הרב מלמד: להחרים מפרסמים גדולים בתקשורת
הרב אליעזר מלמד דן ביחס הציבור הדתי ל"תקשורת העוינת לקודשי ישראל", וקובע: חרם כללי לא יועיל, צריך להחרים את המפרסמים הגדולים - "צינור החמצן של התקשורת". הרב מקווה שבכך תשתנה מפת התקשורת, וזו תהיה "מתנה ראויה למדינת ישראל לקראת יום עצמאותה ה-60"
"אם צינור החמצן של התקשורת החילונית ייחסם, והסיבה לכך תהיה ברורה - היא תתחיל להשתנות, לכבד יותר את קודשי ישראל, ולתת ביטוי הוגן לכלל הדעות בישראל" – כך קובע הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה ומרבני הזרם החרד"לי בציונות הדתית.
במאמרו השבועי, שפורסם בסוף השבוע בשבועון הימין "בשבע", דן הרב ב"השפעתה השלילית של התקשורת העוינת לקודשי ישראל" וקרא ל"חרם מתון כלפי המפרסמים הגדולים, שהפרסומות שלהם ממלאות את רוב עמודי העיתונות ודקות הפרסום בטלוויזיה".
במאמרו הוא מציג את הבעיה: "שנים אנו מצרים על יחסה העוין של התקשורת לקודשי ישראל. פסיקת בית משפט שמתירה למכור חמץ בתוך חנויות נחשבת למתקדמת ומתקבלת בשמחה, וכך גם היחס לכל יוזמת נסיגה וגירוש יהודים, ואילו פגיעה בערבי היא כמעט תמיד פשע. מעמדו של בית המשפט העליון מקודש, ולעומת זאת עמדת 'הממסד הרבני' היא תמיד בעייתית, ואישי התקשורת עושים מאמץ שהציבור יבין זאת".
הרב טוען כי התקשורת מרבה לעסוק במקרים של התעללות בילדים וקיפוח נשים במשפחות חרדיות כדי להוכיח שלדתיים, הטוענים שהם מוסריים יותר, חטאים חמורים ומכוערים. "גם חגי ישראל זוכים לקיתונות של בוז", הוא כותב, "לועגים למצוות המשמינות, לחוויה המשפחתית, מתארים את ליל הסדר כמוקד של מריבות ועלבונות. רק חגי הגויים זוכים לחיבה וכבוד".
מעגל שמזין את עצמו
אז מה הפיתרון? "היו שניסו להציע חרם על כלי התקשורת החילוניים, אבל כל זמן שאין בצריכתם איסור תורה גמור - חרם לא יועיל", קובע הרב. לדבריו, הסקרנות היא טבע אנושי בסיסי, ולכן כמעט שלא ניתן לגזור על אדם שלא יתעניין במה שקורה סביבו.לפיכך קורא הרב, "בלית ברירה", לחרם צרכנים מעודן כלפי המפרסמים הגדולים: "הטענה כלפיהם פשוטה - אתם מחזיקים את כלי התקשורת שלועגים לכל הקדוש והיקר לנו, ולכן איננו רוצים לקנות את מוצריכם. הרי אם נקנה אותם,
"זהו מעגל שמזין את עצמו", מסביר הרב, "משרדי הפרסום שבויים בתפישה לפיה החברה הקובעת בישראל היא החילונית, והדתיים והמסורתיים נגררים אחריה, ולכן עיקר השקעתם מופנית לתקשורת החילונית, שבזכות המשאבים הכספיים העצומים שמוזרמים אליה היא מסוגלת לגייס את העובדים המוכשרים ביותר, ליצור חומרים מעניינים, ותוך כך היא מעצימה את תפישות העולם החילוניות, את הבידור החילוני, את תרבות האכילה החילונית, הכוללת אכילת שרצים, חזיר ובשר בחלב. ואף הציבור הרחב נעשה שבוי באותה תפישה, כאילו אכן החברה החילונית היא המובילה".
ויש גם יתרון כלכלי
הרב מלמד מדגיש כי "המחאה צריכה להיות רק כלפי המפרסמים הגדולים, שעיקר מגמתם להגדיל את פלח השוק שלהם בעוד כמה אחוזים... אין צורך במספר גדול מאוד של אנשים, די בשלושה עד חמישה אחוזים מן האוכלוסייה כדי
לחולל שינוי משמעותי במפת התקשורת... זו תהיה מתנה ראויה למדינת ישראל לקראת יום עצמאותה הששים, אם כלי התקשורת שבה יהיו בעלי תודעה ישראלית מקורית".
"תועלת נוספת שיכולה לצמוח מעמדה כזו, היא מאבק במונופולים הגדולים", חותם הרב את מאמרו, "19 משפחות שולטות בכלכלה הישראלית, ובכוחן להפיל כל מתחרה קטן ובינוני. כך הן יכולות לשלוט בשוק, להעלות מחירים ולהרוויח עוד יותר על חשבון האזרחים הקטנים". לדבריו, חלק משמעותי מיכולתן לשלוט בכלכלה הוא בהחזקת התקשורת, בתקציבי פרסום או בבעלות ישירה, ולכן "הימנעות מקניית מוצרים של המפרסמים הגדולים תיתן העדפה לחברות הבינוניות והקטנות. הדבר יועיל לכלכלה החופשית, וממילא לחברה".
