"אבל מאמי, אני לא צריך בגדים חדשים!"
אתה הולך אחריה בקניון, והיא מחזיקה אותך ביד, כדי שלא תנסה אפילו לברוח לאוטו או משהו. בדרך לחנות הראשונה אתה רואה אמא מחזיקה את בנה הקטן ביד, הוא בוכה והיא גוררת אותו. בר מזל קטן שכמותו, לך אפילו אסור לבכות
האדם הניאנדרטלי היה יוצא פעמים רבות לחיפוש מזון בקבוצות. מסעות ציד אלה היו נמשכים לתקופות ארוכות של שבועות, והמשתתפים היו בדרך כלל רק זכרים. אחרי מספיק זמן החלו גם הנשים לצאת למסעות, רק שאצל המין הנשי המסע אינו נמשך שנים, חודשים, שבועות או אף מספר ימים. הן מספיקות לראות את העולם כולו ביום אחד.
כך קורה שיום אחד קמה החמודה בבוקר ומחליטה שכבר מזמן לא נערך מסע לגילוי עצמי. היא אורזת את כל החפצים החשובים שלה בתוך תיק (שפתון, מסקרה, פודרה, משקפי שמש פלוס נרתיק, תחבושות, מסטיקים, סוכריות, נייר טואלט, ארנק עם כרטיס אשראי פלוס כרטיס חבר מועדון, 200 שקל במזומן, תמונה שלך, פנקס צ'קים, מפתחות ועוד דברים לפי הטעם האישי שלה), נכנסת לאוטו ונוסעת לאחד המרכזים הרוחניים החביבים עליה – בדרך כלל קניון באזור עיר המגורים – וכאן מתחיל המסע.
כל חנויות הבגדים, הנעליים, התיקים ובעיקרון כל החנויות באזור, בתגבור של כוחות ההצלה, נכנסים לכוננות תקיפה.
הרבה גברים שחיים עם נשים שסובלות מהתסמונת (נדגיש שרק אחוז קטן לא סובלות ממנה) מנסים לשווא להטיל וטו, אחרי הכל, כשאשה יוצאת מהבית וחוזרת עם מאזדה חדשה ועוד 60 תשלומים נוחים של 2,000 שקל בחודש, ניתן רק לתהות היכן עובר הגבול.
הדבר הכי נורא שיכול לקרות לגבר הוא שיום אחד תחליט חברתו שהוא צריך לבוא איתה לאחד המסעות שלה.
אחים, אני פונה אליכם, עם דמעות בעיניים: אם אי פעם זוגתכם אומרת לכם "בוא נלך להסתובב יחד בקניון" אמרו לה שמאוד הייתם רוצים, אבל פשוט קיבלתם כרגע צו קריאה דחוף למילואים.
במקרה שלא הצלחתם להתפנות למילואים, לנסוע לחו"ל, לשבור את היד בה אתם משתמשים פחות, אני אספר לכם מה הולך לעבור עליכם בשמונה השעות הקרובות.
זוכרים את היום ההוא בטירונות שסמל המחלקה שלכם הכריח אתכם לרוץ עד שהקאתם? אחרי מסע הקניות אתם עוד תתגעגעו אליו.
המאבטח עושה לך חיפוש מקיף בנקבי הגוף
מגיעים לקניון, העיניים של החמודה נדלקות כמו לפידים בחשכה. היא נכנסת לקניון ואתה אחריה. בכניסה היא מראה את התיק ועוברת כמו כלום. אתה, לעומת זאת, שכחת להתגלח יומיים, לכן המאבטח עושה לך חיפוש מקיף בנקבי הגוף.
אחרי החוקן היא תופסת את ידך ושואלת מה לקח לך כל כך הרבה זמן, אתה מנסה להסביר אך לשווא, היא גוררת אותך בידה ואתה מרגיש כמו מישהו שיצא לטייל עם כלב היפר אקטיבי.
נכנסים לחנות הראשונה, חנות בגדים. היא מתחילה להתרוצץ בתוך החנות באטרף שעוד לא נראה כמותו. אתה מחפש מקום לשבת, אבל אין. 2,000 קולבים, עשרה תאי מדידה, חמש קופות, אבל אפילו לא שרפרף מסריח אחד.
אחרי 20 דקות שאתה מנסה לעקוב אחריה במבט בלבד, היא באה אליך עם שמלה ושואלת אותך: "איך זה?"
זה השלב בו אתה נכנס למלכוד.
נשים, אתן חייבות להבין שחוץ ממספר קטן מאוד של גברים, הרוב לא מבינים באופנה. מתוכם, חלק נכבד מעדיף את בני מינו, לכן הסיכוי שיתאהב בכן גבר שמבין באופנה הוא אפסי למדי.
עכשיו למלכוד: אם נגיד שזה יפה, היא עלולה להגיד "מה פתאום, זה מכוער". מצד שני אם נגיד שזה מכוער, היא תפתח עיניים גדולות (אחד הסממנים של בכי), ואז אנחנו ניאלץ להסתלק באלגנטיות מהאזור.
במילואים לפחות תקבל שכפ"צ, רובה והזדמנות להגן על עצמך
מצד שני:
ככה זה כשאני הולכת איתו לקנות בגדי חורף
גולדי הארט
מידי פעם אני מתבקשת על ידי בחור להצטרף אליו למסע קניות, כי צריך לקנות בגדים. כבר פה יש בעיה. צריך? כשבחור אומר שהוא צריך לקנות בגדים, הוא לרוב אומר את זה בטון בו נוסעי הטיטאניק ביקשו שיעלו אותם על סירות ההצלה
אז מה עושים במצב כזה? הלוואי שיכולתי לעזור לכם, אבל כל מה שיש לי לומר זה - הייתם צריכים לברוח למילואים. מה זה 21 יום של שמירות בשטחים, לעומת התמודדות עם דבר כזה. במילואים לפחות תקבל שכפ"צ, רובה והזדמנות להגן על עצמך.
רוב הגברים היו מעדיפים שנשים יסתובבו בבגד ים קטן מאוד, וזה היה נראה מספיק טוב בשבילנו, אבל כמובן, כל גבר לא היה מוכן שחברתו תצא מהבית עם תחתונים וחזייה בלבד, שכן אנחנו (בניגוד אליכן) יודעים בדיוק מה עובר לגברים אחרים במוח.
כעבור שעה חוזרת החמודה שוב, מתנשמת בכבדות ועם מבט של אושר בעיניים: היא מצאה משהו ומראה לך אותו. שים לב טוב לעיניים שלה, אם יש בהן ניצוץ כמו בפעם ההיא שלא ראית אותה שבועיים, אל תחשוב אפילו להגיד לה שזה לא יפה, אתה עלול לסבול מוות בייסורים.
היא גוררת אותך אל הקופה, ואז, ברגע שהקופאית מעבירה את אקדח הלייזר על התווית הופכת הטראומה לדיגיטלית על המסך שמול עיניך. "בסך הכל 599 שקלים" היא מסתכלת עליך ואומרת, "איזה מזל שזה במבצע".
אתה נרגע ושואל "אז כמה זה עולה עכשיו?".
הקופאית מסתכלת עליך ומחייכת חיוך זדוני. 100 כמוך עוברים אצלה ביום, והיא אומרת: "זה כבר אחרי הנחה".
אתה מסתכל על הקופאית בהלם, איך היא מנצלת את התמימות של חברה שלך, 600 שקל וזה עוד זול, כי זה "קוצ'י".
אתם יוצאים מהחנות, עכשיו אפשר לנוח, אתה על הרגליים כבר שעה וחצי, אפילו בטירונות נותנים לשבת דקות בכל סוף שעה של שמירה.
אבל אתה טועה, מיד אתה נגרר אל חנות נעליים. טוב נו, לפחות שם אפשר לשבת.
אתה נכנס לחנות ומריח ריח עצבני של עור, מרגיש כמו תנין במפעל של ארנקים.
אתה כבר ישן עם נעליים מתחת לכרית בלילה
אתה מנסה להסביר לה שהיא לא צריכה עוד נעליים, באמת שלא, יש לה יותר ממספיק, אתה כבר ישן עם נעליים מתחת לכרית בלילה.
לנו הגברים זה נראה מאוד מוזר: לך בבית יש נעלי ספורט, נעלי יציאה (כשאתה נדרש להיראות כמו בנאדם, או ללכת לחתונה) וכפכפים. למהדרין שבינינו יש גם נעלי כדורגל ליום שבת בבוקר.
אבל היא מסבירה לך שאת כל הנעליים שיש לה היא לא סובלת, כי הן "מכוערות בטירוף", משפט זה גורם לך לתהות: אם היא חשבה הן מכוערות, למה היא קנתה אותן בכלל? והמחשבה ההגיונית הבאה, כמובן - כמה זמן ייקח לה עד שהיא תתחיל לשנוא גם את אלה?
לבסוף היא בוחרת כפכפים עם סוליה בגובה 15 ס"מ, רק תתפלל לאלוהים שהיא לא תיפול עם הכפכפים האלה, כי מגובה כזה אפשר בקלות לשבור רגל.
אתם יוצאים מהחנות, תודה לאל. אתה כבר תשוש לגמרי, ואז, ברגע שאתה הולך לחטוף את התמוטטות העצבים הראשונה בחיים שלך, היא אומרת "בוא נלך לשתות משהו".
סוף סוף הפסקה, הולכים לשתות קפה. אתה יושב, היא מדברת על כל הדברים שהיא קנתה, איפה היא תלבש אותם ומה היא תעשה איתם. מהצד שלך זה נראה כמו תוכנית פעולה של סיירת מטכ"ל בשטח אויב. ואז, ברגע הכי גדול של נירוונה שחווית באותו יום, היא מוציאה את המילים שהכי פחדת לשמוע: "תראה איך אתה נראה, צריך למצוא לך משהו ללבוש".
אז תראו, זה דבר אחד לקחת אותך למסע קניות, לשגע אותך בכל הקניון, להכריח אותך לסחוב את השקיות ואת התיק שלה, ודבר אחר לגמרי להגיד לך איך להתלבש!
אתה מנסה להשתמש בשיטות שלה, מגדיל את העיניים ונראה כאילו אתה הולך לבכות, אומר לה בקול עצוב: "אבל מאמי, זאת הגופיה שסבתא שלי קנתה לי לטירונות", אבל זה לא עובד. בנות המציאו את השיטה של עיניים גדולות (יש מחלקה שלמה בסופר פארם שמתמחה רק בזה).
"אל תעשה לי פרצוף כזה, אני לא מוכנה להסתובב עם מישהו שלבוש כמו קורבן רצח בסרט אימה".
ואז אתה מבין הכל: הקטע של לשבת ולשתות קפה היה בעצם אולטימטום סמוי. מסקנה – לעולם אל תסכימו לשתות קפה באמצע מסע קניות. תנשכו את הקליע ותחכו שייגמר!
אתה הולך אחריה, והיא מחזיקה אותך ביד, כדי שלא תנסה אפילו לברוח לאוטו או משהו. בדרך לחנות הראשונה אתה רואה אמא מחזיקה את בנה הקטן ביד, הוא בוכה והיא גוררת אותו. בר מזל קטן שכמותו, לך אפילו אסור לבכות.
נכנסים לחנות, והיא אומרת לך: "לך תמצא משהו שאתה אוהב". ואתה, כמו שועל שהוחזק כל חייו בשבי ופתאום שוחרר לטבע, מתחיל להסתובב בחנות ולהסתכל.
לפתע, מאחד המתקנים העגולים האלה שיש עליהם בגדים, מגיחה בחורה שנראית כאילו היא אוכלת ספיד יחד עם הקורנפלקס בבוקר. "אפשר לעזור לך?!! מה אתה מחפש???" היא שואלת.
"יציאת חרום!!!" אתה מסנן מבין שיניך החשוקות, ואז חברה שלך קופצת מאחוריך ואומרת: "הוא צריך בגדים אופנתיים".
"כן!!!" אומרת המוכרת, "הוא נראה כמו מישהו שזחל ממערה!!!".
אתה עומד שם, בזמן שחברה שלך ועוד בחורה זרה משמיצות אותך. הן הולכות יחד בחנות, מתיידדות. החמודה מספרת למוכרת עליך, והמוכרת, מצידה, מספרת על חבר שלה: "אז את שומעת? רציתי לקחת אותו לקנות לו משהו חדש לכבוד פסח, אבל הוא בדיוק קיבל צו קריאה דחוף למילואים".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
