לא להגיד קדיש על היחסים

פרשיית הריגול החדשה, "פרשת קדיש", לא תגרום כנראה נזק חמור ליחסי ישראל-ארה"ב לאורך זמן. לא רק מפני שהיא התרחשה והסתיימה לפני כמעט שנות דור, אלא בעיקר מפני שהיא למעשה הסתעפות של פרשת פולארד, שישראל כבר הכתה בה על חטא בפומבי ובאופן רשמי והיא נטחנה עד דק בתקשורת האמריקנית.

מכתב התביעה של משרד המשפטים האמריקני עולה בברור כי מי שהפעיל את המהנדס בן עמי קדיש היה אותו ארגון מודיעין ישראלי - לק"מ (לשכה לקשרי מדע) - שהפעיל את פולארד. ארגון זה היה מופקד משנות השישים עד שנות השמונים של המאה הקודמת על השגת ידע טכנולוגי ביטחוני וחומרים אסטרטגיים ברחבי העולם. במיוחד כאלה הקשורים בתחום הגרעיני. לא פלא שאנשיו הגיעו לקדיש, יהודי טוב שרצה לסייע לישראל להתמודד עם האיומים הביטחוניים עליה, ובניגוד לפולארד - אף עשה זאת ללא תמורה כספית.

הפעלתו של קדיש התחילה לפני שהתחילו קשרי הלק"מ עם פולארד והסתיימה לפני שה-FBI חשף את פולארד בנובמבר 1985. מפעילו של קדיש, לפי כתב התביעה, היה 'הנציג לקשרי מדע' - בקונסוליה הישראלית בניו-יורק

שהיה למעשה איש הלק"מ. שמו של אותו נציג, יוסי יגור, נזכר בשעתו בדיווחי התקשורת על פרשת פולארד כמי שהיה מעורב בהפעלתו - אך לא ישירות. הוא היה בין הדיפלומטים הישראלים שעזבו את ארה"ב בעקבות אותה פרשה.

אך מה שבמידה רבה נוטל את העוקץ מהפרשה הנוכחית היא הפעולה הנחרצת שנקטה ירושלים אחרי שנחשפה פעילות הלק"מ בארה"ב. ממשלת ישראל הפסיקה את פעילות הלק"מ ופירקה את הארגון כליל. ומה שחשוב יותר: הממשלה הוציאה הוראה גורפת וחד-משמעית לכל משרדי הממשלה וקהיליית המודיעין האוסרת על ביצוע פעילות ביון בארה"ב. לא רק זאת; על כל הגורמים הפועלים מטעמה של ממשלת ישראל, או עבורה, נאסר להשיג או לקבל ידע טכנולוגי ביטחוני ולרכוש חומרים ומערכות, ללא תאום עם הממשל האמריקני ואישור בכתב מטעמו.

ככל הידוע, קהיליית המודיעין הישראלית, הדיפלומטים הישראלים וגם נציגי התעשיות הביטחוניות מקפידים עד היום כקוצו של יוד על ביצוע הוראה זו. אפילו בשיאן של מחלוקות ביטחוניות מביכות שהתגלעו מאז שנות השמונים בין ישראל לארה"ב, כמו בפרשת המזל"טים שנמכרו לסין, לא טען הממשל האמריקני - וגם לא טוען עכשיו - שישראל מרגלת או גונבת ידע וחומרים מארה"ב.

גם אם יצליח משרד המשפטים האמריקני להוכיח בבית משפט את אמיתות הטענות המועלות בכתב התביעה שהגיש נגד המהנדס קדיש, או שבן עמי עצמו יודה במעשים המיוחסים לו, תוכל ישראל לטעון כי כבר עשתה הכל כדי לתקן את המעוות וכדי למנוע הישנות מקרים דומים. ממשל בוש האוהד לישראל בוודאי שלא יעשה עניין מהפרשה החדשה וגם הממשל הבא - נראה שיעדיף לא להעצים את משמעויותיה. 

קהיליית המודיעין המשיכה לחפש "חפרפרות"

מי שינסה למצות את פוטנציאל הניגוח בישראל הטמון בפרשה הם מבקריה החריפים של ישראל הפועלים בעיקר מאחורי הקלעים בפנטגון, בקהיליית המודיעין האמריקנית ובאקדמיה בארה"ב. הם ימהרו לציין למשל שישראל הודיעה חד-משמעית, אחרי שפרשת פולארד התפוצצה, כי מקרהו של פולארד היה מקרה חריג ויחיד. טענה זו התקבלה בספקנות רבה בממשל האמריקני.

לא רק ה-FBI טען שהיו עוד אזרחים אמריקניים שריגלו עבור ישראל בארה"ב אלא גם שר ההגנה, קספר וויינברגר, וגם התובע במשפטו של פולארד. החשד הזה היה אחת הסיבות העיקריות שהממשל האמריקני דרש מישראל להעביר לעיונו את כל המסמכים והחומר שהשיג הלק"מ בארה"ב. ממשלת ישראל נכנעה לדרישה ואף הרשתה לאמריקנים לתשאל כמה ישראלים שהיו מעורבים בפרשה. האמריקנים לא הצליחו להוכיח את טענתם שהיו מרגלים, בנוסף לפולארד,שהופעלו על ידי ישראל, אבל החשדות בנושא לא נעלמו. בהקשר זה, ראוי לאזכר את פרשת לארי פרנקלין מלפני שנים אחדות, שבה התברר כי איש הפנטגון העביר לאיפא"ק מידע רגיש על איראן.

אישים בכירים בממשלים האמריקניים בעשרים השנים האחרונות טענו בשיחות פרטיות כי הסיבה שקהיליית המודיעין האמריקנית מתנגדת בעוצמה כה רבה להקלת עונשו של פולארד ולשחרורו מהכלא היא שישראל לא חשפה את מלוא ההיקף של פעולות הריגול שלה בארה"ב בתקופה שהפעילה את פולארד. עכשיו, אם יוכח מה שנאמר בכתב התביעה נגד קדיש, יתברר שאותם גורמים צדקו: היה לפחות אזרח אמריקני נוסף שהופעל על ידי הלק"מ.

היבט מטריד נוסף של "פרשת קדיש" הן הסיבות והנסיבות העלומות שהביאו לחשיפת הפרשה דווקא כעת. בכתב התביעה אין אפילו רמז שיענה על שאלות כמו:

• מתי החל ה-FBI לחשוד במהנדס הפנסיונר של צבא ארה"ב שנאמנותו והפטריוטיות האמריקנית שלו מזדקרים מצילומיו במדי 'הלגיון האמריקני' – ארגון משוחררי הצבא.
• מי סיפק את המידע שהביא לפתיחת החקירה נגד קדיש או לחידושה בתקופה האחרונה?
• כיצד הושגו הראיות המפלילות שיתמכו בכתב התביעה?
  

האם שיחת טלפון לא זהירה הביאה למעצר?

אלו הן רק כמה מהשאלות שגם אנו, הישראלים, איננו פטורים מלהשיב עליהן. בהקשר זה כבר דווח שקדיש היה בקשר טלפוני עם יוסי יגור אחרי שהתפוצצה פרשת פולארד ועד עצם היום הזה. זהו מעשה של חוסר זהירות שכל מי שעוסק בביון יודע שצריך להימנע ממנו. דווח גם שקדיש ביקר בארץ ונפגש עם יגור וכי לאחרונה הורה יגור לקדיש, בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית, להכחיש אם זה האחרון ייחקר על קשריו עם ישראל.

מה הביא את יגור להציע לקדיש לנהוג כך? האם קדיש סיפר לו שהוא חש שעלו על עקבותיו וביקש עיצה?

אם כך, הרי היה זה מעשה מובהק של חוסר זהירות. שניהם היו צריכים להניח שהטלפון של קדיש או של יגור או שניהם נמצאים אותה עת תחת מעקב. ייתכן שאותה שיחת טלפון שעליה מסופר גם בכתב התביעה היא שנתנה בידי החוקרים את ההוכחה הסופית.

אבל מי הביא את המידע הראשוני על פעילותו של קדיש שגרם לפתיחת החקירה? האם קדיש עצמו פיטפט או התפאר וסיפר לידיד על מעלליו וזה הלשין? האם יגור פלט משהו במקום ובזמן לא מתאימים? אולי פולארד ידע על קדיש ושבר שתיקה כדי לזכות בחנינה מוקדמת; אולי ניתוח המסמכים שהעבירה ישראל בפרשת פולארד הראה שהיה מקור נוסף למידע שלפולארד לא הייתה גישה אליו ואשר מקורו בארכיון הבסיס שבו עבד קדיש?

הכל אפשרי וכל האפשרויות – גם אלו שלא עלו כאן – מכעיסות באותה מידה. במהלך משפטו של קדיש יתבררו בוודאי עובדות נוספות ואז נהיה יותר חכמים - אף כי לא בהכרח פחות מוטרדים.