שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הסירו את הקדושה מעל ירושלים
    כדי ליישם פיתרון ריאלי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית, יש להיפרד ממיתוס קדושתה של הבירה המאוחדת
    במהלך 41 השנים האחרונות הפכה ירושלים לסלע המחלוקת העיקרי בינינו לבין הפלסטינים. באופן אבסורדי הפך סלע המחלוקת הזה, תחת לחציהן של קבוצות מיעוט פונדמנטליסטיות בשני הצדדים, מפוליטי לדתי.

     

    על מנת שפתרון מדיני כלשהו יהיה ישים ותתאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל, דבר שיבטיח את ביטחוננו בטווח הארוך, יש לנטרל מתוך הדיון את האלמנט הדתי של "נושאי הקדושה" למיניהם בכלל, וזה של ירושלים בפרט.

     

    סמלו החזק ביותר של אלמנט זה, שהשתלט על השיח הציבורי מאז 1967, מתמצה בקדושתה של ירושלים המאוחדת. זאת, על אף שהציונות מראשיתה לא קמה מתוך מטפיסיקה דתית, כי אם כפיתרון ריאלי ומדיני לעם היהודי במולדתו ההיסטורית. כבר בזמן האימפריה העותומאנית נקנו האדמות הראשונות היכן שהדבר היה אפשרי, ואיש לא שקל מהי חשיבותן הדתית.

     

    לירושלים עצמה, סלע קיומנו וציר המחלוקת העיקרי, יש לנו כידוע שותפים מזה זמן רב. בהר הבית איבדנו את הבלעדיות כבר במאה השביעית לספירה עם הקמת מסגדי כיפת הסלע ואל אקצה. היה זה משה דיין שבתבונתו הכיר בדואליות הדתית בהר, ואסר להניף את דגל ישראל מעליו כפי שדרשו תוקעי השופרות ואחוזי המשיחיות הדתית באקסטזה של ימי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים.

     

    לא בכדי ההחלטה ההיסטורית של האו"מ על החלוקה מנובמבר 1947 הייתה מבוססת על ההתפלגות הדמוגראפית ולא הדתית, ואילו ההחלטה המפורסמת, החלטה 181 של מועצת הביטחון בגמר מלחמת השחרור, התבססה על חלוקת העיר ובינאומה.

     

    נסיונותינו מאז מלחמת ששת הימים להוציא את ירושלים מחוץ לתחום הדיון המדיני על הסדר הקבע ולנכסה לנו בלבד, נידונו לכישלון (כמו גם היוזמות להקים את הבירה הפלסטינית באבו דיס, עיסאוויאה וכו'). ירושלים לא יכולה לצאת מהדיון המדיני. הדת היא שצריכה לצאת מתחום הוויכוח הפוליטי על מנת להתקדם לעבר הסדר מדיני עתידי כלשהו.

     

    במציאות של היום, כאשר הכוחות הפונדמנטליסטים אצל שכנינו מאיימים להשתלט מעבר לעזה גם על הגדה המערבית כולה, וממשלות ישראל לדורותיהן מתרפסות ומוסרות עצמן לדעת לידי הפונדמנטליסטים היהודים, משיחיים וחרדים, אין מנוס מלחזור על דבריו של דוד בן גוריון מייסד המדינה, מי שעיצב לטוב ולרע את האתוס והמיתוס הישראלי והאחראי הראשי לנרטיב של 60 השנים האחרונות, אשר אמר בראיונו האחרון כי יהיה מוכן להחזיר את ירושלים כולה למען מאה שנות שלום, משום שלוקח מאה שנים לבנות אומה. בן גוריון, בראייתו הצלולה קדימה, בקילומטר האחרון של חייו, הבין כי בבחירה בין עתיד האומה כאומה בריאה בנפשה, לבין סמלי הדת ההיסטוריים שלה, חובה לבחור באומה.

     

    הגיעה העת כי בפתחה של שנת ה-61 לקיומה של מדינת ישראל, במציאות אזורית שבה קבוצות דתיות קנאיות מנסות להכתיב לרוב החילוני אצלנו כמו גם אצל שכנינו כי עליו לחיות למען סמלים והוויה מיתולוגית להיות נכון להקריב ולשלם כל מחיר למען הקדושה באשר היא, נבין את שהבינו מייסדי מדינת ישראל ומוביליה כבר אז – במציאות שנגזרה עלינו כאן יש לנקוט בדרך הפרגמאטית ביותר להקמה וניהולה של ישות מדינית בעלת רוב יהודי תוך מתן שוויון זכויות אזרחי מלא לתושביה.

     

    מיתוסים דתיים, ניסיונות ניכוס של מושג הקדושה ומשיחיות המאיימת להשתלט על כל היגיון בריא ושכל ישר - אלו חייבים להישאר בחוץ למען עתידה של ישראל כולה. ולא פחות מכך למען ירושלים, כדי שתישאר עיר אחת, שלמה בבניינה, ברוחה ובנפשה.

     

    אבשלום וילן, ח"כ מטעם סיעת מרצ בכנסת. מוריס סטרון, פרופ' לביולוגיה באוניברסיטת ז'נבה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים