שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מעבר להרי אדום: טעימת יינות אדומים מקומיים

    שגיא קופר ממשיך את טעימת היינות שהתחיל לפני הפסח שבמסגרתה נבדקו בלנדים מקומיים של יצרנים מסחריים גדולים עד בינוניים. היה אדום

    חלקה השני של טעימת פסח שלי מביאה אותנו ליינות המקבילים לטעימה הקודמת, רק משנתונים מוקדמים יותר: יינות שהיו בשוק לפני שנה לפחות, מבציר אחד לפחות לפני זה שנמכר כרגע. לדוגמא, אם בטעימה הקודמת השתתפו הלימיטד אדישן של כרמל, בציר 2004, הרי שהפעם טעמנו את ה-2003.

     

    הבדל נוסף הוא בכך שלא טעמנו יינות מרלו, אלא רק בלנדים, יינות סירה או שיראז ("סיראז") וקברנה סוביניון. זה לא שאני לא מאמין ביכולת ההתיישנות של מרלו ישראלי, אלא שזאת פשוט סוגיה נפרדת לבדיקה. יינות מרלו, באופן טבעי, יוצאים לשוק לפני יינות קברנה סוביניון.

     

    גם כאן, נטעמו יינות ישראלים כשרים, של יצרנים מסחריים בינוניים עד גדולים: דלתון, הרי גליל, רקנאטי, סגל, רמת הגולן, בנימינה והמערה, ברקן וכרמל. שרבבתי לטעימה גם יין אחד של אמפורה, את הריטון רד 2004, אליו התייחסתי במאמר הקודם.


    (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    2003 מול 2004

    עניין אותי להתייחס לשנות הבציר בתוך הטעימה הזאת – 2003 מול 2004. אם תרצו: 2003 – שנה "אוסטרלית"; 2004 – אירופית.

     

    כמו בטעימה הקודמת, בה 2005 ו-2006 היו שנים שונות מאוד (2005 נחשבת לאחת הטובות בחמש השנים האחרונות, ואילו 2006 – לפחות טובה מהן), כך גם כאן: למרות שמדובר בשתי שנים לא רעות בכלל, וההבדלים בישראל לא גדולים, הרי ש- 2003 נחשבת לשנה מאוד "חזקה". מדובר בשנה של יינות עולם חדש פירותיים ואפילו כבדים, שמקורם בבציר ארוך מאוד, מהארוכים שידעה ישראל. היינות הפליאו להֵראות בזמן ההשקה, ומחלק מהיקבים קיבלנו יינות מצוינים.

     

    שנת 2004 הוגדרה כשנה יותר אלגנטית. לרוב, כשאומרים דבר כזה, הכוונה היא לשנה חלשה יותר, אבל כאן, לא בהכרח. הייתה זאת שנה גשומה למדי, עם גשמי אביב בחלקים שונים של הארץ, והבשלה איטית לעיתים ובאמת לא "בומבסטית". להזכירכם, הטעימה כאן היא של בציר אחורה: לא לקחתי רק יינות 2003 או יינות 2004. יינות שיצאו לשוק מאוחר נטעמים היום מבציר 2003. יינות שיצאו מוקדם – מבציר 2004. מהיינות המתיישנים, הסיכוי למצוא בציר 2005 הוא נמוך יותר כרגע, מאשר בציר 2004, ולכן אין מה להתייחס למידת ההצלחה של יינות מבציר 2005 בטעימה הזאת – רובם היו מסדרות ביניים.

     

    מלבד שאלת הבציר, נטעמו יינות זניים מול בלנדים: ראשית יינות סירה ושיראז, לאחר מכן בלנדים ולבסוף יינות קברנה סוביניון. השאלה לעצמי הייתה לא רק מי יהיה היין המצטיין בכל קטגוריה, אלא גם האם יצליחו הבלנדים להתעלות ולעבור את היינות הזניים. לכאורה בלנדים הם יינות שיש להם פוטנציאל להיות מורכבים יותר וליינן יש אפשרות לתקן, אם צריך, פגמים שיש ביין מזן מסוים. אחרים טוענים שבלנדים הם דווקא יינות חלשים יותר, כיון שזנים כמו סירה או מרלו מעגלים את היינות ומחלישים אותם. את אלה אני שולח בכל פעם לבורדו- על שתי גדותיה.

     

    בסך הכל נטעמו, בשני מועדים שונים, 46 יינות שונים. רק שני בקבוקים נפסלו. שני יינות היו יינות אמריקאים, אותם הכנסתי כ"ג'וקרים" לטעימה, שהייתה טעימה עיוורת. בין היינות היו גם יינות בסיסיים מאוד – יינות של 30 שקלים – שגם הם הוכנסו כג'וקרים, כדי למצוא חריגים, אם יש, וגם בתקווה שאולי תהיה איזו הפתעה. לא היו חריגים משום סוג: היינות הזולים דורגו במקומות האחרונים (שני האמריקאים גם כן, בהתאמה למחיר שלהם. הם לא היו טובים מהישראלים).

     

    אצלי, שקלול שתי הטעימות מראה שהבלנדים לא כיכבו, אם לומר את זה בעדינות. ניכר שהיקבים המסחריים משקיעים הרבה מאמץ ביינות הזניים שלהם, בעיקר בקברנה סוביניון, ואין הצטיינות בבלנדים. אני מוכן להמר שהדבר הזה יהיה שונה במקצת בין יינות של יקבי בוטיק.

     

    השתתפו 20 יינות קברנה סוביניון, 12 יינות סיראז, 8 בלנדים – ק"ס, מרלו ושיראז, לפי רוב - ו-6 יינות מרלו. עשרת המצטיינים מ- 46 כללו: בלנד אחד, מרלו אחד, שלושה יינות סיראז וחמישה יינות קברנה סוביניון. מבחינת שנים, 2004 מנצחת את 2003: חמישה מתוך עשרת היינות הראשונים היינות הם יינות משנת הבציר הזאת, ה"חלשה" יותר, כביכול, וארבעה הם מבציר 2003. גם המיקומים של יינות 2004 טובים יותר, בממוצע. בלנדים – יוק. לפי שכיחותם בטעימה, היו צריכים להיות לפחות שני בלנדים בעשירייה הראשונה שלי, אם לא בשביעייה הראשונה.

     

    אם מתחשבים בגיל היין, הירדן קברנה סוביניון 2001 – היין היחיד משנת בציר זאת שנטעם ברצף הזה – "לקח" את הטעימה. שנת 2001 לא צוינה כשנת בציר מצוינת או משובחת במיוחד. הייתי אומר אפילו שהיא נחשבה לפחותה בהשוואה ל- 2004. מה שכן, הירדן 2001 הוא יין בודד בכל המערכה הזאת, ולא הייתי משליך ממנו בשום אופן אל יינות אחרים משנה זאת. מרבית הסיכויים שיין ישראלי בן שבע שנים מיקב מסחרי גדול לא יהיה כבר במיטבו.

     

    המסקנה שלי היא שמתוך יינות של יקבים מסחריים בינוניים וגדולים, כשרים, בין יינות 2003 ו-2004, הייתי מעדיף את יינות 2004. בינתיים, נכון לעכשיו, הטעימה מאוששת את זה שליקבים הגדולים אין בלנדים מרשימים, ואם יש, הרי שמדובר ביין בודד, כזה של שנת בציר ייחודית או יין שמיוצר בכמות קטנה מאוד, יחסית למגוון היינות של היקב. יינות הסיראז ממשיכים ובולטים בין היינות, כשהם מגיעים לכדי שלושים אחוז מהיינות המצטיינים.

     

    בנוסף על הרשמים מהטעימה האחרונה, הבאתי דברים שכתבתי על כמה מהיינות כשהם הושקו, ואותם יכולתי למצוא ברשת. הרשימה מסודרת לפי גודל היקבים – מגדול לקטן.

     

    כרמל לימיטד אדישן 2004

    צבע טוב ומראה כללי יפה. האף פירותי, כבד ו"אפל". שזיפים ומנטה, יחד עם גווני קפה, משחקים פה בערבוביה. קצת יותר מדי טאני, בטח בהשוואה ליינות אחרים משנה זאת, אבל מאוד יכול להיות שדווקא הטאניות הזאת היא שתחזיק אותו יפה גם בשנתיים-שלוש הבאות. (15.8/20) 155 שקלים.

     

    בספטמבר 2007 כתבתי כך: "הלימיטד של 2004 בודאי לא בומבסטי כמו ה- 2003, מעט יותר "אלגנטי", אבל הוא עדיין יותר קרוב לצד האוסטרלי של האלגנט, מאשר לצד הצרפתי. זהו יין בעל צבע כהה, סגול-אטום ומרוכז. באף יש שמץ של ירוק – אולי אקליפטוס - אחר כך פרי סגול כהה ומאוד מתוק, עם שפע של דובדבנים. הפה חלק, מתקתק, לא מאוד כבד ובסך הכל נעים. סיומת בינונית, מתובלת, עם טאנינים בינוניים פלוס, טובים. הוא יראה מצוין בעוד שנתיים – שלוש, אבל לא הייתי מותח אותו מעבר ל- 2012. 14% אלכוהול (16/20)."

     

    כרמל שיראז קאיומי 2004

    לא מבריק, אבל יין יפה מאוד, בעל צבע סגול אטום. יש בו פרחים מצד אחד, וארומות "אדמתיות" של גומי, Tar ואספלט. הסיכום הוא של יין טוב, מיוחד ונעים, עם פוטנציאל לשמירה של שנתיים לפחות. (15/20) כ-90 שקלים.

     

    כרמל שיראז קאיומי 2003

    פלפלי, ירקרק, חם למדי באף. גוף בינוני פלוס ותחושה כללית טובה של היין בפה. סיומת ארוכה- הדרית, חומצית עם טאנינים לא מעטים. (15.5/20).

     

    ב-2006 כתבתי עליו כך: "צבע סגול עמוק, בעל נוכחות ועוצמה. באף יש לו הרבה פרי כהה, מתובל. חמיצות קצת גבוהה ואפשר בהחלט להרגיש הרבה עץ חדש. סיומת ארוכה ופירותית. יין שישתפר עם הזמן."

     

    ברקן סופרייר מרלו 2004

    מהיינות היותר אלגנטיים ומאלה שיש להם עדיין פוטנציאל טוב להתיישנות. ארומות של פרחים ובייקון, גוף חלק וטוב עם טאניות טובה. הסיומת ארוכה וטובה. הניחו אותו לשנתיים נוספות, לפחות, או שתו ממנו לאחר חידרור טוב. (15.3/20) כ-160 שקלים.

     

    ברקן סופירייר קברנה סוביניון 2003

    אטום, סגול, שוליים סגולים וצעירים. זהו יין מאוד "עולם חדש". הרבה מאוד עץ חדש, שוקולד ופרי כהה. הוא יתאים למי שאוהבים את הסגנון האמריקאי, הכבד ויש לו פוטנציאל התיישנות של שנתיים-שלוש, ללא קושי. (15.5/20).

     

    בדצמבר 2006, במסגרת סקירה של יינות ק"ס מבציר 2003, כתבתי: "היין עדיין בתחילת דרכו: ארומות פרי אדום ופרי כהה מצוינות, שמשתלבות היטב בעץ. הרבה חייתיות, אבל גם ארומות עדינות יותר של שוקולד ואולי מוקה. גוף חלק, ממלא, בשרני ומורכב. בהחלט יין טוב ויותר מזה. ב-160 שקל לבקבוק זאת מתנה יפה למי שאוהב יין, אוסף ויודע לשמור בקבוקים לתקופה".

     

    ירדן קברנה סוביניון 2001

    צבע סגול עמוק וללא גיל. באף יש לו שזיפים וגוונים של יין בוגר. משהו שמזכיר אפילו יינות ריוחה מתיישנים, במיטבם. תחושת הפה טובה: העץ שם - קופסת סיגרים ואפר - אבל הוא לא מעיק, אלא משתלב יפה. זהו יין מאוד אלגנטי, בעל טאנינים שעדיין שם. לשמירה, ללא ספק. (16/20).

     

    ירדן קברנה סוביניון 2003

    צבע טוב, אפילו מצוין. באף מתגלים גוונים של מנטה ומשהו סגול-כהה, קטיפתי. החומציות טובה אך יש מרירות קלה במתקפה. בפה התחושה היא של יין נעים ועשוי היטב בעל מבנה טאניני מצוין. סיומת טובה ויכול למשוך עוד יפה. (15.5/20).

     

    בדצמבר 2006 נראה לי היין כך: "הירדן ללא ספק מצוין. הוא מתאים לטרנד הכללי של "2003 שווה בציר מצוין", עם הרבה עושר ומורכבות ופוטנציאל התיישנות טוב. ב- 105 שקל, זאת בהחלט קניה יותר מטובה: צבע אדום כהה, חלק ומבריק. אף עתיר פירות כהים, עם אדמתיות וארומות עץ טובות - קפה ושות'. בפה, כרגיל ביינות היקב, היין מאוזן וחלק".

     

    ירדן סירה אורטל 2004

    היין סמיך, אטום ויפה. באף הוא פרחוני, אם גם מעט מתקתק לטעמי. בניגוד מוחלט למרלו, אין כאן עץ בולט, ונתנו לפרי הרבה מאוד ביטוי, על צד הפרחים שלו (ולא הצד האנימלי). זהו יין מאוד רחב, שנותן תחושת פה מלאה, עגולה וטובה. הסיומת מתובלת ואם כבר, אז מעט דומיננטית מדי. מחיר מומלץ לצרכן: 150 שקלים. (17/20).

     

    בנימינה תרשיש קברנה סוביניון 2004

    היין הזה עשוי על הצד המתקתק של יינות ישראלים ולמרות זאת הוא טוב. יש בו די הרבה עץ, מתיקות של וניל ופרי בשל. גם בפה, הוא משרה תחושה של מתיקות במתקפה. טאנינים טובים וסיומת מתובלת וטובה. זה בהחלט "עולם חדש", בודאי בהשוואה למרלו המצוין של ברקן, שסגנונו שונה. (15.5/20) כ-100 שקלים (יצא עכשיו בציר 2005).

     

    סגל רכסים דישון – קברנה סוביניון – 2003

    אף מאוד נעים, פירותי ופרחוני. אחרי מעט זמן יוצאת תחושה של Tar ואדמתיות. הגוף מאוד טוב והפה ממשיך את האף. היין טאני ובעל פוטנציאל יפה של שנתיים-שלוש ואולי יותר. (16/20).

     

    לפני שנה בדיוק כתבתי: "יין בעל נוכחות מרשימה. הוא לא מעמיס או כבד, למרות הגוף המלא, והמרקם שלו נעים, בעל טאניניות עדינה וטובה. הוא מפגין אמנם הרבה ארומות של עץ - טבק וארז - אבל לא פחות מזה יש בו גם הרבה מאוד פרי שחור ודובדבנים. זהו יין אלגנטי ואיכותי, שירוויח, ללא שום ספק, מעוד שנתיים לפחות של התבגרות בתנאים טובים. כבר היום יש בו גם ארומות אנימליות שונות ואפר קר, שבוודאי ילכו ויתחזקו".

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים