לאומי: זהות בעמלות אינה מעידה על תיאום בין הבנקים

"העובדה שקיימת זהות או קירבה במחירם של מוצרים או שירותים כלשהם אינה מלמדת על קיומו של הסדר כובל" - כך טועןן בנק לאומי בבקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי להכיר בתביעה שהוגשה נגד שלושת הבנקים הגדולים כתביעה ייצוגית.

התביעה, שהוגשה נגד הפועלים, הלאומי ודיסקונט, על סכום עתק של 7 מיליארד שקל, הוגשה בעילה של תיאום ריביות בין הבנקים.

בנק לאומי, באמצעות עו"ד ירון אלחנני, ממשרד קנטור, אלחנני, טל ושות', טוען כי לבית המשפט לא הוצגה כל ראיה על תיאום כזה בין הבנקים.

בינואר קבע השופט נסים ישעיה מבית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין מחלוקת שהבנקים קבעו שיעור זהה לריבית הפריים שלהם, מרחק של 1.5% מהריבית של בנק ישראל, וכי תוספת הסיכון הייתה תמיד 3% מעל הפריים. הנתונים מצביעים, קבע, "לכאורה לפחות, על הסדר כובל ועל הגבלה או כבילה עצמית מתואמת ואסורה באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים. אני תוהה מה מנע מהבנקים", הוסיף, "לקבוע מחיר של ריבית פריים, נמוך או גבוה יותר מהשיעור 'המקובל' כדבריהם של 1.5% מעל הריבית של בנק ישראל... האם שיקולים כלכלים צרופים וחישובים מתמטים מדוקדקים ואולי יד המקרה, הביאו לאחידות או זהות מוחלטת בשיעורי הריבית?".

בבקשת הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי "ייחס משקל ממשי גם להלך הרוח בציבור בקשר לסוגיה הנדונה כפי שבא לידי ביטוי באמצעי התקשורת ההמונית להם נחשף... בכל הכבוד הראוי, הלך הרוח האמור לא היה חלק מחומר הראיות בתיק, ואף אם היה כזה - הרי שאין הוא נוגע לסוגיות המשפטיות והכלכליות הקונקרטיות שההכרעה בהם הונחה לפתחו של כב' בית המשפט".

בנק לאומי טוען כי זהות בעמלות, "שהבנק אינו מודה בה כמובן", אינה עשויה ללמד על הסדר כובל בין הבנקים. "באותה מידה יכולה זהות כזו ללמד", נכתב, "למשל, על תחרות דווקא, בה המחיר שנקבע על ידי 'שחקן' אחד משפיע על המחיר שקובע מתחרהו".