהגבר צריך לשלם את כל החשבון
אני מאמינה שיש גם זוגות סטרייטיים שבהם התפקידים המסורתיים הטשטשו. כבר מזמן נשים לא רק יושבות בבית, מזמן קיבלנו רישיון, מזמן יצאנו לעבוד, ללמוד, לעשות משהו עבור עצמנו, ואיננו יושבות ומגדלות ילדים ותו לא, אלא אם בחרנו בכך ויש לנו אפשרות כלכלית לעשות זאת.
במשקי בית רבים, האשה ממשיכה להיות האחראית לבית ולילדים גם אם היא עובדת. אבל לאט לאט מתחילים לראות בנוף לא מעט בעלים שנוטלים חלק שווה בנטל (יש פה באזור כמה וכמה, והם נראים מאושרים מאוד). שלא לדבר על השוויון המתיר לגבר להתחלק עם זוגתו בחופשת הלידה ולהישאר בבית עם הרך הנולד. יש שוויון חוקי, לפחות. ההתנהגותי והחברתי מפגרים מאחור.
מה שמעבר לאגו ולפוליטיקה הפנימית
האמת, בעיניי, היא הכוח היחיד. אני לא מחפשת בבת זוגי את השנינות והנונשלנטיות בכל סיטואציה. לא הכל חייב להיעשות בחינניות נטולת רגש ומלאת אגו. כשמדובר במערכות היחסים שלי , אני מחפשת מה שמעבר לאגו, למשחקי הכוח, לפוליטיקה הפנימית.
אני לא רוצה לעמוד מול עוד קרב של הוכחות וקונטרה-הוכחות כשאני מגיעה הביתה, זה יש לי מספיק במקומות העבודה בהם אני עובדת, במירוץ המטורף של העולם המערבי. אני לא רוצה להתעסק בפוליטיקה פנימית כשאני יושבת מול בת הזוג שלי בדייט ולא רוצה לחשב מי שילמה אתמול היום או מחר. אני רוצה שקט, אני רוצה מקום נוח לדבר בו באמת, להראות חולשות.
היתה פרסומת מצויינת לבזק לא מזמן, כזו שהראתה אנשים במקומות האמיתיים שלהם – הגבר שיושב ליד אשתו ורואה סרט עצוב ומנגב דמעה, הבחורה הנהדרת שמשתוללת ורוקדת במטבח. אלה הרגעים האמיתיים, החזקים באמת. אלה שאינם בדיוק נונשלנטיים, אלה שאינם רהוטים, אלה שיש בהם משהו אחר, אנושי ומקסים. זה רצף ה"פריימים" שמעניין אותי.
אני רוצה לחזור הביתה למישהי שלא ניסתה לביים אותי לתוך הפריים שלה, אלא שמה לב לשלי והתאים לה לשתף. אני לא רוצה לעמוד מול שחקנית גם בבית, אני לא רוצה להיאבק על תשומת הלב, אני לא רוצה להצטרך לעשות כל כך הרבה רושם.
אני רוצה שקט, לא כותרות. אני רוצה אמת, כי זה מה שחזק באמת, זה הפריים היחידי הנכון, ויש בו אומץ שאין בשום העמדת פנים נונשלנטית, מייק.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
