שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    ש"ס פועלת במקום בו כשלה העבודה

    ההצעה של ש"ס להעלות את קיצבאות הילדים חשפה את המסיכה הסוציאלית של מפלגת העבודה בצורה נלעגת, כמי שאינה מעוניינת כלל בצמצום פערים כלכליים-חברתיים

    למה מתנגדת מפלגת העבודה לדרישת ש"ס להעלות את קצבאות הילדים? מקורביו של אהוד ברק הסבירו עם התעוררות הדיון הציבורי בנושא, כי הם "לא נמצאים בממשלה כדי לאפשר לש"ס לסחוט את הקופה", וכי המפלגה תתנגד לדרישה אפילו במחיר של בחירות. שר הרווחה יצחק הרצוג אף הסביר כי המדיניות המועדפת בעיניו, במקום "לפזר מיליונים בלי הכרה", היא להפנות תקציבים "לטיפול בסוגיות נוער ממוקדות".

     

    כך קיבלנו דוגמית לבלוף של מפלגת העבודה, שאף אחד למעט חברי הכנסת מטעמה לא קונה אותו. המפלגה הפכה בפועל כלי שרת של העשירונים העליונים, אלו שחרתו על דגלם את המלחמה בקצבאות הילדים, על מנת שהכסף יישמר לעשירי הארץ, בצורת הטבות כמו הסכומים הדמיוניים של מס מעסיקים שממרביתו פטרו אותם.

     

    המדיניות הסוציאלית, בעיקר הקמת מערכת קצבאות מתקדמת ואוניברסלית שאותה הביאה ממשלת בגין-ידין, ואשר תרמה משמעותית לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים, קרסה כבר מזמן. ש"ס עדיין מצליחה אך בקושי לשמור את האצבע בסכר, בניסיון להבטיח רמת קיום מינימלית לילדים ממשפחות במצוקה ואף משפחות רבות ממעמד הביניים, הנדחקות לשולי החברה, בשל המדיניות הכלכלית של נתניהו וממשיכיו.

     

    האם יתכן שמפלגת העבודה מאמצת בפועל את הגישה הדמוגרפית-גזענית של ליברמן ודומיו, המציגים את הקצבאות כסכנה לרוב היהודי בשל השפעתן לכאורה על גידול באוכלוסיה הערבית? נראה כי מפלגת העבודה מאמצת אל ליבה את המדיניות האנטי חברתית של נתניהו, שעשה שימוש ציני בהפחדות הדמוגרפיות כדי לתמרן לצרכיו ולצרכי חבריו בעלי ההון את תקציבי הקצבאות.

     

    על רקע ההצעה של ש"ס להעלות את קיצבאות הילדים נחשפה המסכה הסוציאלית של מפלגת העבודה בצורה נלעגת, כמי שאינה מעוניינת בצמצום פערים כלכליים-חברתיים. היא מאמצת בטיפשות מדהימה את השיח הליברלי, שמטיל אימים על הציבור: המשק יקרוס אם הקצבאות יעלו, הפרזיטיות תתחזק אם ישולמו קצבאות גבוהות יותר.

     

    תביעתו של אלי ישי להגדלת הקיצבאות מתבססת בצדק על הטענה שצמיחת המשק מאפשרת ומחייבת את פיזור פירותיה בין כל השכבות החברתיות, ובפרט בקרב הקבוצות המוחלשות ביותר. היא מציעה בחכמה שיטת הקצאה שוויונית, בשונה מזו שהייתה נהוגה בעבר (תשלום שווה עבור כל ילד, ולא תשלום שעולה עם כל ילד נוסף).

     

    אילו היו למפלגה האנטי-סוציאלית של ברק והרצוג כוונות כלשהן בתחום החברתי, היו חבריה ובראשם נציגה ברווחה מציעים הצעה נגדית הקובעת שהקצבה תעלה משמעותית לילד הראשון והשני ותישאר בעינה עבור הילדים הנוספים. אבל במצב הנוכחי יכולה ש"ס לייצג ללא קושי את המדיניות שעליה הייתה אמורה מפלגת לייבור להיאבק.

     

    כלל לא מפתיע שהרצוג, שההבנה בסוגיות חברתיות ממנו והלאה, מתגדר בטיפול בנוער בסיכון ומסביר לנו כי "עד כה משרד הרווחה הפנה מיליוני שקלים לטיפול בילדים ונוער בסיכון וצריך לחכות לתוצאות". הכסף הגדול ימשיך לזרום בעזרת

    הסוציאליסטים המדומים והשיח הגזעני, לעשירים, חבריהם של הפוליטיקאים במפלגת העבודה (והליכוד וקדימה). את הילדים, שהמדיניות החברתית-כלכלית-"ליברלית", זרקה לאשפתות, ישימו במוסדות המדינה, שהפכו לכלי העיקרי ל"טיפול" ב"נוער במצוקה". זהו כמובן כסף קטן לעומת כספי הקצבאות, המשולמות על בסיס אוניברסלי.

     

    וכך למדנו שוב כי ש"ס קמה, מתקיימת ומשגשגת בזכות העובדה שמפלגת העבודה בגדה בציבורים החלשים וחברה לימין החזירי. מההתנכרות לאינטרסים שהיו צריכים להיות בראש מאבקי המפלגה, יכולה היום ש"ס לעשות את ההון הפוליטי העצום שזכתה בו בצדק.

     

    ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים